האם לא ראוי לומר את "תפילת החזון איש" להצלחת הבנים?

>> למגזין המלא - כנסו

לא רבים יודעים שגם במוספים התורניים יש מדור של תגובות הקוראים ומטבע הדברים תגובות אלו עוסקות בדיונים תורניים וברמה גבוהה. כך ביומון 'הפלס' פרשת שלח תשפ"ג[1] פורסמה דעתו של הקורא י ליסיצין מקרית ספר בעניין "תפילה מהחזו"א להצלחת בנים".

לשון התפילה האמורה שנפוצה בשנים האחרונות:

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עַל (יאמר את שם האדם שעליו הוא מבקש ואת שם אמו, כך: פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית) וְתַהֲפֹךְ אֶת לְבָבוֹ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה שִׁמְךָ, וְלִשְׁקֹד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָסִיר מִלְּפָנָיו כָּל הַסִּבּוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתוֹ משקידת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתָכִין אֶת כָּל הַסִּבּוֹת הַמְּבִיאוֹת לְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

לדברי י ליסיצין לא ראוי לומר תפילה זו, שכן האור החיים הקדוש הזהיר שתפילה צריכה להיות מפורשת, ולא כפי שהובא במדרש חז"ל על אחד שהיה מהלך בדרך והתפלל שיזדמן לו חמור, ואכן הגיע חמור למקום, אלא שבעל החמור חייל רומאי, ציווה על היהודי האומלל שירכיב על גבו וולד של החמור שנולד זה עתה... אמר היהודי שתפילתו נשמעה, אלא שהוא לא פירש לקב"ה מה יעשה עם החמור, האם האדם ירכב על גביו, או שמא הפוך... (ראה אסת"ר פרשה ז כ"ד, ואוה"ח ואתחנן ג' כ"ד).

ממעשה זה הוכיח י ליסיצין שתפילתו של החזון איש לא נוסחה לכל ילד, אלא רק לבן שכבר התקלקל וסר מן הדרך רח"ל, ולכך ניסח את התחינה "ותהפוך את לבבו", אבל חלילה לבקש "תהפוך לבבו" על ילד שלבבו טהור, ולמרות שלאחר מכן מפרשים "לאהבה וליראה", אלא שסותר את ההתחלה, ולפעמים נוקטים "תפוס לשון ראשון".

בעקבות תפילת החזו"א, הנכד התנהג מוזר

בהמשך מכתבו כותב י ליסיצין מעשה מבהיל על ילד שהנהגתו הייתה מוזרה, ובכל נושא היה מסתבר לו הפוך מההיגיון, ובכל שבוע התנהל הפוך מהשבוע הקודם, עד שגילה אביו בסידור של הסבתא ששמו של נכד זה רשום אצלה בתפילת החזו"א הזו "ותהפוך לבבו", ואז הבין שתפילותיה מתקבלות ולכך ליבו חושב הפוך, ומתהפך שוב ושוב. אותו בן הסביר לאמו הצדקת והתמימה שתתקן את הנוסח לומר "ותמשוך את לבבו", ומאז הנכד התייצב בדרך הישרה עלה ונתעלה מעלה ב"ה.

זאב יעב"ץ מתנועת המזרחי מצוטט בטעות בהפלס

בתגובה נוספת באותו עיתון על מאמרו של הרב מ חבר (שפורסם בגיליון לפרשת נשא), תמה הקורא משה ויצמן מירושלים על הרב הכותב והשיג לגבי פרשנותו על רבי יהודה הלוי גבי הפיוט "יום שבתון".

לגבי מאמר נוסף של הרב מ חבר שפורסם בגיליון פרשת בהעלותך השיג בחריפות אודותיו וכתב "עירב הכותב הנ"ל מין בשאינו מינו, לא הבדיל בין קודש לחול". מחאה חריפה זו לדברי משה ויצמן הגיע מפאת שהכותב בפלס ציטט את "הרה"ח יעב"ץ בח"ה עמ' 126" והניח שהמדובר בגאון הנודע רבי יעקב עמדין, אולם הביא אפשרות בדבריו שהמדובר בגאון יעב"ץ הספרדי ממגורשי ספרד שחי כמה דורות לפניו. המגיב משה ויצמן הוכיח שהמדובר על זאב יעב"ץ מחבר תולדות ישראל י"ג כרכים. את דבריו הוא מסיים בחריפות: "טעויות מעין אלו עלולות להכהות את יופיו המרהיב של המוסף, וחבל".

יעב"ץ הנ"ל שצוטט בהפלס הוא הרב זאב (ווֹלף) יעבץ (שחי ופעל בין השנים תר"ח תרפ"ד - 1847, 1924) והיה היסטוריון ואיש חינוך  ממקימי תנועת המזרחי וממחדשי השפה העברית.