העיר אלעד סוערת. העירייה בראשות ראש העיר יצחק עידן, כך לפי הדיווחים, אינה מתפקדת כיאות, התקציב שהוגש באיחור - נפסל על ידי משרד הפנים, ולפי דיווחים שונים, המליצה מנהלת המחוז במשרד הפנים, הגב' רות יוסף, על פיזור העירייה הנוכחית ומינוי ועדה קרואה.
הנושא הבוער ביותר בעיר, הינו פתיחת שנת הלימודים הקרובה, כאשר לטענת מנהלי מוסדות החינוך בעיר, המצב כיום הינו החמור ביותר מאז הקמתה של העיר. לטענת המנהלים, העירייה אינה מתפקדת, וכך, הרשאות לבניית עשרות רבות של כיתות שהותיר ראש העיר הקודם צביקה כהן כירושה לעירייה הנוכחית, פשוט לא נוצלו ומוסדות החינוך עומדים בפני שוקת שבורה.
גם במחוזות הפוליטיים נשמעת בבירור התובנה, כי ראש העיר הנוכחי יצחק עידן נכשל לחלוטין בתפקודו לכל אורך הקדנציה. אריה ארליך, סגן עורך עיתון 'משפחה' שהקדיש את השבוע לסיקור נושא הרשויות המקומיות, כתב בפירוש, "תם זמנו של עידן".
על רקע זה, פרסם השבוע אחד ממנהלי מוסדות החינוך בעיר, טור אישי מיוחד בעיתון המקומי 'קוראים אלעד', בו הוא מגולל בפני ציבור ההורים והתושבים את כאבו, ומצהיר בפני ראש העיר: "מעזרה כבר התייאשנו. לפחות אל תפריעו. הסירו ידיכם. אל תפריעו למוסדות".
הטור המלא, באדיבות 'קוראים אלעד':
עד מתי יהיה זה לנו למוקש
ערב פתיחת שנת הלימודים תשע"ג, עומדת העיר אלעד במצב החמור ביותר מאז הקמתה. מצבם על סף הקריסה, של מוסדות החינוך הרבים בה, מהווה ראי לאופן ניהול העיר, עימו אנו נאלצים להתמודד בשנים האחרונות. נאלצים, לא רוצים. מסתכלים בספינה הטובעת, ממאנים להאמין.
הכותרת דלעיל, "עד מתי יהיה זה לנו למוקש", לא נהגתה סתם כך, להוסיף פסוק כמנהג הדרשנים. הפסוק הזה לדאבוננו, מתאר בדיוק רב את המצב בעיר, כולל הסיפא של הפסוק, "הטרם תדע כי אבדה...", כאשר כולם מבינים כי כלתה הרעה, ויש מי שעדיין מתעקש שהכל בסדר.
המצב החריג הזה, בו נאלץ כותב השורות, מנהל אחד ממוסדות החינוך בעיר, לפנות מעל גבי העיתון ולהסביר לציבור ההורים והתושבים את המצב בעיר לאשורו, ללא כחל ושרק, הינו תוצאה של הידרדרות חמורה, כמותה כמדומה, לא חווה שום עיר במדינת ישראל.
הפנייה הזו לציבור, אינה מיועדת ללחוץ על העירייה לתת ולתקצב את מוסדות החינוך. נהפוך הוא, מטרתה לומר לקברניטי העיר: עזרה אנחנו כבר יודעים שאינכם יודעים ואינכם מסוגלים לתת. לפחות אל תפריעו. הסירו ידיכם. אל תפריעו למוסדות.
עירייה משבשת
בעוד כמה שבועות יחלו הלימודים במוסדות החינוך, אצל הבנים בעוד עשרה ימים, אצל הבנות בעוד כשבועיים וחצי. בשלב הזה, נמצאים בכל מקום אחר, בארץ ובעולם, בהכנות אחרונות לקראת פתיחת השנה, אלא שאצלנו, בעירייה בקושי שמעו על שנת הלימודים שבדרך.
אבל זוהי רק הצרה הקטנה: מעבר לחלק בו כל עירייה אחרת בארץ מסייעת, היינו, כיתות לימוד, כסאות ושלחנות, תקציבים ועוד, דברים עליהם אין מה לדבר כלל באלעד של היום, הרי שבעירייה מסתבר, פשוט מפריעים למוסדות החינוך. כן, מפריעים ממש. תוקעים, משבשים, מזיקים. מציקים.
לא, לא הגזמתי. הנה מספר דוגמאות קטן: תקציב לכיסאות ושולחנות (למוסדות שמגיעים להם) ממפעל הפיס, ההרשאות כבר הועברו לעירייה, אבל הכסף מעוכב שם, ולא מועבר למוסדות. הניזוקים הישירים מכך הם ילדי העיר, ילדינו. גם תקציב לשיפוצי הקיץ הועבר ממשרד החינוך לעירייה לפני יותר משלושה חודשים, אבל העירייה טרם העבירה אותו למוסדות. שלא לדבר על רישיונות למוסדות החינוך, שתקועים בגלל התנהלות העירייה, ואלו הן רק דוגמאות קטנות (!) מהדברים עימם אנו נאלצים להתמודד יום יום, כבר כמה שנים.
משרדי הממשלה מפנים גב
פקידים רבים ממשרדי ממשלה למיניהם, שקצה נפשם בהתנהלות העירייה באלעד, ניתקו עימה את הקשר, הפנו לקברניטי העיר את גבם. אמרו להם: "אל תדברו איתנו יותר מטוב ועד רע. לא מעוניינים לראות אתכם".
