עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, היה מבני שבט לוי בתקופתו של דוד המלך, ואצלו שהה ארון הברית בדרכו לעיר דוד בירושלים.
כשלושה חודשים שהה הארון בביתו, והתורה העידה ששרתה ברכה בביתו, וזכה בזכות הארון לצאצאים רבים - שישים ושניים - ששה בכרס אחת "אנשי חיל בכח לעבודה", (ברכות ס"ד ע"א).
>> למגזין המלא - הקליקו <<
עובד אדום כיבד את ארון העדות, ובשעה שהיה בביתו, היה מטאטא את הרצפה שלצידו, ומדליק נרות מדי בוקר וערב.
פולמוס תורני על אופן ריבוי צאצאי עובד אדום, ועל צורת הנס לה זכה מאת ריבון העולמים, ומתקשר ישירות לוויכוח בין מתנגדים לחסידים אי שם במאה הי"ט על יכולותיו של אדמו"ר עלום שם, לפעול ישועות מעל הטבע.
הגאון רבי אברהם גניחובסקי (בדרשה שנשא בליל שבת קודש פרשת תולדות תשס"ז בבית המדרש 'אגודת רעים – סלבודקא'), הביא בשם המהרש"ם מברז'אן על מעשה שהיה בזמן טרום מלחמת העולם הראשונה שהיו קבוצות של גוים שהיו מכונות בשם "אדומים", שבכל מקום שהגיעו, היו מענים את היהודים רח"ל.
אירע כשהגיעו לעיירה פלונית, ונפל פחדם על היהודים, פנו אלו לאחד מן "בעלי השם" של אותה תקופה שכיהן כאדמו"ר וביקשו ממנו ברכה כדי שיגרש את אותם "אדומים".
מתברר שברכתו של "בעל השם" לא הוענקה בחינם, ולפי מספר מקורות הוא דרש סכום מופלג ביותר מבני העיירה המפוחדים.
אנשי העיירה התחלקו לשניים, חלק אחד שהאמין בברכה, דרש לערוך מגבית המונית, לעומת חלק שני שלא האמין, וטען שמדובר בבזבוז כסף.
האמרה המפורסמת שגם כופר הכי גדול, בשעה שהוא נצרך לברכה, הוא נעשה למאמין הכי גדול – לא עבדה על יהודי העיירה, וחלקם לא הסכימו בשופ"א לשלם לאותו "בעל שם", אולם נערכה פשרה, והם הסכימו לשלם עבור הברכה בכפוף להסכם, שרק אם יוכח שהברכה של אותו אדמו"ר גרשה את "האדומים" מן העיירה, הכסף יישאר אצלו.
אולם אילו לא יוכח שהברכה של האדמו"ר עזרה, הוא יחזיר את הכסף ליהודי העיירה.
האדמו"ר המברך לא התגורר באותו עיירה, ומשלחת של בני העיירה משני הפלגים, נסעה אליו, שלמה את הכסף, והוא בירך, וכשחזרו לעיירה, התברר למרבה השמחה שה"אדומים" עזבו אותה.
ברם, חלק מאנשי העיירה שמלכתחילה לא האמינו בברכה, חקרו את הדבר, והתברר שה"אדומים" עזבו יום לפני שהאדמו"ר (נטל את הכסף) בירך את יהודי העיירה להצלחה, מה שאומר שלא עזרה הברכה של האדמו"ר, שכן עוד טרם קיבל הרבי את כספם של תושבי העיירה, ונשא את ברכתו, העיירה נצלה מן ה"אדומים".
