"הילדים שלי באים כמעט כל שבת, השולחן ערוך כיד המלך והשמחה גדולה ברוך השם. בורכנו בילדים ונכדים, רק נחת הם עושים לנו. אבל רק אני ורעייתי יודעים את האמת שאין לנו כסף למינימום שבמינימום. אני מסכים לדבר אתך כי אני לא יכול יותר. אני זועק מדם ליבי, אני לא יכול יותר, אבל מה, אני יכול להגיד לילדים לא לבוא?!".
את הדברים האלו אומר לנו הרב ישראל, יהודי חשוב ממודיעין עילית, שטרח והתקשר לטלפון הביתי שלי וביקש לשוחח איתי. הוא ביקש שנצעק את צעקתו ומצוקתו. "אני בטוח שאני לא היחיד וחשוב שתדברו על זה", הוא הסביר. שוחחתי אתו ארוכות שמעתי את כאבו ומצוקתי ואני מעלה את הדברים כמו שנאמרו על הכתב.
מה הפתרון שאתה מציע? אתה בעצמיך אומר לי שאתה רוצה שהילדים שלך ימשיכו לבוא, אז מה אפשר לעשות? שאלתי.
"האמת היא כזו", הוא ענה, "דבר ראשון שתהיו מודעים לכך. זה הכי חשוב. אם תעצרו רגע ותעשו חשיבה, רק להתבונן רגע, זה כבר יגרום לכם לשים לב. אנחנו רגילים שעולם כמנהגו נוהג, שכל מי שהתחתן הולך, לא חושבים על זה. בתור בחורי ישיבה התרגלנו לקבל הכל, כולל דמי כיס. כשהתחתנו, אנחנו ממשיכים כרגיל. אבל תעצרו רגע ותחשבו בהיגיון, האם ההורים שלכם באמת יכולים? כי לרצות לתת - ודאי שכל הורה רוצה, השאלה לגבי היכולת. גם לגבי היכולת להגיד לא".
אוקי, בוא נעשה את זה מסודר. איפה הבעיה? כלכלית?
"יש כמה חלקים. יש גם כלכלית שזה חתיכת עול כלכלי. גם הורים שיש להם משכורת של עשרים וחמישה אלף שקלים, הרי בדרך כלל הם משלמים משכנתאות על החתונות והעזרה שהם נתנו לילדים והוצאות הפסח, בטח עכשיו אחרי שהריביות עלו זה די מטורף. אז כמו שכל אחד נחנק עכשיו, גם הם.
"חוץ מזה, כשיש ילד או שניים שהתחתנו, זה נחמד שבאים הילדים, וכולם עדיין רבים להחזיק את הנכד והאחיין, אבל בלי עין הרע אחרי שמחתנים חמישה או שישה ילדים - זה הופך לקשה, גם למצוא מקום, גם להכין חג וגם להתייחס יפה ולתת תשומת לב לכל ילד, כלה וחתן שמגיעים.
"אני בשבת רגילה, בדרך כלל מארח שניים או שלושה זוגות, מהבוקר אנחנו מנקים את הבית יחד עם הבת שלי שלא נשואה. תחשוב על זה שכמה דקות לפני שבת, אחרי שכל היום עבדנו והכנו, מגיעים הילדים, משתלטים על החדר של הבת שלי - שאומנם נותנת את החדר בשמחה, אבל זה לא קל לה, ואז הם נכנסים למטבח ולוקחים אוכל - כי כולם אוהבים אוכל של אמא. אז כן, זה נחת, אבל זה קשה".
אז שוב, מה הפתרון? שלא יגיעו?
"חלילה, שיגיעו. אבל כמו שאמרתי לך. שתהיה חשיבה. האם זה מתאים באותה שבת? ואם אתם באים, תגיעו מוקדם ותעזרו לסדר את הבית, גם במוצאי החג, אין שום סיבה שבעולם שתשאירו את כל המצעים זרוקים ואת המשחקים שהילדים פיזרו. תעזרו גם במטלות הבית.
"ועוד דבר, האחות שנתנה את החדר שלה, מותר לפרגן לה, אולי אפילו לתת לה איזו חבילת שוקולד. ובמקרה שלי, אני כלכלית לא מסתדר, אז אם הילדים יביאו לדוגמה מנה עיקרית, עופות, סלטים במקום עוגה - זה גם יעזור. השנה, למשל, הבן שלי דאג לי והביא כמה ארגזי בשר ממכירה שהיתה לו בכולל, והוא עשה את זה בחוכמה, הוא אמר שאין לו צורך בזה למרות שאני יודע שגם הוא יכול להשתמש. אבל תכלס לקחתי וזה באמת עזר לי".
"אני מאוד אוהב את הילדים שלי", אומר הרב ישראל וקולו נשנק מבכי, "אני מתפלל שאני יוכל להביא להם ארגזים שכאלה".
הרב ישראל משתתק ומתעשת. "אני לא רוצה תרומות. אני רק רוצה שיחשבו קצת. אולי הילדים שלי עדיין חושבים שיש לי עץ כסף בחצר, אבל אין לי חצר אז איך יהיה לי עץ כסף?" הוא מסיים את דבריו באירוניה כואבת.