כך היה לפני כמה שבועות, כאשר ראשי העיר "נזכרו" לפתע ששנת הלימודים בפתח, ובלחץ המוסדות עלו למשרד החינוך וביקשו מבנים יבילים. תשובת נציג המשרד הייתה: "יש לכם
הרשאות תקציביות פתוחות לבניית מבני קבע ולא עשיתם עם זה כלום... מה אתם רוצים מאיתנו כעת?!"
לנו, למוסדות החינוך של אלעד, אין את הפריבילגיה לעשות זאת. לצערנו. משום שהנוהל מחייב אישורי עירייה להפעלת מוס"ח ואף תקציבים לבינוי מוסדות וכדו' מועברים ע"י משרדי הממשלה השונים דרך הרשות בלבד. אילו היינו יכולים, היינו גם אנו מנתקים כל קשר עם העירייה וקברניטיה. הרי אין עוד עיר בארץ שמוסדות החינוך בה היו צריכים להתאגד ולשכור עורכי דין, בכדי להשיג רישיון מוסד...
ציבור ההורים צריך לדעת, כי כל מוסד חינוכי באלעד שנפתח בזמן עם מקום לימודים, קם בזכות דבר אחד בלבד: מסירות נפש של הנהלת המוסד.
אבל אין לכם ההורים, סיבה לסמוך וגם לא לשמוח בגלל מסירות הנפש הזו לבדה, כי למסירות הנפש הזו יש מחיר ואותו משלמים ילדיכם שיצטרכו ללמוד, לדוגמא, בכיתות לא תקניות, לשבת על כסאות מאולתרים שלא מתאימים, להרגיש מחסור אמיתי בחצרות למשחק ורווחת הילדים. פשוט זה המקסימום שהמנהלים הצליחו לעשות.
ניתוק טוטאלי
את הניתוק של הנהלת העירייה מהמצב, ניתן אולי לראות בקטע המביך הבא שהתרחש בכנס שהיה לא מזמן בעיר בהשתתפות מנהלי המוסדות וראשי העירייה. במהלך האירוע "החגיגי" עמד מנכ"ל העירייה מול מנהלי מוסדות שבאמת נמצאים במצוקה, וסיפר להם בהתלהבות על מתנ"ס מודרני ומשוכלל שהולך להיות מוקם בעיר, כשהוא מוסיף ומספר בפאתוס למנהלים: "בתקופה האחרונה זורמים לשולחני מדי יום עשרות פרוגראמות לבינוי עבור מוסדות החינוך בעיר".
וכאן שואל הבן, מעבר לתהייה איך יביא מתנ"ס מי שלא מסוגל להביא קרוואן לכיתת לימוד, מה בדיוק תעשו שם למעלה, עם הרשאות חדשות, בזמן שלא עשיתם כלום עם הרשאות שעדיין מונחות כאבן שאין לה הופכין, ירושה מהקדנציה הקודמת?!...
במעמד זה אף הבטיח ראש העיר כי תקציבי ה"פר תלמיד" יועברו לחשבונות המוסדות בתוך שבוע ימים (כסף אשר היה צריך להיות מועבר מתחילת השנה הלועזית, לפני שבעה וחצי חודשים!!!). לצערינו, שלושה שבועות נוספים כבר עברו ובכל זאת, בעת כתיבת שורות אלו טרם ממושה ההבטחה המינימלית הזאת...
אין לנו על מי להשען...
רבים שואלים אותנו, מנהלי המוסדות, מדוע אינכם מקימים קול זעקה? מדוע אינכם "הופכים את השולחנות" במשרד החינוך ובמשרד הפנים? מדוע אינכם משביתים את הלימודים עד שמישהו שם למעלה יקלוט שהעיר בקריסה ויקום ויעשה מעשה של מבוגר אחראי? מדוע אינכם משתפים את ההורים ויתרה מזאת אף מבקשים מהם שלא לצאת במלחמה?
תשובתנו פשוטה: החלטות מסוג השבתת לימודים מסורות אך ורק בידי גדולי ישראל. מעבר לכך, אין זה מתפקידנו כמנהלי מוסדות להמליך מלכים ו או להחליפם. תפקידנו הינו, לחנך את ילדיכם ולנסות להשקיע את המירב בכל ילד וילד.
אבל זאת עליכם לדעת: את מה שאתם, התושבים, מכירים במחלקת ההנדסה, מכירים מנהלי המוסדות בלשכת ראש העיר ובעירייה כולה.
ישנו רק הבדל אחד: היעדר אישור לתוספת בנייה לדירת מגורים, חמור פחות מהיעדר כיתות, כסאות ושולחנות, וציוד אלמנטרי בסיסי לחינוך הילדים. ככה לא ניתן לתפקד. לא ניתן להמשיך.
יסלח לנו כבוד ראש העיר: ככה לא מנהלים. לא עיר, לא מועצה, אפילו לא דוכן פיס.
ולכם הורים יקרים, זיכרו! אנו מנהלי המוסדות עושים ככל שביכולתנו לפתוח את שנת הלימודים כסדרה למרות כל הקשיים אולם חייבים אנו ואתם להתאזר בסבלנות ולצפות שבתקופה הקרובה יתעשת מישהו בהנהלת העיר ואם לא אז אי שם במשרדי הממשלה ויעשה סוף לסאגה זו המתמשכת ומחריפה מידי שנה בשנה...
ברכותינו שנזכה כולנו לרוות רוב נחת מכל תלמידינו / ילדיכם היקרים. אכי"ר
הטור פורסם בעיתון 'קוראים אלעד'.
