הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה ז') כתב "חמשה הן הנקראים מינים... והאמור שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה". והראב"ד כתב "ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".
לאמור: הראב"ד סבור כהרמב"ם שיש איסור על הגשמת האל, אולם הוא התרעם על פסקו הקיצוני של הרמב"ם, שמי שסובר כך הוא מין, שכן אלו למדו זאת מה"מקראות", ומה"אגדות המשבשות את הדעות", ומה אשמים אלו בהבנה שגויה כאשר התורה בפשטות נקטה כמו הבנתם.
מיהם הגדולים וטובים יותר מהרמב"ם?
רבים תמהו על דברי הראב"ד שכתב "וכמה גדולים וטובים ממנו", והאם למעשה הראב"ד סבר שיש תלמידי חכמים "גדולים וטובים" יותר מרבנו הרמב"ם שהאמינו בהגשמת האל ?!
מרן רבי יוסף קארו כתב ב'כסף משנה': "ויש לתמוה על פה קדוש [הראב"ד] איך יקרא לאומרים שהוא גוף ובעל תמונה גדולים וטובים ממנו?![1]".
הגאון רבי יעקב עמדין בספרו 'מגדל עוז' כתב "תמה אני... שכתב [הראב"ד] על הרמב"ם ז"ל, 'גדולים וטובים' שא"כ היאך היה מניחם בזאת האמונה, והלא אמרו פ"א דחולין בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, צדיקין עצמן לא כל שכן?!".
בימינו כלל עם ישראל קיבל את דברי הרמב"ם לגבי איסור הגשמה כולל אלו שהסבורים ש"עצמות ומהות הקב"ה מלובשות בצדיק", וגם אצלם ברור שמדובר במשל ומֶטָפוֹרָה[2].
נחזור ל"גדולים וטובים ממנו" שכתב הראב"ד, שלא ברור מיהם, אולם אחד מאלו שהיה קרוב לאותם דעות, אותם הרמב"ם הגדיר כ"מינות", היה רבי משה בן חסדאי מתקוּ, מחכמי בוהמיה, שטען בספרו "כתב תמים"[3] כי עם היות הבורא לא גשמי, לעיתים הוא מצמצם את עצמו ומופיע בצורה גשמית, והיכולת לעשות זאת היא עצמה מכח אינסופיותו. (עוד מרבותינו שסברו כמותו, היו הרוקח ורשב"א מן ההר ועוד[4]).
הגאון הנודע רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל האור שמח הגיה וכתב "גדולים וטובים מעמנו", ובכך יורדת הקושיה העצומה "מי לפי הראב"ד יותר טוב מהרמב"ם?!", שכן מדובר בגדולים "מעמנו", ולא יותר מהרמב"ם.
החזון איש פירש "גדולים וטובים מאתנו" ובכך ישנה תשובה נוספת לקושיה העצומה "מי לפי הראב"ד יותר טוב מהרמב"ם?!".
יש שפרשו שהכוונה ל"גדולים וטובים ממנו" בפלפול הגמרא כשיטת חכמי צרפת השונה משיטת הרמב"ם וחכמי ספרד כידוע (הובא ב'אור תורה', טבת תשמ"א, שנה י"ג, חוברת ד' (קנא).
הגאון רבי מנחם מנדל כשר בספרו 'תורה שלמה' (חלק ט"ז, עמ' רפ"ח-שכ"א), דן בנושא זה בארוכה, והביא את דעות החולקים על הרמב"ם, שאחת מהטענות בפולמוס שגרם לשריפת ספרי הרמב"ם, היה נושא זה של הגשמה.
בקובץ ישורון כ"ז (ירושלים תשע"ב), ב"מאמר משיב נפש לר' מאיר בן שמעון המעילי" מאת הגאון רבי יהודה הערשקאוויטש מירושלים הובא בשמו של הפילוסוף רבי שם טוב בן יוסף אבן פלקירה שהעריץ היותר את הרמב"ם, וחרד ביותר לכבודו של הרמב"ם, וכתב שאולי הראב"ד התכוון ב"גדולים וטובים ממנו", ל"ממדי גוף", וכוונתו ליהודים גבוהים ושמנים יותר מהרמב"ם, וכך דבריו: "ויתכן שהיו גדולים ממנו בקומתם וטובי מראה ובריאי בשר[5]". (נדפס במקור ללא שם מחבר בסוף 'מנחת קנאות' פרסבורג תקצ"ח).
יודגש שעפר אנו לרגלי הראב"ד, שכתב את שכתב על הרמב"ם, מתוך גדלותו העצומה בתורה הקדושה.
•
[1] והמשיך וכתב: "ואפשר שעיקר בנוסחה כמו שכתב בספר העיקרים פ"ב ממ"א וז"ל א"א, אע"פ שעיקר האמונה כן הוא המאמין היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשטן, אין ראו לקרותו מין עכ"ל".
[2] יצוין שעל משפטים כעין אלו בתורת חב"ד היה אחד הפולמוסים הסוערים בינה לבין ר"י פונביז', שלא הבין ששום חסיד חב"ד לא מתייחס למורו ורבו כאל אלוהים ממש, כפי שמובן ממשפט זה "עצמות ומהות [הקב"ה] מלובשים בצדיק".
[3] נדפס לראשונה במאסף אוצר נחמד חלק ג'. מהדורת פקסימיליה של כתב יד פריז על ידי יוסף דן, הוצאת מרכז דינור, ירושלים תשמ"ד. עוד ראה קטעים ספורים בספר "ערוגת הבושם" של ר' אברהם ב"ר עזריאל, מתלמידי רבי יהודה החסיד.
[4] וכן רש"י הקדוש בכמה מקומות (אולם במקומות אחרים סותר עצמו, ויל"ע).
[5] והמשיך "ואני לא אומר בעדם שהיו קטני אמונה אם האמינו גשמות או מקרי, אלא אומר כי אבדה האמונה מלבם ונכרתה מפיהם".