מרן הראשון-לציון הרב עובדיה יוסף קרא אמש (מוצאי-שבת) למחנכים ולמלמדים שלא לזרוק תלמידים מהישיבות ומתלמודי-תורה.
בתחילת החודש נחשף ב'כיכר השבת' מקרה מזעזע על תלמיד ישיבה שנזרק ממוסד חינוכי חרדי בירושלים ושם קץ לחייו. הסיפור הובא בפני מרן הרב עובדיה שכאב מאוד על הסיפור. לאחר המקרה, הגיעו לאוזני הרב סיפורים נוספים. מסיבה זו, החליט להעלות את הנושא בשיעור השבועי.
'כיכר השבת' מביא את התמליל המלא של דבריו של מרן הרב עובדיה יוסף:
"אני חוזר ומבקש מכל המנהלים של בתי-הספר שלנו, אני מבקש מהם בכל לשון של בקשה, שישימו לב על התלמידים. אם יש תלמיד שמתנהג שלא כשורה - אסור להם לזרוק אותם מתלמוד-התורה, צריך להיות סבלניים.
"אשרי מי שעמלו בתורה, זה עמל, לסבול את כל אחד ואחד. אומר רבי יצחק מברדיצ'ב, כשיש ילד שובב שלא יושב במקום אחד, הוא צודק. למה? יש לו נשמה גדולה וגוף קטן - זה סובל, אז הוא לא אשם? צריך לסבול אותו, להתנהג איתו יפה.
"כמה טוב שאדם יהיה סבלן, יהיה הבן הזה אחר כך תלמיד חכם, לא יהיה אדם פשוט. יגרש אותו מהישיבה, לאיפה ילך? ילך לבית-ספר חילוני, מה יהיה? 'יהיה שורש פורה ראש ולענה', לכל הפחות יישאר ירא שמים, תסבול אותו!
"אני יגיד לכם דבר שהיה אתי, שהייתי בישיבת 'פורת יוסף', מורה אחד שהיה לו תלמידים, תלמידים גדולים, בני חמש עשרה שנה, היה חולה ולא בא. קרא אותי המנהל ואמר לי תעשה טובה תמלא את מקומו. הזהירו אותי 'יש שמה ילד אחד שובב גדול, לא יושב רגע אחד, באמצע השיעור אומר איזה מילה וכולם צוחקים'. ואני מה יעשה? באתי לקיים את השליחות שלי.
"תפסתי אותו ואמרתי לו: 'אתה יודע מה אתה עתיד להיות? עתיד להיות רב גדול מורא הוראות בעם-ישראל, תלמיד חכם עצום, בא תשב על ידי'. ואני מדבר, פתחנו בגמרא חדשה, מועד קטן, והתחלנו ללמוד. כל רגע אני מביט בו ואומר לו 'נו מה אתה אומר, זה נכון?' והוא מנענע בראשו, הוא התבייש ממני, ולא פתח פה מילה אחת. הוא באמת נהיה ראש-ישיבה בתל-אביב. למה? כי אני ידעתי לקרב אותו".
"לא לזרוק!"
הרב עובדיה המשיך ואמר: "לא לזרוק! חכמה לזרוק? מה אתה זורק אבן? זה נשמות, זה דיני נפשות, רבותינו לא היו דנים דיני נפשות אלא כשיש סנהדרין, עשרים ושלושה חכמים. וזה דיני נפשות, אתה זורק אותו, מה יהיה בו אחר כך? אתה יודע מה יהיה? אתה מקבל אחריות על מה שיהיה?
"לכן צריך לחבב אותם ללטף אותם אלה בני ישראל שעתידים להיות גדולים בישראל, לקרב אותם במתק ספתיים, ועל ידי כך גם הם יתקרבו לתורה.
"תחשוב שזה היה בנך, מה היה קורה?, היית סובל אותו! זה בן, זה הבן שלך, 'ושננתם לבנך - אלו תלמידך', צריך לסבול אותם, בעבותות אהבה למשוך אותם, ועל-ידי כך הם יאהבו אותו והוא יאהב אותם".