הטור הקצר של השבוע האחרון בעקבות הסמיכות לחג, הביא אחריו מבול של תגובות, והפעם היו אלו ברובם הגדול תגובות של ביקורת. אני שמח תמיד לתגובות, ובעיקר לאלו מהסוג של ביקורת בונה, שמח שיש לי חברים כנים שיודעים לומר את האמת בזמן ובמקום הנכון. אני מצידי מעשיר בכך את הידע, ולומד להכיר ולהבין עוד יותר.
עיקר התגובות התייחסו לכך שאני כנראה תמים... עדיין מאמין באחדות ושכולם בעצם חותרים אל הטוב. לטעמם הייתי קצת נאיבי...
ובכן, דווקא בקטע הזה אני רוצה לעסוק, ובטח בימים אלו ששמענו כל כך הרבה על ניצולי השואה, על החיים במחנות שהמאחד ביניהם היה קריאת "שמע ישראל" והזהות היהודית המשותפת של כולם.
ננסה ללבן נקודה מסוימת בהקשר למושג "תמימות", ואולי בהמשך נחזור גם לנושא הזה.
*
בימים אלו אנו סופרים את ספירת העומר, התורה מגדירה את ספירת הימים והשבועות האלו במילים "שבע שבתות תמימות תהיינה", לאמור כי יש לספור יום אחרי יום את כל השבועות הללו ללא שום דילוג. ומה ענין זה ל"תמימות"?
מסתבר כי הביטוי "תמים" שהוא משורש "תמימות", נתפס אצלנו בטעות כ'נאיבי' או בלתי ממולח, אבל האמת היא כי בלשון הקודש הוא משמש כביטוי לשלמות, כמו תמים – בלי מום. ולכן הביטוי לשלימותה של הספירה נאמר בלשון "תמימות" – שלמות.
רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר כי יעקב אבינו נקרא 'איש תם', דווקא בגלל שידע את נבכי העולם ותחבולותיו, אבל הוא לא התפתה לשנות מהשלימות והאמת שלו בעקבות זאת!
באופן טבעי האדם חושש לפתוח את ליבו, לב פתוח מושג שהוא מצד אחד כוסף ומרגש, אך מצד שני זה עלול להיות מפחיד ומאיים, שמא יוליכו אותו שולל וירמו אותו.
אך האמת היא כי ישנם שני סוגי תמימות, האחת היא התום והזוך של הילד הקטן והיא התמימות שלפני הדעת, לפני שהוא מכיר את העולם ומגרעותיו. ולעומת זאת ישנה גם אפשרות נוספת, כשהאדם מתבגר ונכנסת בו הדעת, הוא מכיר כבר את העולם. ואם אז מתוך חשיבה ומודעות הוא בוחר בתמימות, זו היא כבר התמימות שאחרי הדעת. תמימות מבחירה!
ולכן, על אף שהעולם נראה לעיתים קשה או אכזרי, אפשר לבחור בכל פעם מחדש – בטוב! לבחור לראות טוב ולהביט על הבריאה במבט חיובי. אולי בהתחלה זה יהיה סלקטיבי, ננסה לאמן את 'שרירי התמימות' שקצת התנוונו – מול קרובים וחברים, אך אט אט החספוס והחלודה קצת ישתחררו, ואז נתקדם עם זה גם הלאה. עלינו להאמין במטרה למענה ברא הקב"ה את העולם שבסופו של דבר הכל יתברר כחלק מתהליך שמוביל אל הטוב, גם אם כעת לא רואים אותו בעיניים.
*
ובחזרה אל הביקורת על הטור מהשבוע שעבר. כן, בהחלט! אני אומר לכם בפה מלא כי אני מוכן להיראות כ"תם" שבהגדה... אני בוחר בתמימות, בשלמות, בלב שלם. אני בהחלט תולה תקוות רבות של אחדות בעם ישראל, אני לא מתייאש ולא מתכוון לוותר על יוזמות ברוכות בפרט על רקע ימי הספירה בה מגלים לנו חז"ל על חשיבותה הקריטית של "נהגו כבוד זה בזה".
אז בואו נסכם שאתם תקראו לי 'תם', ותמצאו אותי בעז"ה יושב סביב שולחנות עגולים מתוך תקווה להרבות שלום בעם. בשם השם נעשה ונצליח.