פרק ט': הרב יוסף שבתאי (שני) תלמידו של הגה"ק רבי יהודה צדקה, בשו"ת ברית אברהם[1] כתב עדות מדהימה אודות חיים נחמן ביאליק, ושיר "המתמיד".
- רב העיר שחזר בתשובה בזכות שירי חיים נחמן ביאליק
- יחסו של מרן החזון איש לספר 'מולדת' שכתב ביאליק
- כך התגלגלה ההמצאה שהחזון איש ציטט את... ביאליק
- האם הנצי"ב מוולוז'ין נתן "הסכמה" ל"שיר המתמיד" של ביאליק?
- הפולמוס על ביאליק; מחלוקת בין תלמידי הגר"מ מאזוז לגר"י יוסף
- הסופר החרדי טען: זה הנזק שעשה "שיר המתמיד" של ביאליק
- כך "שיר המתמיד" של ביאליק מנע גיוס בחורי ישיבות
- ההבטחה של חיים נחמן ביאליק לרבי חיים מבריסק - שמנעה גיוס בני ישיבות
הסיפור מתחיל בי"ג כסלו תשל"ג (1972) עם הרה"ר שלמה גורן בפרשת "האח והאחות" - האחים חנוך ומרים לַנְגֶר שבניגוד לדעתם של גדולי ישראל החרדים, הרב גורן טיהרם מחשד ממזרות.
באותו יום מסר הרב יהודה צדקה את שיעורו היומי וסיפר לתלמידיו שכשהרב גורן היה צעיר לימים הוא "שקד על התורה בישיבת 'חברון' בהתמדה נפלאה". פעם אחת, המשיך הרב צדקה, בשעות הצהריים, כשכל הבחורים הלכו לאכול, ישב הרב גורן והמשיך לשקוד על לימודו, או אז נכנס חיים נחמן ביאליק (אותו מכנה הרב צדקה שר"י משוררם של ערב רב), וראהו שוקד על תלמודו. או אז אמר ביאליק "זהו המתמיד שכתבתי בשירי, ונתן לו מתנה חמש לירות שערכם היה רב".
מששמע ראש הישיבה רבי יחזקאל סרנא את שאירע, נזדעזע. האחת שנתנו לביאליק להיכנס להיכל הישיבה, ושנית שהרב גורן קיבל כסף בעברו שקידתו והתמדתו. או אז התבטא רבי יחזקאל סרנא ואמר: "מי יודע להיכן הכסף הזה יוביל את הבחור הזה ואת תורתו!".
הוסיף על מעשה זה הרב יהודה צדקה: "ראו באמת עד היכן הביא כסף טמא זה לתורתו של בחור זה!".
עד כאן דבריו של הרב יוסף שבתאי (שני) תלמידו של הגה"ק רבי יהודה צדקה בשו"ת ברית אברהם.
יודגש שהרב גורן לא נולד כשביאליק כתב את שירו המתמיד, אלא נראה שביאליק היה לו דמות מסוים, טיפוס של בחור מתמיד בהיכל הישיבה, וביאליק בביקורו בחברון, ראה ברב גורן דמות זו.
קטע זה מתוך שו"ת ברית אברהם, קולע למטרה מבחינת ההשקפה החרדית. שכן משמע שהרב גורן גילם את דמותו הספרותי של המתמיד באופן מושלם (עכ"פ בעיני ביאליק עצמו), ונדמה שזו היתה אבחנה די קולעת, שכן משיר המתמיד מובנת דמותו של המתמיד האלמוני ששוקע בעצמו בלימוד באופן טוטאלי וההתמדה באה לחפות על משיכה להשכלה והעולם הגדול.
כך משמע מדברי ביאליק עצמו שתיאר סוג של מתמיד שנקרע בין שני עולמות ודווקא ההתמדה היא זאת שמגנה עליו מהחוץ, וזה מה שהיה עם הרב גורן. כך יוצא שהטענה ששיר המתמיד תפור על הרב גורן, היא בעצם סוג של ביקורת הן על שיר המתמיד והן על דמותו של הרב גורן, וכך שני ציפורים בבת אחת.
מסתבר שישנם מקורות לטענה זו שביאליק העריץ את הרב גורן בצעירותו בשנות לימודיו בישיבת חברון, ובספר בעוז ותעצומות[2], האוטוביוגרפיה של הרב גורן, הובא המעשה הפלאי הבא, מובא פה בעיבוד לשון כפי שכתב הרב גורן:
"כשהתחלתי לערוך את ספרי הראשון "נזר הקודש", על הלכות קדשים של הרמב"ם שנחשב כאחד החלקים הקשים ביותר בתלמוד, התעוררה בעיית המימון הכספי שלו. היינו במצב כלכלי קשה, אבי למד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה, והשכר שקיבל לא הספיק לפרנסתנו".
"רצתה ההשגחה" כותב הרב גורן, "ואבי פגש במקרה את המשורר חיים נחמן ביאליק, ונוצרה ביניהם כימיה, ונעשו ידידים טובים ונאמנים בלב ובנפש. כשאבי סיפר לביאליק שאני ילד שלומד ומתכוון להדפיס ספר, אמר ביאליק לאבא שהוא רוצה להכיר אותי. ביאליק הגיע לביתנו ושוחח איתי, ואז אמר לאבי: 'אני פותר לכם את כל הבעיות הכספיות. אני מכיר יהודי עשיר מאד שבא מלטביה, השקיע הרבה כספים בארץ ובנה בתי חרושת, והוא יהיה מוכן לממן את הוצאת הספר וגם לתמוך בכם בפרנסה השוטפת'. אותו יהודי שכר בשביל משפחת גורן דירה גדולה ברווח". [בהמשך נבין שמדובר בגביר מר בצלאל דבילצקי].
