לפני שנגיע למסקנות מהלילה הדרמטי שחוותה מדינת ישראל, בוא ניגש ישר לסוף. הציבור החרדי נהפך ברובו בשנים האחרונות ל'ימין', הוא מרגיש הזדהות עם מפלגות הימין וניכור לאחיו משמאל. למה? נעסוק בכך בהמשך, אך לפני הכל - זה לא אומר שאנו צריכים לקחת בהפגנות הימין!
אמנם, סוף סוף הימין מתעורר ויוצא הערב להפגין כנגד הדיקטטורה שהשמאל מנסה להשליט על המדינה - לאחר שהפסידו את הבחירות, אבל איך זה בדיוק קשור לציבור החרדי? למה הציבור החרדי צריך לבזבז את התמיכה ואת האהדה שקיבל בשבוע האחרון, בשביל הימין?
הרי בסופו של יום, כמו שלמדנו מההיסטוריה הארוכה שלנו עם הימין - הוא לא יעמוד לצידנו ברגע האמת. כאשר התקשורת תחפש קרבן, וכמובן תמצא כמה נערי שוליים - האש תופנה אל המגזר שלנו, ואנו, בני הציבור החרדי, נואשם בכאוס ובאנרכיה.
ומשכך, מכאן תצא הקריאה - הניחו לימין להפגין בעד הרפורמה החשובה וההכרחית, הישארו בביתכם (ולא לנסות לחמוק מעזרה בניקיונות הפסח) ואל תיטלו חלק במחאה, גם אם אתם מאוד בעדה - ובצדק גמור. נשמור את כוחנו למאבקים על מה שבאמת חשוב לנו - כציבור חרדי אמוני, ולא על מה שחשוב להם. (לנוכח התגובות הרבות - עדכון: אינני טוען מאומה לגבי הרפורמה, האם היא נחוצה או לא. אני מדבר רק על ההפגנה הערב של הימין, שאינה נתמכת על ידי גדולי הדור ואורגנה בחופזה וללא חשיבה. במידה וגדולי הדור יחליטו להיכנס למאבק {כמו ב-99' נגד הבג"ץ}, השאלה כמובן מתייתרת לחלוטין)
• • •
כעת, ניגש לעניין שלשמו התכנסנו. אחרי שנה וחצי שגוש הימין היה מחוץ לשלטון - הוא חזר ובגדול עם 64 מנדטים, יחד עם המפלגות החרדיות. אך נדמה שמאז הבחירות - נעשתה כל טעות אפשרית מצד כלל המפלגות החברות בקואליציה.
מאז קום המדינה, הציבור החרדי אמנם הריץ מפלגות שיתמודדו לכנסת, אך גדולי הדור הורו שזה בדיעבד - כי אין ברירה, כי אין מי שידאג לנו ולעולם התורה. בשל כך הוחלט לא להצטרף למנעמי השלטון, לא להתמנות לשרים ולקחת כיבודים מיותרים - אלא לעשות את המינימום הנצרך, כדי שהציבור החרדי יקבל את המגיע לו, בדין ולא בחסד.
במשך השנים הגישה מעט השתנתה, בפרט לאחר שתנועת ש"ס נכנסה לקלחת הפוליטית ורבניה החליטו כן להתחבר לשלטון, וכן ליטול תפקידי שררה, אך עד השנים האחרונות - המפלגות החרדיות לא התערבו יתר על המידה בנעשה בתוך הממשלה, והשתדלו שלא לקחת חלק בהחלטות הרות גורל.
משנת 2015, נתניהו שתקע סכין בגב למפלגות החרדיות - בפעם השנייה, החליט לקשור את גורלו עם המפלגות החרדיות, ואנו נהפכנו לחלק מגוש הימין, "הגוש האמוני".
כן טוב, לא טוב, אין זה מתפקידי לדון בכך, אך הלכה למעשה, גם ראשי המפלגות (גפני שנחשב לגדול השמאלנים ודרעי שעד היום מזכירים לו בצדק או שלא, את התמיכה באוסלו) וגם הציבור החרדי נהפכו לחלק מהימין - על כל המשמעויות הנלוות לכך.
מה הן המשמעויות? לפתע החרדים נהפכו ללאומניים יותר, התחילו להעריץ את "ביבי המלך" ואת "בן גביר שיראה להם מה זה", וכן עוד דמויות שאין בינן לבין הציבור החרדי מאומה.
