הפולמוס על ביאליק; מחלוקת בין תלמידי הגר"מ מאזוז לגר"י יוסף

• רב העיר שחזר בתשובה בזכות שירי חיים נחמן ביאליק
• יחסו של מרן החזון איש לספר 'מולדת' שכתב ביאליק
• כך התגלגלה ההמצאה שהחזון איש ציטט את... ביאליק
• האם הנצי"ב מוולוז'ין נתן "הסכמה" ל"שיר המתמיד" של ביאליק?

הפולמוס התחיל מפאת טענות של הרב מאזוז כנגד עלון 'אור יצחק' שי"ל בפרשת בראשית תשע"ז [2].

בתוך דבריו ביקר הרב מאזוז על כך שבמשך כמה שבועות הביאו בעלון 'אור יצחק' "מאמרי השקפה מילד אחד, שמראה בקיאותו בספרי ביאליק שר"י". עוד טען הרב מאזוז שהעלון הביא דרשן מירושלים שהיה מצטט משיריו של ביאליק, בהטעימו שמותר להזכירו בשם גנאי "במבליק".

מתקיף הרב מאזוז את עורכי העלון שבחרו להזכיר את ביאליק, שלמרות שהוא בטל מן העולם, לדברי הרב מאזוז עורכי עלון אור יצחק: "החיוהו לאחרונה וספריו נושרים מחיקים בעוה"ר". הרב מאזוז הוסיף ואמר על עורכי העלון שהם: "ממש מלמדים את הדור הצעיר על קיומו, ובמצב כזה גם שינוי השם לא יעזור לו, כי נראה שהטומאה חדרה עמוק אליהם".

עורכי העלון להגנתם ציטטו מכתב מאת מרן הגר"ע יוסף שכותב: "שלהלכה אפשר לקרוא בספר האגדה של ביאליק בצנעא ובדרך עראי כשאין אפשרות לעיין בגוף הגמרא, אבל אין לקרוא בזה בפרהסיה בתוך קהל ועדה".

עוד הובא שם מאת בוגר ישיבת 'חזון עובדיה' שאמר להם ראש ישיבתו בזמנו [הראשל"צ המכהן הגר"י יוסף] שלפעמים בילדותם היה מספר להם אביהם הגדול סיפורים מספריו של ביאליק: "וכנראה סומכים על זה נערי בית יוסף ובית עשיו", כותב בחריפות הרב מאזוז.

לדברי הרב מאזוז "טעות בידם", ולא טוב נוהגים עורכי עלון אור יצחק: "כי זה מדובר לכתחילה על תלמידי חכמים שיודעים לברור אוכל מתוך פסולת, וכרבי מאיר לכתחילה שרמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אך לא על כל עמא דערעא כמותם".

לטענת הרב מאזוז: "אסור ללמוד בספרים חיצונים, והם [עורכי עלון אור יצחק] כבר טבעו שמה והתחילו כמותו מביאליק, וגלשו לאייפונים ולאינטרנט ימ"ש, ואין להם פנאי לאור יצחק וחלומותיו".

מכאן והלאה הרב מאזוז מנסה לתרץ את הקושיה המתבקשת על דברי עצמו, שהרי דודו הגאון המפורסם ראש ישיבת 'כסא רחמים' רבי מאיר שליט"א, מזכיר את ביאליק בשיעוריו הרבים, ומאי האי מהאי??

אלא לדברי האחיין הרב מאזוז: "שיעוריו הקדושים והמרתקים של רבנו הגדול גאון ישראל בעל שו"ת בית נאמן שליט"א, הוא עושה מאותם משכילים חוכא ואיטלולא, ומוכיח בטוב טעם ודעת בשפה שמתקבלת גם על הנושרים, שלא נותר ממורשתם מאומה רק חושך ואפילה".

ברם, הרב מאזוז האחיין יודע שדודו הגאון רבי מאיר, מזכיר את אותם משכילים לעיתים גם לשבח, ולכן הוא מסייג את דבריו ומדגיש שדודו הגאון רבי מאיר: "מזכיר דברים נכונים שיצאו מפיהם משהתפרסמו בשם שאמרו על מעלת התורה וארץ ישראל, כמו השיר "המתמיד", שהחזיר את הרב יצחק פרץ בתשובה".

את דבריו מסיים הרב מאזוז האחיין על דודו הגאון רבי מאיר: "ותהילות לאל ידוע לכל שאלפים ורבבות גם מהרחוקים מאזינים בשקיקה לדברי קדשו ובזכות דברים אלו הם מתחזקים ומתקדמים וכו". (הרב מרדכי מאזוז, התפילה והדקדוק קשר הדוק[3] עמוד 36).

•

[1] אחיינו של ראש הישיבה שליט"א

[2] אותו הגדיר, ששמו אור יצחק: "הכי קרא שמו 'אור יצחק' כל השומע יצחק לו", ובהערה כתב שמן הראוי היה שלא להתייחס כלל לעלון פורימי וילדותי זה, ולולי שנתלים ברבם המפורסם הי"ו בכל מאמריהם הנלוזים.