הרב גורן מסכם את הפרשיה, ולאחר שכתב שביאליק תכנן עבורו "דברים גדולים", כגון כינוס גדול של אנשים נכבדים וחשובים בבית הכנסת הגדול בתל אביב, ושהרב גורן הצעיר ינאם נאום בנושאי הלכה, מחשבה ופילוסופיה. התוכנית לא יצאה לפועל עקב שהותו של ביאליק בווינה לצורך רפואי. "על אף שבאופן אישי עבר שינויים בחייו, היה ספוג בזיכרונות מישיבת וולוז'ין. הוא ראה בי את דמות "המתמיד" מהישיבה, ובמידה מסוימת רצה להחזיר עטרת וולוז'ין ליושבה".
היהודי העשיר מלטביה שתמך ברב גורן בצעירותו ע"פ בקשתו של ביאליק, היה מר בצלאל דבילצקי, אביו של המקובל הגה"צ רבי שריה זצ"ל (שהוא אביו של הגאון ר' דוד שליט"א מהדיר הראב"ן והראבי"ה ועוד ספרים) ואב סבו של החוקר התורני הגאון הנודע רבי בצלאל שליט"א.
כך מסתבר שביאליק עמד מאחורי מימון ספרו של הרב שלמה גורן על הש"ס שהופיע בשנת ת"ש, בעת שהרב גורן היה בגיל עשרים בלבד.
יצוין שהתמדתו של הרב גורן כ"עילוי" ו"מתמיד" בשנותיו בחברון, הוא דבר מוסכם, כפי שציטטנו את הגה"ק רבי יהודה צדקה שהתבטא באוזני תלמידיו: "שקד על התורה בישיבת 'חברון' בהתמדה נפלאה", (שו"ת ברית אברהם, הקדמה עמוד 3).
עדות אישית כתב הגאון רבי דב כהן (חמיו של רבי יהודה עדס) בספרו 'וילכו שניהם יחדיו' (פלדהיים תשס"ט עמ' 322) על הרב גורן שלמד בישיבת חברון, כבר בגיל 12, והיה עילוי שבעילויים. עוד מעיד רבי דב כהן, שרבי איסר זלמן מלצר התבטא באוזניו שיש לנער הצעיר שלמה גורונצי'ק בכף ידו, את כל בבלי וירושלמי, כדברי הסכמתו כדלקמן.
הסכמתו וברכתו של ראש ישיבת עץ חיים הגאון רבי איסר זלמן מלצר בהסכמה הנלהבת שהעניק לר' שלמה גורן, מדברים בעד עצמם:
"מעלת כבוד ידיד נפשי, אהובי העילוי העצום וגאון נעלה, חריף ובקי נפלא בבבלי וירושלמי, כבוד שם תפארתו, מורנו הרב שלמה גורונצ'יק שליט"א.
"הנני בזה לברכו ליום אשר זיכהו ד' לגמור את ספרו הגדול והחשוב שערי טהרה [...] והנה כבר סלל הדרך הזה הגאון מראדזין זצ"ל בספרו סדרי טהרות אשר הסכימו על מסכת כלים גאוני הדור שלפנינו. ואחר כך חיבר על מסכת אהלות, אך הניח עוד כר נרחב על כל סדר טהרות, וידיד נפשי הלך בעקבותיו וחיבר על מסכת מקוואות [...] והנני בזה ידידו, אוהבו ומחבבו, איסר זלמן מלצר".
לסיום נצטט את דבריו המלאים של הרב יוסף שבתאי (שני):
"ומעיד אני בזה כי באותו בוקר שנתפרסם שהתיר "רבן של ציונים" את הממזרים, נכנס מו"ר עט"ר חסיד וענו קדש קדשים ר' יהודה צדקה זצ"ל זיע"א לתת לנו את השיעור הקבוע, והקדים ואמר, ודאי שמעתם שהתיר אותו רב את הממזרים שמעו ואומר לכם עובדא דהוה לפני הרבה שנים כאשר אותו רב היה עדיין בחור צעיר לימים ושקד על התורה בישיבת 'חברון' בירושלים בהתמדה נפלאה, ופעם אחת בשעת הצהריים כאשר הבחורים הלכו לאכול צהריים ישב רב זה באולם הישיבה ושקד על תלמודו, כשלפתע נכנס אותו רשע ח. נ. ביאליק שר"י משוררם של ערב רב, שחיבר שיר על ההתמדה בלמוד, ומשראה אותו שוקד על תלמודו. אמר, זהו ''המתמיד' שכתבתי בשירי, ונתן לו מתנה חמש לירות א"י שערכם היה רב.
"וכשבאו וספרו הדברים לפני ראש הישיבה הר' יחזקאל סדנא זצ"ל, נזדעזע בשתיים. אחת למעלה על שנתנו לרשע הער"ר הנ"ל להכנס להיכל הישיבה. ושנית על דבר הכסף שנתן לבן תורה. ואמר מי יודע להיכן הכסף הזה יוביל את הבחור הזה ואת תורתו. והוסיף רבינו ואמר, ראו באמת עד היכן הביא כסף טמא זה לתורתו של בחור זה. והיה כולו מתרגש כשסיפר לנו ענין זה זו תור"ה, וזו שכר"ה הבא מן הביבי"ן ומן המחראות והמשכיל יבין". (הרב יוסף שבתאי (שני), שו"ת ברית אברהם הקדמה עמוד 3).
[1] הקדמה עמוד 3
[2] הרב שלמה גורן: בעוז ותעצומות – אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט, הוצאת "ידיעות ספרים", ה'תשע"ג
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com