אחרי שבועיים בהם נעדר מהשיעור השבועי הקבוע, ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז, חשף את הסיבה מדוע נעדר.
בתחילת דבריו נשא דברים מעניינא דיומא בעניין האמונה בקב"ה, והתייחס באופן מפתיע למצבו הבריאותי. זאת לאחר שבשבועיים האחרונים נעדר ממסירת השיעור השבועי, לדאגתם של המוני המשתתפים בשיעור בבית מדרשו, המאזינים, הצופים והקוראים בעלון השבועי הפופולרי.
"יש מדרש יפה מאד, בפרשה של שבוע שעבר" אמר ראש הישיבה במהלך השיעור, "כתוב בפסוק: "ויאמר ישראל, למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" (מ"ג, ו'). המדרש אומר (ילקו"ש כאן): יעקב אבינו אומר "למה הרעותם"?! הבן שלך הוא מלך במצרים, ואתה אומר "למה הרעותם"?! איזה "הרעותם"?" ביאר ראש הישיבה את השאלה, והביא את תשובת המדרש "אלא לפעמים אדם יכול לטעות, אדם יכול לחשוב שהעולם הסתיר פניו ממנו, שהוא זרוק בעולם, לא! הקב"ה משגיח עליו, הקב"ה עוזר לו. ולפעמים גם הדבר הרע, הוא לטובה".
"אני בעוונותי נפלתי מקומה שלישית, לפני חמשים שנה" המשיך הגר"מ מאזוז, "מי האמין שאני אחיה עוד חמשים שנה? מי? אני בעצמי לא האמנתי! רק דבר אחד היה לי טוב - שאני הייתי "אופטימיסט"; כאשר אני נפלתי, לקחו אותי לבית החולים 'תל השומר'. ואני בדרך מכין בראש שלי, את הדרשה שאני אומָר אותה אחרי שאני אצא מבית החולים: "מלפנים ממצרים גאלתנו, ה' אלקינו. מבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו, ובשבע כלכלתנו, מחרב הצלתנו, מדבר מלטתנו, ומחלאים רעים ורבים דליתנו", ושמה כתוב כל מיני דברים: "על כן אברים שפלגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שׂמת בפינו. הן הם יודו, ויברכו, וישבחו, ויפארו, את שמך מלכנו תמיד. כי כל פה לך יודה, וכל לשון לך תשבח, וכל עין לך תצפה" וכו'. אני שוכב חצי חי חצי מת, ואני משנן בעל פה את כל ה'נשמת כל חי', למה? כי הייתה לי אמונה שיקרה לי נס. מאיפה באה האמונה הזאת? אני לא יודע".
ראש הישיבה הוסיף עוד: "אדם שהוא מאמין, הקב"ה אומר לו: אתה מאמין בי? אני שומר אותך. אבל עם ייסורים. ייסורים, ועוד איך ייסורים. ועם כל הייסורים, אני בא ונותן את השיעור פעם בשבוע. אפילו ישמעו אותי רק עשרה איש, גם טוב. אפילו ישמע אותי רק איש אחד, גם טוב. אבל העיקר הוא; שאדם לא יפול לזרועות הייאוש", חתם הגר"מ מאזוז.