שעת צהריים, המחלקה הכירורגית שקטה. לפתע, נכנסת חבורת בחורים, אפילו שם מסודר אין להם, ומתחילם לעשות 'מצב'. הם עוברים בין החדרים ושרים.
האחד עם גיטרה, השני עם תוף מיוחד, שלישי עם אורגן ושולחן על גלגלים שקל להתנייד איתו ממקום למקום וכך כל אחד מצויד היטב עם כלי נגינה ועם המון מצב רוח.
הם עוברים בין החדרים ומרימים את מצב הרוח של המאושפזים ובני משפחותיהם - בשניות.
לעיתים, הם יתחילו בשיר שמח שיגרום לכולם למחוא כפים בקצב ולהצטרף לשירה, ולעיתים יתחילו בשיר 'נשמה' שגם יגרום לכולם להצטרף לשירה, אגב ניגוב הדמעות.
רגע לפני חג הפסח, היינו חייבים להצטרף בעצמנו ולראות את החסד המתוק הזה בעיניים, שמשפיע טוב על כולם, באחדות מרגשת ומרוממת.
הסתובבנו עם הבחורים בין החדרים, ועשינו ככל יכולתנו לשמח את החולים ולהרים להם את מצב הרוח עד כמה שניתן.
כשסיימנו לשיר, ישבנו לשוחח עם החולים ולשמוע מהם איך הם עוברים את התקופה המאתגרת הזאת ומה המסר שלהם לחג החירות, דווקא מהמקום בו הם נמצאים...