מעשה מבהיל אודות הרה"ק משינאווא ה'דברי יחזקאל' זי"ע שביקר בארץ הקודש בשנת תרכ"ט (1869) ורצה להיכנס לבית המקובל רבי ששון משה פרסיאדו מחבר ספה"ק 'שמן ששון', שהדברי יחזקאל התפעל ביותר מספריו הקדושים.
>> המגזין המלא - פרשת אמור
בבואו לירושלים חיפש אחר ביתו של המקובל, ולא מצאו. יום אחד פגש ה'דברי יחזקאל' יהודי אחד בשוק שנושא על שכמו שק חצילים, ושאלו ה'דברי יחזקאל', היכן מתגורר המקובל רבי ששון משה פראדיסו מחבר הספה"ק 'שמן ששון'? וענה היהודי עם שק החצילים על גבו: "אני הוא הקטן".
התפלא ביותר ה'דברי יחזקאל' על הופעה פשוטה זו של מקובל שהלך ברחוב עם שק חצילים ולא אמר מאומה. הזמינו המקובל 'שמן ששון' לביתו, שם היסב עמו והחלו לדבר בדברי תורה, לא לפני שהמקובל רבי ששון משה פראסידאו ביקש מזוגתו לכבד את האדמו"ר במיני מרקחת וכוס תה.
הזמנה זו של רבי ששון משה פריסיאדו את זוגתו, הייתה למורת רוחו של ה'דברי יחזקאל', שלא אבה לקבל מיני מרקחת מיד אשה, אולם לא אמר דבר. סוף המעשה היה, שכאשר הגישה האשה את המיני מרקחת וכוס התה, הזמינה רבי משה ששון פריסיאדו לשבת עמהם כדי שגם היא תתענג מאמרות צדיק זה, ולדבר זה כבר לא יכול ה'דברי יחזקאל', קם נפטר ממנו לשלום, ועזב את המקום.
מסתבר שישנו הבדל מהותי ביחס לצניעות האשה, בין ה'דברי יחזקאל' החסידי, למקובל הספרדי רבי משה פראסיאדו שבעטיו הפגישה ביניהם הסתיימה, ולא זכינו ל"בסוד שיח שרפי קודש".
גישתו של הרה"ק ה'דברי יחזקאל' שלא נהוג שאשה תסב באותו שולחן עם ידידי בעל הבית, לעומת המקובל הספרדי רבי משה ששון פריסיאדו שלא ראה בכך בעיה הלכתית.
יש לציין שבצעירותי התארחתי אצל משפחות בשכונת 'מאה שערים' בשבתות, ושם הנוהג היה שיש שני חדרים בסעודת שבת; הגברים והנשים בנפרד, ולא קרב זה אל זה. באחת מהמשפחות נאמר לי שנוהג זה תמיד כך הוא, אף שאין אורחים מבחוץ, שכן לא ראוי שהגיסים והגיסות יושבים בשולחן אחד.
• • •
המקובל האלוקי רבי ששון משה פריסיאדו (חי ופעל בין השנים תקפ"ה 1825 - תרס"ג) כיהן בראשות ישיבת המקובלים בית אל, וחיבר סדרת הספרים ש'מן ששון', בתורת האר"י ורבי חיים ויטאל זי"ע.
רבי ששון נולד באורג'וק שבבוסניה, למשפחה שיוחסה למרן רבי יוסף קארו. בגיל חמש משפחתו עלתה לארץ ישראל, לירושלים שם למד אצל המקובל רבי וידאל קואינקה מחבר הספר "חוק חיים" ומראשי ישיבת "חסד אל", ביחד עם אחיו רבי אפרים בכר האדיר והדפיס מחדש ספרי קבלה שלא היו נפוצים בירושלים באותם הימים.
בגיל 57 מונה רבי משה ששון לראש ישיבת המקובלים בית אל, ובמשך 21 שנים השפיע על תלמידיו את תורת הקבלה. גם בעסקי ציבור השפיע רבי משה ששון, ונסע פעמים רבות לעיראק ולהודו כשד"ר.
בתאריך י"ח בניסן תרס"ג (1903) נפטר רבי משה ששון, ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים, בחלקת המגא'רים. זכה והשאיר לדורות את ספרו 'שמן ששון' (ארבעה חלקים) וכתבי יד בתורת הקבלה.
• • •
סיפרנו על פגישה בין אדמו"ר חסידי למקובל ספרדי שלא צלחה. מתברר שאירוע דומה התרחש בין רב חסידי לראש ישיבה ליטאי, ששם הסוף היה יותר טוב מהמקרה האמור לעיל.
וכך מסופר על הרה"ק רבי משה קלירס רבה של קהילת החסידים בטבריה, שהגיע בבין הזמנים לעיה"ק חברון, להשתטח על ציון האבות הקדושים, שם נכנס לביקור אצל הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלבודקא בחברון.
גם במקרה זה הרבנית הגישה את הכיבוד, ודבר זה כמובן לא היה נהוג אצל נשות החסידים, ורבי משה קליערס העיר בציניות על כך, ואמר: 'אברהם אבינו לא היה ראש ישיבה ליטאי... שהרי המלאכים שאלו 'איה שרה אשתך?', ומכאן מובן שלא שרה הגישה להם את האוכל...".
רבי משה מרדכי אפשטיין לא נשאר חייב, ובחריפות ליטאית ענה: "אדרבה, משאלת המלאכים משמע שאברהם היה ראש ישיבה ליטאי, שהרי ניכר שהמלאכים תמהו על היעדרותה!". (הובא בזיכרונותיו של רבי דב כהן תלמיד ישיבת סלבודקא בחברון, 'וילכו שניהם יחדיו' עמוד 146).