פרק ז': בפרקים האחרונים חשפנו את הסגולה "חופה שחורה" כסגולה שעוצרת מגיפות. כמו כן חשפנו את יחסו הלעגני של רבה לומז'ה הגרמצ"ה טננבוים שהגדיר את מעשה זה: "שטות".
- אוהבים לצלם ולהצטלם? 'העילוי ממוֹטֶלֶה' אוסר זאת בתוקף: "גורמים הרהורי עבירה"
- מותר להצטלם? הפוסק האוקראיני התיר, אחד מגאוני עדות המזרח אסר
- אלו התמונות בהן יש רוח טומאה - על פי המקובלים
- פולמוס תמונות הרבנים: תמונת הרבי שהצילה והקמיע שעורר סערה
- העילוי ממוטלה וה"עניינים" שנעשו ברפת הבקר כדי לברך את הבהמות
- האם חופה בבית קברות עשויה לעצור את המגיפה? "זוהי שטות"
בעיתונות התקופה כתבו המשכילים כנגד מנהג זה, וכנראה שכבר בשנת תרכ"ו (1866) חופה כזו הועמדה, שכן באותה שנה נכתב בעיתון המליץ: "תועבה היא לישראל, לו גם יצאה התקנה הנבערה הזאת מאחד קדוש, או מכל הקדושים אשר בהרצינו ובחוץ לארץ יחד", (אלכסנדר הלוי צֶדֶרבּוֹים, המליץ כ"א אב תרכ"ו).
למעשה, טקסי חופות כאלו לא היו רק בירושלים עיה"ק, אלא גם בגרודנא, ביקטרניסלב ובביאליסטוק, מה שהביא את ר' שמואל יוסף פִין (רש"י פין) לכתוב מאמר בכתב העת ה'כרמל' (ג' אלול תרכ"ו) כנגד מנהג זה.
רש"י פין במאמרו ב'כרמל' כתב ביקורת על מנהג 'חופת המגיפה' שהתקיימה באותם שנים, וכך דבריו: "נהפך לבי בקרבי וכלימה כיסתה פניי בראותי את החיזיון הזה. לא יכולתי לשער בנפשי כי בימים האלה יאמינו אחינו בני ישראל בדברים זרים כאלה... ולא ידעו האנשים האלה ולא עלה על לבבם כי לא כל מנהג ישן טוב, ויש מנהגים של שטות ובערות[1]".
לא היינו מצטטים את דעתו הביקורתית של שמואל יוסף פין שכיהן כאחד מראשי הקהילה היהודית בווילנה שהוכר כ'משכיל', (שהיה סבור שביהדות ישנם 'שלושת הרועים': הבעש"ט, הגר"א, ומנדלסון אבי ההשכלה - ששלושתם חיוביים ותורמים ליהדות, עפ"ל), אלא כיון שרש"י פין הוכר אצל גאוני בית בריסק זי"ע כמוקיר תורה עליו העיד רשכבה"ג הגר"ח מבריסק זצוק"ל שראה אותו מתפלל שחרית במתיקות, וכן הגאון רבי שלמה כהן מווילנה מחבר 'חשק שלמה' הכירו והעריכו וכתב עליו תוארי כבוד, ציטטנו אותו במאמרינו.
מקורבם של בני מרן 'הרב מבריסק' הרב שמעון מלר כתב על רש"י פין: "המשכיל ש. י. פיין, שומר תורה ומצוות... כיהן כמנהל רשמי של 'צדקה גד'ולה' בוילנא... ידוע כמוקיר תורה ולומדיה והתאמץ לעזור להנהלת הישיבה ככל יכולתו, מתוך רגשי הערכה וכבוד לנצי"ב. בכל עת שהיה מזדמן לוולא'זין, היה מקדים לבוא לאכסנייתו של הנצי"ב ולקבל את פניו. גם רבינו [הגר"ח מבריסק] היה מספר על ה'חידוש' שראה אצל 'משכיל' זה, שעה שנכנס אליו פעם לביתו, ומצא אותו למרבה הפלא מתפלל שחרית במתיקות". (רבן של כל בני הגולה, תולדות רבינו חיים הלוי סאלאווייציק ח"א. מלר שמעון יוסף, ירושלים תשע"ד עמ' 357).