• • •
בעקבות הפניה שלו, החלטתי לברר איך מתנהלים במשפחות שונות. אגב, אני אישית שזכיתי למשפחה ברוכת ילדים, יש טבלה עם זמנים ותאריכים וכל אחד ממלא מראש מתי הוא מגיע. יש כמובן קדימה לזוגות הצעירים שהתחתנו ויש שבתות שקטות בהם ההורים בבית, אבל בהחלט משתדלים לחשוב ולעזור ככל שניתן.
הודיה מבית שמש, מספרת על משפחה ברוכת ילדים. לדבריה, ההורים שלה מתעקשים שכולם יגיעו ומתעקשים שלא לקבל עזרה מהילדים. "כל מקרה לגופו", היא אומרת, "ברור לי שיש הורים שרוצים וצריכים. תלוי גם בגיל. ואני חייבת להגיד לך שזה לא שלהורים שלי יש יותר מידי כסף, אבל במשך השנה לא באים הרבה. דווקא בליל הסדר כולם מגיעים. אנחנו תשעה אחים ואחיות, בליל הסדר כולנו מגיעים. זה המסורת המשפחתית. זה הולך והופך לקשה ומורכב יותר, בלי עין הרע אנחנו משפחה ענקית".
אמרת שאין להם יותר מידי כסף, אז איך?
"אם רוצים אז יש. ההורים שלי חוסכים כל השנה בשביל החגים, זה הנחת שלהם. הם לא מטיילים או עושים איזה תחביבים, וזו ההנאה שלהם. אנחנו עוזרים עם הלוגיסטיקה. הדירות. השנה אנחנו לוקחים מבנה של ישיבה קטנה וההורים שלי מתעקשים לשלם על זה, זה מה שהם רוצים".
בשביל לסגור את הנושא, לשמוע עד כמה המצוקה קשה ונפוצה ומה הפתרונות האפשריים פנינו אל נחום ברוק שמתעסק עם הנושא במסגרת עבודתו כמנהל מקצועי במסילה - לכלכלה נבונה.
הנושא הזה של ילדים שהתחתנו ונופלים כעול כלכלי על ההורים, מוכר לך?
"זה קיים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. בדיוק השבוע, במסגרת קורס לכלכלת הבית, ניגשה אלי אישה ממשפחה מאוד אמידה. הוא מספרת לי שלילדים שלה, למרות שיש להם כסף ולא חסר להם כלום, הם באים אליה לבית לעשות אצלה קניות והיא לא יודעת איך להגיד להם שזה לא נעים לה. איך אמר לי פעם מישהו בדרך צחות: 'ובאו בנך לדביר ביתך ופינו את היכלך', כך שיש רבים שחשבון הביטוח הלאומי, והמאוחדת והטלפון עדיין על ההורים. זה לא בריא וזה מאוד מקשה. זה לא רק עניין של כסף זה תחושת ניצול. סיפר לי גם מישהו ממונטריאול שהוא שנתיים נותן לילדים שלו כספים ואחר כך תקופה הפסיק ואז נתן להם מתנות. אני אומר, תנו מתנות ולא משכורת".
למה זה ככה, מי אשם?
"זה לא עניין של אשמה, אין כאן באמת אשמים. אנחנו לא רוצים לעשות נושא סביב הכסף ולכן כשהילדים שלנו ילדים, בחורים, אנחנו נותנים להם. בחור ישיבה רוצה כובע, אבא שלו נותן לו. טשולנט בליל שישי, הוא נותן לו. אבל זה לא בריא להמשיך ככה אחרי החתונה, זה דורש חינוך פיננסי.
"שוב, אין כאן אשמה. אף אחד לא באמת חינך את הבחור, וחבל שלא היה משגיח שדיבר על אחריות ועל נושא בעול עם חברו ועם ההורים. לכן הצעירים לא מודעים לנושא ובפועל ההורים חייבים להיות אסרטיביים ולדבר על התנהלות ומודעות כלכלית. אם אין להם מושג על הוצאות והכנסות, ברור שהם יגיעו לברית של הבן - הם יפלו על ההורים, וברור שהם יגיעו לשבת ויבקשו כסף למונית הביתה, אז זה הגיוני בהתחלה אבל בהמשך זה לא צורה. וצריך לדבר ולהבין על זה.
"ההורים צריכים לדעת שאם הם רוצים חס וחלילה שזה יגיע למצב של שנאה וכעסים שיתנו ויתנו ויתנו והילדים לא יעריכו - אם לא מדברים ואין הבנות. קורה מצב שמרגישים ניצול וגם לא מעריכים, זה לא נכון מבחינה חינוכית".
ומה אתה אומר לילדים?
"ילדים צריכים לדעת שאם הם רוצים לא להיות עם קביים כל החיים, אם הם רוצים עצמאות כלכלית וגם מחשבתית, הם חייבים פשוט להתנהל בצורה נכונה.
"יש עוד נושא שחשוב לי לומר. לפעמים ההורים מתחייבים לעזור לילדים, למשל לתת רהיטים, אבל הם גרים ביחידת דיור ואחרי כמה שנים כשהם עוברים לדירה משל עצמם הם יבואו לבקש את אותה התחייבות. ומה עם בדיוק ההורים חיתנו עוד כמה ילדים ויש הרבה חובות? נתקלתי במקרים שהילדים הרוויחו יותר מההורים, לדוגמה, שהאישה עובדת בהייטק - אז בגלל שההורים התחייבו, הם חייבים לדרוש? אני מכיר מקרים של אנשים שלא לקחו והחזירו להורים את הצ'ק וזכו לסייעתא דשמיא אדירה בזכות זה".