אמנם, כבר לפני למעלה משלושים שנים, מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, הסביר כי תמיד אנחנו מעדיפים ללכת עם הימין, משום שמדובר באנשים פשוטים, מאנשים מהפריפריה - אנשים שיש להם אמונה חזקה והם שומרים על מסורת ישראל - ולכן הם עדיפים על השמאל, יחד עם זאת אינני בטוח, וזאת בלשון המעטה, שהוא התכוון שנהיה ממש חלק מהנהגת המדינה ובמקום להשפיע - נהיה מושפעים מדעות לאומניות קיצוניות.
כך או כך, אינני איש השקפה שבא להטיף או לדבר כאחד שיודע טוב יותר מכולם, אך באתי להציג את הלקח שאני חושב שהציבור החרדי צריך ללמוד ממה שמתרחש כאן בחודשים האחרונים בכלל ובלילה האחרון בפרט - והוא לקח גדול וחשוב.
הרי כל זמן שהדעה השולטת במוקדי הכוח - בבתי המשפט, בתקשורת, במשרדי הממשלה, בדירקטוריונים הממשלתיים, בחברות החזקות המשק ועוד - הייתה של אנשי השמאל והרוח הפרוגרסיבית שלטה - הרוחות במדינה היו רגועות.
אפילו שהמדינה עשתה מעשים שלא יעשו ללא תמיכה ציבורית רחבה - כמו גירוש יהודים, הסכמים אפלים עם טרוריסטים, כפייה חילונית מובהקת, הכל היה בסדר, כי כולם ידעו שציבור הימין, שהוא ציבור ענק, לא ילך אף פעם עד הסוף, הוא לא יהרוס את המודל הציוני - שבו כזכור שולטות האליטות מהצד השמאלי.
אך הפעם קרה משהו שונה. זו הפעם הראשונה שבאמת שלטון הימין מנסה לגעת במוקדי הכוח החזקים ולנסות לייצר שוויון, ולפתע מה קרה? השמאל פשוט הוכיח לנו כמה הוא שולט במדינה, והמציאות הוכיחה זאת מעל לכל ספק. הנה תראו מה קורה היום, שכל ראשי המשק - כולל אלו שהם חברי ליכוד ואולי בסתר ליבם מאמינים או תומכים ברפורמה, הודיעו על שביתות - בקניונים, בבתי חולים, בחברות ההייטק ועוד, שהמדינה תישרף - מה אכפת להם? ברגע שיהיה גיוון או שתהיה דעה שמרנית שולטת - לא אכפת להם מהמדינה והאנרכיה תוכיח.
אז נכון, שחלק מהחששות שלהם אולי מוצדקים - בתור חששות - שכן הקואליציה התנהלה בשיכרון כוח בלתי מוגבל, אבל איזו הצדקה יש לאותם יהודים לפגוע בכל מוסדות המדינה ש"הם הקימו"? למה ללכת לכל העולם ולהוציא את דיבת הארץ רעה? לאיפה זה יקדם אותם שהכלכלה תקרוס, שכספי הפנסיה שלהם ילכו לאבדון, שתהיה פה מלחמת אחים עקובה מדם? כמובן זה לא יקדם אותם לשום מקום, אבל לפחות הם יצליחו לנקום במי שמנסה להזיז אותם מעמדות הכוח.
זאת ועוד, הפעם, יותר מתמיד, כולם שמים לב כמה נתניהו צודק בטענותיו החוזרות ונשנות נגד התקשורת, על היותה מגויסת לטובת השמאל. רואים את זה היטב בכל סיפור המחאה נגד הרפורמה המשפטית, כיצד התקשורת מקדמת את המחאה ומתגייסת להעצים את ההפגנות ולנפח את מספר המשתתפים. אם בהתנתקות, למשל, הם 'זרמו' עם הממשלה וקראו לתכנית לגירוש היהודים בשמה - הפעם, הם לא קוראים לרפורמה המשפטית "רפורמה", כמו שהיא מכונה בממשלה, אלא הם מחדירים שוב ושוב שמדובר ב"הפיכה", כי הם כבר לא מסקרים את מה שמתרחש, אלא ממש הפכו להיות חלק מהמחאה. ההפגנות למעשה מתרחשות לא רק בצמתים ובכבישים אלא גם באולפנים, שם תפסו צד ברור.
וכאן אנו חוזרים לנקודת ההתחלה. למה מלכתחילה המפלגות החרדיות נכנסו לתוך הקלחת הזו? הרי כידוע לכל בר בי רב דחד יומא, שמקדמת דנא, כל פעם שיש בעיה בכל מקום - תמיד מאשימים את היהודים - ולצערנו בארץ, החרדים הם היהודים שהיו ב'שטייטעל' - הם שק החבטות התמידי. רק אתמול פורסם על אחד מראשי 'קהלת', שבחר להאשים את החרדים בתקיעת הרפורמה - ללמדך שגם מצד ימין, לא ממש אוהבים את החרדים, ולא יאהבו אותם, גם אם הם יעשו צבא וילכו כולם לעבוד. זו מציאות היסטורית כואבת שאני חושב שאין עליה ויכוח.