הלכו שני הצדדים לבית דינו של המהרש"ם מברז'אן – הלו הוא רבי שלום מרדכי שבדרון (חי ופעל בגליציה במאה הי"ט, נפטר בתרע"א), ופסק שהכסף שייך לאדמו"ר, והביא ראיה מעובד הגיתי שארון העדות היה אצלו שלושה חדשים, והוא זכה שבאותו הזמן נתברכה משפחתו, ונולדו לו מספר רב של צאצאים, ולכאורה הצאצאים להם זכה, לא קשורים לארון העדות, שכן נשותיו (כלותיו ושפחותיו) התעברו עוד קודם להגעת הארון, שהרי זמן העיבור הוא תשעה חודשים, ואם ילדו באותו זמן שהארון היה אצלו, לכאורה זה לא מכוח קדושתו של הארון, אלא מאי? מעיקרה היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שהארון יגיע אליו, והקב"ה עמד ועיברם קודם לכן, מחמת שעתיד הארון להיות בביתו, וגם כאן רצה לומר המהרש"ם שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה, שבני העיירה עתידים לקבל ברכה מהצדיק, ולכן ה"אדומים" יצאו מהעיירה מכח הברכה של האדמו"ר, ולמרות שהוא טרם בירך.
דברים אלו הובאו בקובץ תורני 'נזר התורה' (יד) משנת תשס"ז, המזוהה עם חסידות גור.
המעניין שכדרכם של תלמידי חכמים המנצחים זה את זה בהלכה, בגיליון העוקב (ט"ו) הביאו תגובה חריפה מאת הגאון ר' ש ב ליכט מבני ברק שטען שלא יתכן שהדברים נאמרו מפי הגר"א גניחובסקי, ובוודאי לא חתים עליה הגאון המהרש"ם, כיון שבמעשה של עובד הגיתי שהארון היה אצלו ג' חודשים, נשותיו (כלותיו ושפחותיו) נתעברו באותו הזמן ובדרך ניסית והמדובר על הריונות קצרים של שבועות ספורים בלבד, ולא שהתעברו שישה חודשים לפני בוא ארון העדות כפי שהובא בשם המהרש"ם.
שכן במדרש (במדבר רבה ד כ), נאמר "אמרו על עובד אדום ח' בנים היו לו, וח' כלות היו לו, וכל חדר וחדא מנהון ילדה אתרין בירחא, הא כיצד? היתה טמאה שבעה וטהורה שבעה, ויולדת. טמאה שבעה וטהורה שבעה ויולדת שית עשר לכל ירח לתלתא ירחין, הרי ארבעים ותמניא ובני שמעיה ששה וכו... הא חמישין וארבע תמניא דידיה דכתיב ולעובד אדום בנים וגו', הא שתין ותרין הה"ד כל אלה מבני עובד אדום, המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום, הוי כי ברכו אלקים לכל נאמר ויברך אלקים את בית עובד אדום הגיתי".
ממשיך הרב ש ב ליכט בדבריו: וכ"ה במדרש שיר השירים רבה פ"ב, ובירושלמי יבמות כ"ח, - ומבואר בפירוש דלא נתעברו מקודם, והברכה היתה רק אחר היות הארון אצלו.
כך למעשה שולל הרב ש ב ליכט את הנטען שהמהרש"ם אישר שברכתו של האדמו"ר פעלה, והיא זו שהצילה את יהודה העיירה מה"אדומים", והשמועות בשמו שהביא הגר"א גניחובסקי לגבי הראיה מעובד אדום הגתי אינם נכונות, שכן לא יתכן שתלמוד ירושלמי מדרשי חז"ל מפורשים יהוו סתירה מפורשת לדבריהם.
את תגובתו החריפה ("ופלא עצום הוא בעיני, ולא אאמין שנאמרו הדברים מי הגר"א שליט"א [זצ"ל], ובודאי לא חתים עליה הגאון המהרש"ם ז"ל, כי הלא מפורשים ומבוארים וכו'"), חותם הגאון ש ב ליכט: "בברכה נאמנה להגדיל תורה ולהאדירה, לרומם התורה והחסידות – אשר יחדיו יהיו תמים, ובזכותם 'ישלח לנו משיחו הולך תמים', כמאמר משיח לרבנו הבעל שם טוב נ"ע 'לכשיפוצו מעינותיך חוצה אז תיכף ומיד 'קאתי מר', בעגלה דידן בקרוב ממש".