[3] דבריו המלאים: "כמה שבועות הביאו בעלון 'אור יצחק' מאמרי השקפה מאיזה ילד אחד, שמראה ומודיע על בקיאותו בספרי ביאליק שר"י... וכן אחר שהביא מאיזה דרשן מירושלים ז"ל שהיה מצטט משיריו של ביאליק, ומשמע שראה אותם והגיעו לידיו, אך בכל זאת החליט שהוא ראוי לתת מוסר למקורביו שלא לעסוק בכתבי הרשע הנ"ל. ומה שאותו חכם מירושלים מותר לו להכיר את כתבי ביאליק, מצא לזה פתרון נפלא ליישב אותו. (שהרי האשכנזים רק הם יודעים השקפה, "וגם הגרע"י הלך בהשקפה בדרכם"... כמו ששרבט מדמיונותיו במאמריו הבאים)... והסביר שהרב הנ"ל היה מכנהו "במבליק" ובזה נפתרה הבעיה... ולכן מתרגז על רבנים שקוראים לו בשמו ולא נוהגים כמו אותו ת"ח שלא מגיע לקרסוליהם... אלא שאין לכותב זה שמץ דעת ותבונה להבין שבזמנו שהיה סחף אחר שיריו של ריקא זה וכפי שהעיד הכותב על עצמו שנפל ברשתו, וכולם היו מכירים אותו אז, לכן היה צריך לשנות שמו לגנאי להרחיק מעליו מחד גיסא, ומאידך גיסא השומעים הבינו מיד גם ברמז תנא היכא קאי, אך היום שת"ך בטל סברו ואבדה תקוותו וכמעט נחמה שמו מן העולם, רק במחנה קודשם של אור יצחק החיוהו לאחרונה וספריו נושרים מחיקים בעוה"ר, כפי שנראה להדיא מרוב עיסוקם לאחרונה בכתביו, גם בעלון זה, וגם באיזה קובץ (כוב'ס) "בית יוסף" מטעמם, שגם דיברו עליו, וממש מלמדים את הדור הצעיר על קיומו, ובמצב כזה גם שינוי השם לא יעזור לו, כי נראה שהטומאה חדרה עמוק אליהם. ואף שהביאו שם (במאמרו השלישי של האי ינוקא הנ"ל) מכתב של הגרע"י שכותב "שלהלכה אפשר לקרוא בספר האגדה של ביאליק בצינעא ובדרך עראי כשאין אפשרות לעיין בגוף הגמרא, אבל אין לקרוא בזה בפרהסיה בתוך קהל ועדה", וכך סיפר בוגר ישיבת חזון עובדיה שאמר להם ראש ישיבתו בזמנו שלפעמים בילדותם היה מספר להם אביהם הגדול סיפורים מספריו של ביאליק... וכנראה סומכים על זה נערי בית יוסף ובית עשיו".

"אך טעות בידם, כי זה מדובר לכתחילה על תלמידי חכמים שיודעים לברור אוכל מתוך פסולת, וכרבי מאיר לכתחילה שרמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אך לא על כל עמא דערעא כמותם... ואסור ללמוד בספרים חיצונים, והם כבר טבעו שמה והתחילו כמותו מביאליק, וגלשו לאייפונים ולאינטרנט ימ"ש, ואין להם פנאי לאור יצחק וחלומותיו, ואין תרופה לו ולחבריו אלא להפנותם לשיעוריו הקדושים והמרתקים של רבנו הגדול גאון ישראל בעל שו"ת בית נאמן שליט"א, אשר בשיעוריו עושה מכל "משכילים" אלו חוכא ואיטלולא, ומוכיח בטוב טעם ודעת בשפה שמתקבלת גם על הנושרים, שלא נותר ממורשתם מאומה רק חושך ואפילה, ומאידך מזכיר דברים נכונים שיצאו מפיהם משהתפרסמו בשם שאמרו על מעלת התורה וא"י (כמו השיר "המתמיד", שהחזיר את הרב יצחק פרץ בתשובה, וכן מה שביקש מבעל מכולת בת"א שיוריד את תמונתו אם החנות פתוחה בשבת, וכן הזכיר מה שראה באיזו חוברת מה שדיבר ביאליק על בני הקיבוצים שמה יקחו אתם אם חלילה יהיה חורבן בית שלישי כשאין להם שום לימוד תורה שילווה אותם, וכהנה), ותהילות לאל ידוע לכל שאלפים ורבבות גם מהרחוקים מאזינים בשקיקה לדברי קדשו ובזכות דברים אלו הם מתחזקים ומתקדמים וכו". (הרב מרדכי מאזוז, התפילה והדקדוק קשר הדוק עמוד 36).

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com