לכן, היה טוב לשמוע את גפני אומר, שהוא משתדל לא לדבר כלל על הרפורמה. ובצדק. אך מה לעשות, אולי בגלל שחיפשו קרבן, הציבור החרדי נקלע לעין הסערה ובחשיבה אסטרטגית ואנטישמית (כן, גם בקרב יהודים יש אנטישמיות, כשיהודי זורק על בחורי ישיבות כסף, הוא מבצע למעשה אקסיומות אנטישמיות למהדרין), החליטו ראשי המחאה להפוך את הציבור החרדי לנושא הדגל של המחאה.
אלא שכידוע - "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום", ומהרגע שהחלו הניסיונות לערב את הציבור החרדי - הם נחלו מפלה.
זה התחיל בהגעת מפגינים אלימים וקיצוניים לשכונת בית וגן בירושלים - כדי להפגין מול ביתו של דרעי. היה זה בדיוק ביום בו בני ישיבת 'וולפסון' יצאו ל'בין-הזמנים', וראו זה פלא, במקום שיווצר עימות, קרה בדיוק להיפך. בחורי הישיבה העדינים והמסולאים מפז, פצחו בריקודים חינניים - והצליחו לכבוש את ליבותיהם של אזרחי המדינה. מה גם שהמעשה הנפסד של זריקת כסף - הצליח להרוס את כל המחאה והאנטי שהם ניסו לייצר כנגד החרדים.
גם החיבוק, האוכל המנחם, השירים והריקודים, שהמפגינים קיבלו בצעדת הפרובוקציה לבני ברק - הרס להם את המחאה. רוב הציבור בישראל - והתקשורת חויבה ליישר קו, וזה הרגיש חיבור בלתי אמצעי עם אחיו החרדים, כך שגם הניסיון להפיל על החרדים את המשבר הנוכחי לא צלח במיוחד.
אם נסכם, על חלב שנשפך אין לנו מה להתחרט, אבל לפחות נצא עם כלל חשוב מאוד להבא.
בחודשים האחרונים ראינו את כוחות המשטרה שתמיד הסתערו באלימות תוקפנית כנגד החרדים, מתנהגים בכפפות של משי מול המפגינים בתל-אביב - אם זה לא נקרא "אכיפה בררנית", אינני יודע מה כן. אין כתבי אישום, אין כמעט מעצרים והמפגינים מצליחים במשך שעות לחסום צירים מרכזיים ובקושי מופעלת עליהם מכת"זית, שגם כשהיא מופעלת זה עם סילון מים דקיק שלא באמת משפיע.
עכשיו תנסו לדמיין איך זה בהפגנות של החרדים, ותבינו את גודל האבסורד והחוצפה. אך מכאן אנחנו למדים, שמעתה ואילך, כל פעם שינסו לפגוע בנו בכל דרך שהיא, אנחנו צריכים לתפוס את אסטרטגיית השמאל בידינו. כללי המדינה השתנו בלילה הדרמטי שעברנו. מעכשיו והלאה, אם נדע להיאבק בעוצמה הנדרשת - על פי דעת תורה כמובן, ללא שום אלימות חלילה, אפילו עם מחצית ממה שהשמאל עשה כאן בחודשים האחרונים - לא יפגעו בנו יותר בשום צורה.
מתוך החושך שאנחנו נמצאים היום, אולי תצא בשורה חשובה יותר לציבור החרדי, שעדיין במלאות 75 שנים למדינה - נאבק על זכות קיומו, למרות היותנו אזרחים שווי זכויות.
• • •
וכעת נחזור לקריאה בה פתחנו - חבל לנו, כציבור חרדי, להיסחף אחר ההפגנה הערב. אמנם אנחנו מרגישים קרבה גדולה אל המפגינים שצפויים ליטול בה חלק - ובצדק, אחים אנחנו, אבל בסופו של יום כולם יודעים, שהחרדים הם אלו שיחטפו על הראש את כל התסכול והזעם. לכן מפה תצא הקריאה מלב חרדי אל לב חרדי: חרדים - אל תשתתפו בהפגנה הערב. נשמור את הכוח שלנו, למאבקים החשובים לנו באמת!