נראה שדברי שבח אלו לתורת החסידות נאמרו בסיומת דבריו שבאו להוכיח שהנס של בני העיירה ששלמו במיטב כספם לאדמו"ר פלוני, לא אירע בגלל ברכתו של האדמו"ר, והדברים פשוטים ודו"ק ואכמ"ל.
גם אנו במדור 'היסטוריה ואקטואליה' מצטרפים לברכות הנ"ל, ויתן ה' שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ובכל התורות: התורה שקבלנו בהר סיני, תורת החסידות, תורת בריסק, תורת חב"ד, תורת ברסלב, וכו' וכו' ויתן ה' שנזכה להקביל את פני משיח צדקינו בב"א[1].
ברם, לא ברורים דבריו החריפים של הרב ש ב ליכט "ולא אאמין שנאמרו הדברים מי הגר"א גניחובסקי", שכן בספר 'בני ראם' – מחידושי הגר"א גניחובסקי (סימן נ'), הביא את המעשה בשם המהרש"ם שהוכיח גבי עובד אדום הגתי שהיה ארון הברית אצלו ובזכות זה נתברכו כל בני ביתו, ולמרות שהארון היה בביתו רק ג' חדשים, ועדיין חז"ל הביאו שהנס אירע בזכות הארון[2].
מתברר שסוגיה חמורה זו, נידונה אצל רבותינו הראשונים, כהריטב"א והשיטה מקובצת ששניהם הקשו (כמו רבים אחרים), היאך המדובר על נס שארון העדות גרם להריונות מבורכים למשפחתו של עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, בשעה שהארון שהה בביתו רק שלושה חודשים בלבד, ולכאורה ההריונות נקלטו עוד קודם לכן?
אלא מיישבים רבותינו כפי שחז"ל ביארו (ירושלמי, יבמות, פרק ד', הלכה ו' ועוד), שכל הנכדים נולדו במרוצת אותם שלושה חודשים בבחינה ניסית.
שני דרכים אצל רבותינו לבאר את נס הריונות בני ביתו של עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי
למעשה מצינו ב' שיטות לבאר את נס ההריונות בזכות ארון הקודש.
א: ההריונות והלידה היו תוך כדי 3 חודשים שארון העדות היה אצל עובד בצורה ניסית. (ירושלמי ועוד מדרשי רז"ל).
ב: ההריונות נקלטו שישה חודשים לפני בוא הארון, בבחינת ברכה על שם העתיד (כך מובן מהמשמעות הפשוטה מדברי הגמרא בבבלי ברכות שם).
הנפלא בביאור מחלוקת חמורה זו, ששני הצדדים סבורים שהיה זה נס. אלא שהראשונים בעקבות חז"ל (וכן הרב ליכט בקובץ נזר ישראל) הגדילו את הנס לעל טבעי, והם סבורים שתוך שלושה חודשים משפחתו של עובד אדום הגיתי נתברכו בוולדות רבים, ומכך אין ללמוד שאדמו"רים בני זמננו יכולים לברך בצורת "ברכה על שם העתיד", כפי שגם ארון העדות לא עשה זאת - לעומת המהרש"ם מבראז'ן שסבר שהנשים במשפחתו של עובד אדום הגתי נכנסו להריון עוד בטרם ארון העדות הגיע לביתו בבחינת "ברכה על שם העתיד", אלא שמכאן ראיה שגם צדיקים בני דורנו ברכותיהם מסוגלות לפעול, עוד בטרם בירכו, ולמפרע.
נמצאנו למדים שע"פ הפרשנות הראשונה, שהנס היה עצום ורב אצל עובד אדום הגתי, לא ניתן להביא ראיה לאדמו"ר מהמעשה של המהרש"ם, לעומת הפרשנות השניה, שהמעיטה את הנס שהיה אצל עובד אדום הגתי, אלא שלפי כך ניתן להביא ראיה שהאדמו"ר במעשה של המהרש"ם, פעל ישועות על שם העתיד.
לסיום, מעניינים דבריו של הגאון רבי דוד אַלְטְשוּלֶר מפראג מחכמי יהדות אשכנז ופולין במפנה המאות י"ז י"ח, ומגדולי פרשני הנ"ך מחבר "מצודת דוד" ו"מצודת ציון" שהוא וגיסו אב"ד מינסק נחלקו בשני הפרשניות הנ"ל.
