צה"ל כובש שטחים בסוריה: מה יעלה בגורל האדמות הגזולות?

"ויען שמעון ויאמר לו לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה: ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו", (מקבים א, טו, לב-לד).

בעוד כוחות צה"ל פועלים להבטחת הגבול הצפוני, כשיחידת שלדג משתלטת על החרמון הסורי וכוחות נוספים מתבססים באזור החיץ, יש לנצל את ההזדמנות ההיסטורית להסדרת סוגיית הרכוש היהודי בסוריה ולא במסגרת הבטחות והסדרים בין לאומיים, שכן בסוריה של ימינו אין עם מי לדבר.

האדמות, הממוקמות באזור חוראן כ-35 ק"מ מדמשק, כוללות שטחים חקלאיים נרחבים וכפרים שלמים. הן הועברו בשנות ה-50 לבעלות קק"ל, אך הולאמו על ידי השלטונות הסוריים ללא פיצוי.

אין צורך לחכות לדיון עתידי במסגרת הסכמים בינלאומיים ובחסות האו"ם, אלא יש לפעול באופן מיידי לאור ההבנה שאין עם מי לדבר במדינת סוריה הגוססת.

הסיפור ההיסטורי מתחיל כך:

בשנת 1884, קבוצת יהודים מסופיה הקימה את ארגון "אהבת ציון", במטרה לרכוש אדמות חקלאיות. ב-1894, המהנדס יוסף זיידנר (פעיל ציוני ומתומכיו הראשונים של בנימין זאב הרצל), ביצע מהלך נועז: רכישת 88,000 דונם באזור מזריב הסורי, במחיר של שמונה פרנקים צרפתיים לדונם. החלום הפך למציאות כאשר 72 משפחות יהודיות הקימו תשעה יישובים, ביניהם "תפארת בנימין", "זיכרון מנחם" ו"נחלת משה".

הדרך לרכישת הקרקעות בחורן לא הייתה פשוטה. תחילה ניסו המתיישבים לרכוש אדמות בארץ ישראל - ליד הכפר קפריה, בראשון לציון ובפתח תקווה - אך המחירים הגבוהים הובילו אותם צפונה, אל אדמות הבשן הפוריות. כך נולד חלום ההתיישבות היהודית בחורן, שעתיד היה להפוך לאחד הפרקים המרתקים בתולדות ההתיישבות הציונית.

החזון הגדול נתקל במציאות קשה. לצד הקמת בתי האבן והמבנים החקלאיים, ניסו המתיישבים להקים תשתית כלכלית מתקדמת - משתלה לגידול עצי תות שנועדה לפתח תעשיית משי משגשגת. אך החיים בספר המדבר הסורי היו רצופי אתגרים. מגפת טיפוס קטלנית שפרצה ב-1898 גבתה קורבנות, והתנכלויות מתמשכות מצד התושבים המקומיים הפכו את החיים לבלתי נסבלים. בשיאו של המשבר, נעצרו שני מתיישבים יהודים על ידי השלטונות העות'מאניים ונשלחו לדמשק, ורק התערבות אנשי הברון רוטשילד הביאה לשחרורם.

בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, ניסו אישים בולטים ביישוב, בהם יצחק בן-צבי, יהודה אלמוג ושאול אביגור, להחיות את החזון. הם יזמו תכנית להקמת חוות הכשרה לנוער יהודי מערי סוריה על אדמות החורן, שהיו אז בבעלות חברת פיק"א. עד 1946 עוד ישב בג'ילן פקיד יהודי בודד, אחראי על האריסים המקומיים - עד הסוף. אך השלטונות הסורים החלו לפגוע בזכויות הקרקע כבר ב-1943, בהסתמכם על טענות הוואקף המוסלמי כי מדובר באדמות שאינן ניתנות למכירה. ההלאמה הסופית בין 1944 ל-1948 הייתה המסמר האחרון בארון של החלום היהודי בחורן.

כיום, בעוד כוחות צה"ל נמצאים במרחק 25 קילומטרים מדמשק, עולה השאלה: מה יעלה בגורלן של אותן אדמות היסטוריות? הקרקעות, שנרכשו בכסף מלא ונרשמו רשמית בטאבו הסורי, הועברו ב-1957 לקק"ל, לאחר שפיק"א המשיכה לשלם עליהן מיסים עד 1942.

השטחים, הכוללים אדמות חקלאיות פוריות וכפרים שלמים, מהווים עדות לחזון ההתיישבות היהודי שקדם להקמת המדינה. כעת, כשהמציאות הגיאופוליטית משתנה לנגד עינינו, נפתח חלון הזדמנויות להסדרת סוגיית הרכוש היהודי בסוריה במסגרת המשפט הבינלאומי.

דעת המומחים

בשיחה שערכתי עם מורה הדרך ד"ר חגי עמיצור מהמכון ללימודי הגליל ומגדולי המומחים להיסטוריה של ארץ ישראל ובפרט של אזור הגליל, נאמר לי שהברון רוטשילד, בדיוק כמו שקנה אדמות ממערב לירדן, קנה אדמות ממזרח לירדן.

"מבחינתו לקנות קרקעות בסוריה היה בדיוק כמו לקנות קרקעות בזכרון יעקב", אומר עמיצור. "מתיישבים יהודים ישבו במה שמכונה היום סוריה עד מלחמת העולם הראשונה, והפריחו את השממה מתוך אמונה וציפיה להקמת מדינה יהודית בעתיד הקרוב".

"לאחרי מלחמת העולם הראשונה", ממשיך עמיצור, "ארץ ישראל ממערב לירדן נהפכה להיות מנדט בריטי וממזרח לה נהפך למנדט צרפתי. וזה הפר את הקשר בין טבריה לעבר הירדן המזרחי, והיה קשה להמשיך לגור שם".

מה בקשר לקריאות לחזור לאותם אדמות שנרכשו בכספי יהודים?

"אני חושב שיש הבדל בין הרצון לחזור להתגורר בעזה לבנון לבין סוריה. עזה תמיד הייתה חלק מארץ ישראל. החלק ממזרח לגולן של היום לא היה אף פעם חלק מארץ ישראל. והוא לא מוגדר 'נחלת אבותינו' כמו לחזור ללבנון ועזה שהם ארץ ישראל השלמה. על זה אני אומר, למרות שסוריה הייתה חלק מממלכת הורדוס, אלא שיש מחלוקת האם הבשן והחורן היא חלק מארץ ישראל. כאגב, רוטשילד ראה בסוריה חלק מארץ ישראל השלמה".

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com