העדות שמצטט הרב שמעון מלר מתחברת עם העדות שהובאה בספר 'בנין שלמה' לגאון רבי שלמה הכהן מחבר ספר 'חשק שלמה' על הש"ס, שחידושיו הודפסו בש"ס וילנה.
ה'חשק שלמה' בהקדמתו לספרו 'בנין שלמה' ציטט את רש"י פין בתארי כבוד מופלגים, וכך לשונו: "הובא בספר קריה נאמנה, לכבוד ידידינו הרב הגדול החכם המפואר והנכבד, נזר החכמה והמדעים, והמבקר הגדול בספרי התלמודים, דורש טוב לעמו ישראל בכלל ובפרט פאר קהילתינו שכ"ת מו"ה שמואל יוסף פיין נ"י גבאי צדק דצ"ג דפ"ק ווילנא שסופר ומונה כל רבניה וחכמיה דור אחר דור עד זמנינו, שהיו כולם גאוני ארץ מפורסמים לשם ולתהילה בקרב ארץ, וכל חכמי הדור היו מריצים שו"ת אליהם, והיו דבריהן מקובלים בעיני חכמי הדור, וכאשר ישאל איש בדבר האלהים".
כאמור רש"י פיין במאמרו ב'כרמל' כתב ביקורת על מנהג 'חופת המגיפה' שהתקיימה באותם שנים, וכך דבריו: "נהפך לבי בקרבי וכלימה כיסתה פניי בראותי את החיזיון הזה. לא יכולתי לשער בנפשי כי בימים האלה יאמינו אחינו בני ישראל בדברים זרים כאלה... ולא ידעו האנשים האלה ולא עלה על לבבם כי לא כל מנהג ישן טוב, ויש מנהגים של שטות ובערות[2]".
•
[1] דבריו המלאים: "ויהי היום ואנשים רבים נועצו לעצור את המגפה ולשום קץ ותכלה להמחלה הזאת, ויקחו בחור ובתולה מבזוי העם וחדלי אישים, ויובלום בתופים ובמחולות לבית מועד כל חי, ושמה הביאום במסורת ברית הנישואין, ואכלו ושתו וישימו בכוס עיניהם ויאמרו כי זאת היא התרופה למחלת החולי רע. מאה נהפך לבי בקרבי וכלימה כיסתה פניי בראותי את החיזיון הזה. לא יכולתי לשער בנפשי כי בימים האלה יאמינו אחינו בני ישראל בדברים זרים כאלה. ובשאלי אותם מה הדבר הזה ומה המעשה אשר הם עושים ומאין בא להם המנהג הנבער הזה, אז מלאו שחוק פיהם ויניעו עליי בראשם באומרם כי המנהג הזה להם למורשה מאת אבותיהם אשר בטח ידעו את אשר עשו. ולא ידעו האנשים האלה ולא עלה על לבבם כי לא כל מנהג ישן טוב, ויש מנהגים של שטות ובערות".
[2] דבריו המלאים: "ויהי היום ואנשים רבים נועצו לעצור את המגפה ולשום קץ ותכלה להמחלה הזאת, ויקחו בחור ובתולה מבזוי העם וחדלי אישים, ויובלום בתופים ובמחולות לבית מועד כל חי, ושמה הביאום במסורת ברית הנישואין, ואכלו ושתו וישימו בכוס עיניהם ויאמרו כי זאת היא התרופה למחלת החולי רע. מאה נהפך לבי בקרבי וכלימה כיסתה פניי בראותי את החיזיון הזה. לא יכולתי לשער בנפשי כי בימים האלה יאמינו אחינו בני ישראל בדברים זרים כאלה. ובשאלי אותם מה הדבר הזה ומה המעשה אשר הם עושים ומאין בא להם המנהג הנבער הזה, אז מלאו שחוק פיהם ויניעו עליי בראשם באומרם כי המנהג הזה להם למורשה מאת אבותיהם אשר בטח ידעו את אשר עשו. ולא ידעו האנשים האלה ולא עלה על לבבם כי לא כל מנהג ישן טוב, ויש מנהגים של שטות ובערות".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com