'כיכר השבת' מגיש את הסיפור המלא המתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' מאת מנחם כהן:
שיחת הטלפון שהתקבלה במערכת 'שיחת השבוע' הייתה מרגשת: "קראתי את הסיפור על יהודה וליס במחנה דכאו. הייתי שם. לא ידעתי שהוא ניצל. אני מבקש את מספר הטלפון של בנו". הדובר היה אברהם לסקי, יהודי בן 95, תושב רמת-אביב, שגם דואג לחלק מדי שבוע בבית-הכנסת שלו את גיליונות 'שיחת השבוע'.
הסיפור שעורר את זיכרונותיו פורסם לפני כמה שבועות במדור 'מעשה שהיה'. זה סיפורו של יהודה וליס, שהסתיר זוג תפילין במחנה דכאו. כשנתפס מניח את התפילין החליטו הגרמנים לתלותו לעיני כל המחנה. לפני ביצוע גזר-הדין נשאל לבקשתו האחרונה, ואמר שרצונו להניח שוב את התפילין.
הנאצים דווקא אהבו את הרעיון לתלות את היהודי כשהוא עטור בתפילין, ומילאו את בקשתו. ואז בא קצין גרמני ופסק שמוות בתלייה יהיה קל מדיי בעבורו, וגזר עליו מלקות, שאחריהן הושלך לערֵמת המתים. בניסי-ניסים התעורר, נרפא מפצעיו, שרד מן התופת, עלה לארץ-ישראל והקים משפחה.
עדות חיה מהתופת
הבן, הרב יוסי וליס, מנכ"ל 'ערכים', התרגש מאוד לשוחח בטלפון עם לסקי. בתחילת השבוע שעבר נפגשו השניים בביתו של לסקי ברמת-אביב. זו הייתה הפעם הראשונה שקיבל עדות חיה לסיפור המצמרר ששמע מאביו.
הרב וליס הופתע לגלות שלסקי, למרות 95 שנותיו, הוא אדם מלא חיוניות וזוכר כל פרט. "הייתי עם אביך במחנה והכרתי אותו היטב", פתח לסקי. "זכיתי להניח את התפילין שהחזיק ברשותו. הוא נתן את התפילין לעוד יהודים במחנה. הייתה לי 'טענה' אחת כלפיו – על שדחק בי לסיים ולחלוץ את התפילין. אבל הסיבה הייתה חששו שהנאצים יגלו את התפילין. הוא היה מחביא את התפילין במקומות מסתור".
"הייתי בטוח שמת"
הוא זוכר היטב את הבוקר שבו נתפס וליס עם התפילין: "כולם דיברו על זה במחנה וידעו שהולכים לתלות אותו. ראיתי את בניית עמוד התלייה. במעמד עצמו לא נכחתי, מכיוון שהייתי חולה וקיבלתי אישור מיוחד להיעדר, אבל שמעתי שלבסוף לא תלו אותו אלא הִכו אותו עד מוות.
"הייתי בטוח שמת. ופתאום קראתי את הסיפור ב'שיחת השבוע', והתברר לי שהוא שרד, עלה לארץ והקים משפחה. התרגשתי מאוד".
כיפה משק מלט
הרב וליס מספר על הפגישה: "לסקי אמר לי שהאמין כל השנים שהתפילין שקיבל מאבא הצילו את חייו והעניקו לו ברכה לאריכות ימים מתוך בריאות. הוא סיפר סיפורים שדמו להפליא לסיפורים של אבא. למשל, הוא סיפר שאבא יצר כיפה משק מלט, והיא שימשה להנחת התפילין. הוא גם סיפר על שיחות עם אבא במחנה. התברר שהם נולדו באותה שנה ובאותו אזור, ודרכם הצטלבה".
בסוף הפגישה אמר לסקי לרב וליס בהתרגשות: "כל חיי רציתי להכיר תודה לאביך על התפילין שהנחתי בזכותו. הייתי בטוח שהוא אינו בין החיים. לפחות כעת אני יכול להודות לבנו על כל מה שעשה למעני במחנה". השניים התחבקו ממושכות. המעגל ההיסטורי נסגר.