וכך כותב הגר"ד אלטשולר: "ובהיותי במינסק הראני גיסי הגאון ר' משה יהודה ליב נ"י אב"ד דשם את כתבי ידו, וראיתי שהקשה שם על מאמר הגמרא הלזה, דאיך יתכן לפי זה מאמר הכתוב... הלא לא שהה שם הארון כי אם ג' חדשים, ומאין ידעו אז המגידים לדוד שעתיד בית עובד אדום להתברך לאחר זמן בששה בכרס אחד וד"ל".
והמשיך וכתב: "ותירץ גיסי ע"פ המדרש (הובא בילקוט) שילדו ב' ב' בכל חודש... ואנכי השבתי לגיסי שאין אנו צריכים בזה למדרש הנ"ל, דיש לומר בפשיטות שהקב"ה שיודע העתידות מדעתו שעתיד הארון לבוא בבית עובד אדום הגתי נתן הריון לחמות וח' כלותיה ששה חודשים קודם שבא הארון לשם".
נמצאנו למדים שבמחלוקת זו על פרשנות הנס המופלא שאירע לעובד אדום הגתי, נחלקו גם בעל המצודות, וגיסו אב"ד מינסק , ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
יצוין שמקורות למדנים לסוגיה זו, הביא כבר הגאון רבי אריה ליב יעֶלין בחיבורו על התלמוד בבלי "יפה עינים", והוא הקשה על הגמרא (בבלי ברכות) מדברי המדרש, כפי שהעיר לימים הרב ליכט (בקובץ נזר התורה), שבמדרש ובירושלמי משמע שלא התעברו קודם, והוא כותב זאת בתור קושיה ותשובה, אלא שנמצא שאת עצם הערת הרב ליכט כבר העיר היפה עיניים. כמו כן עיין ב'בן יהוידע' בסוגיה זו.
[1] מקורות ראה: קובץ נזר התורה יד (עמ' שלט) מאמר מאת הרב ישראל לביא בשם הגר"א גניחובסקי, וכן ראה גיליון (הנ"ל) ט"ו מאמר מאת הרב ש, ב ליכט שהשיג עליו.
[2] וכך דבריו: "אלא שגלוי וידוע לפני ה' יתברך שמו מעשיו הטובים של עובד, שנתברך על שם העתיד, וכך הוא לגבי צדקה כשנתן לרפואה וכבר נתרפא, שנתינת הצדקה אינה כמקח טעות, שאפשר שמחמת הצדקה העתידה נתרפא".
(כמו כן בחומש להגיד של נכדו המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון, הביא את מעשה זה מזקנו המהרש"ם).
המשך הדברים כפי שהובא בספר בני ראם להגר"א גניחובסקי: "אומרים כן בשם המהרש"ם, עפ"י עובדא רבתא שהיתה בימיו ששלחו מעות פדיון וצדקה לאחד מצדיקי הדור להעביר רוע גזירה שלא יעבור הגוים בעיר שלהם, וימים אחדים לאחר שנתנו את הצדקה, הגיע שליח הצבא להודיע שיש שינוי במהלך הגייס, אלא שאח"כ הוברר שההחלטה שיעבור הגייס דרך מקום אחר, כבר הוחלטה קודם שנתנו הצדקה, היינו שבשבעת נתינת הממון, כבר היה השליח בדרכו.
והגאון מהרש"ם השיב עפ"י הגמרא הנ"ל שאף על פי כן אין יכולים לבקש הממון בחזרה".
והוסיף שם שעובדה של המהרש"ם דומה לגמרא בברכות, של עובד אדום הגיתי שהברכה הייתה בביתו כשהארון הגיע אליו, ולמרות שהיא התחילה עוד קודם לכן, וכעין ממש שליח הצבא שיצא מהעיר, ולאחר שנתנו הצדקה נגרמה הישועה, "ואפשר דגם בכהאי גוונא היה אומר המהרש"ם כן".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com