לפני כשבוע כתבנו והפצנו "מכתב גלוי לחרדי העובד", ובו קראנו לציבור החרדים העובדים, המותקף בחריפות וללא הרף ע"י "יתד נאמן" ודומיו, והסובל מהתנכלויות בתחום החינוך ובתחומים נוספים, להתאחד ולהתאגד, כחיזוק ויצירת כח כלפי פנים, וכמחאה גדולה כלפי חוץ.
כמות התגובות החיוביות ליוזמה זו ועוצמתן, הדהימה אף אותנו. מאז פרסום המכתב, "הוצפנו" בכמות אדירה של תגובות המעודדות אותנו להמשיך ביוזמה זו ולחזקה.
התגובות האוהדות הגיעו מכל מקום ומכל חוג אפשרי. מהארץ ומחו"ל, בוגרי ישיבות ליטאיות, חסידים, בני עדות המזרח, אמריקאים, ארופאים, ואף תגובות מחזקות ומעודדות מאברכים בני תורה רבים, הכואבים את הבידול, ההסתה והעוול הנורא, הנגרם לציבור גדול מאד ומכובד מאד, המחזיק על כתפיו ובכספו את עולם התורה כולו.
מכל גווני הציבור החרדי, מקצה לקצה, ומכל עבר, עולה זעקה עזה: "די להסתה, די לבידול, די לפלגנות והקץ לעוול". (כאן המקום להתנצל בפני כל השולחים והמגיבים, על כך שלא יכולנו להשיב תשובה ותגובה אישית לכל אחד ואחד, "כי רבים מאד הם").
ראשית, נענה לכל השואלים: "מי אתם ומה מטרותיכם?"
שמי אלי אדלר, בוגר ישיבת 'חברון'. אני עוסק בניהול ובחינוך ומתגורר בעיר אלעד.
הצטרפו אלי ביוזמה זו, אלחנן פרומר, בוגר ישיבת 'אור אלחנן', המתגורר בישוב החרדי מיצד, שבגוש עציון, ומשמש כחבר מועצה בגוש עציון, היוזם ומנהל פרויקטים שונים בתחום הציבורי. ואדם נוסף בוגר ישיבת 'מיר' (שאינו מעונין להיחשף) העוסק בתחומים הבאים: קידום נוער, מניעת נשירה, טיפול בנושרים ובקידום נושאי תעסוקה לציבור החרדי ועוד פעילויות ציבוריות רבות.
למען הסר ספק, התארגנות זו אינה (!!!) התארגנות והתאגדות פוליטית, ואיננו מוכוונים/נתמכים/ממומנים ע"י אף מפלגה או גוף פוליטי כלשהו. ולמען האמת, איננו מוכוונים/נתמכים/ממומנים ע"י אף אחד. כל הנעשה, נעשה מיוזמתינו ובמימון עצמי.
יחד עם זאת, לא מן הנמנע שלהתארגנות זו תהיינה השלכות פוליטיות, בהשפעה על שינוי המגמה ותיקון העוול, באמצעות קשר עם גופים פוליטיים מוצהרים, ו/או גופים מסייעים אחרים.
מטרות ההתארגנות, הן ארבע:
א. לתת לכל חרדי עובד, באשר הוא, מכל חוג וזרם, אשכנזי ובן עדות המזרח, חסידי וליטאי, את הידע וממילא את ההרגשה, שאינו לבד, אלא חלק מציבור גדול מאד הנרדף ומנודה על לא עוול בכפו, למרות היותו ירא שמים המדקדק בקלה כבחמורה, מנהל "בית של תורה", ומחנך את ילדיו לתורה, מצוות ויראת שמים.
הידיעה שאינו בודד במערכה, תיתן את התחושה שהשינוי לטובה, קרוב מתמיד.
ב. "תשועה ברוב יועץ". חיבור של אנשים רבים, השואפים למטרה אחת, אבל בעלי זוויות ראיה וחשיבה שונות, במקצועות מגוונים, והתמחויות שונות, יתן את האפשרות לתקוף ולמגר את הבעיה בצורה הטובה ביותר.
ג. ככל שידעו בחוץ שהקבוצה גדולה וחזקה יותר, יהיה חשש גדול יותר להתנכל לאנשים מתוך הקבוצה ומחוצה לה הסובלים מאותן הבעיות.
ד. קובעי המדיניות וסדר היום, בחברה החרדית, לא יוכלו להוסיף ולהתעלם מ"מגזר" שלם זה ומצרכיו, ויהיו חייבים להתחשב בו בכל מהלכיהם.
כבר עתה כשאנו רק בתחילת הדרך, החל הרעיון להוכיח את נחיצותו, קודם לכל בידיעה שנתן לאנשים רבים שאינם בודדים, ובחיזוק הנובע מכך. בנוסף לכך, כבר נוצרו ערוצי קשר והידברות בינינו ובין גופים שונים ומשפיעים, בדיונים, על הדרך היעילה ביותר לפתרון הבעיות.
אחד הנושאים שכבר נידונים, הוא, הרעיון להקים בכל אתר ואתר, ועדות רבנים לעניני חינוך, שתתפקדנה כועדות וכבי"ד בעת ובעונה אחת ותטפלנה בכמה מישורים במערכת החינוך החרדי.
הועדות תורכבנה מרבנים המקובלים על כלל הציבור בכל מקום, ותקבלנה "שיניים" ע"י הרשות המקומית ה"חינוך העצמאי" ומשרד החינוך. אי ציות להחלטות הועדה, או סרוב להתחייב בכתב, מראש, לציות כזה, יגרור בעקבותיו הפסקת תיקצוב וסיוע כלשהו למוסדות מהרשויות הנ"ל.
המישור הראשון, הוא הנושא הכאוב והבוער של אי קבלת ילדים למוסדות חינוך שונים. לעיתים מתוך נימוקים אמיתיים ונכונים, ולעיתים מתוך שרירות לב וללא נימוק, אלא באמירה הלקונית "חוסר התאמה".
ועדת הרבנים תתפקד במקרים אלו על תקן ועדת ערר, ותורכב מרבני המקום או מנציגיהם הישירים, ומרב נוסף שיצטרף להרכב מטעם המשפחה. המשפחה שתגיש את הערר לועדה תתחייב בכתב, מראש, לקבל את החלטת הועדה.
וכך, בתום תהליך הערעור תדע כל משפחה האם נדחו עקב סיבות נכונות אם לאו.
מטבע הדברים מספר הפסילות השרירותיות ע"י המוסדות יפחת מאד, היות ומנהלי המוסדות ידעו שהחלטותיהם ישקלו במאזני הצדק, היושר וההגינות. (יש לציין שלפני מספר שנים, הוקמה ועדה אחת מעין זו, כפיילוט, תוך חששות כבדים, מהתגובות ומהתוצאות. הנסיון המצטבר הוכיח הצלחה גדולה, וכי במקום זה נעלמה תופעת הילדים שלא נתקבלו).
המישור השני, בו תטפלנה הועדות, הוא נושא גובה שכר הלימוד הנדרש מההורים.
במקרים רבים אין שום התאמה בין העלות לתועלת, בין שכר הלימוד הנדרש ובין מתן התמורה לתלמידים ולהוריהם.
מנהלי מוסדות רבים גובים כיום שכ"ל לפי ראות עיניהם, ללא מתן דין וחשבון לאף גורם אחראי, היות ואין בכלל גוף אחראי.
הועדות תמננה רואי חשבון או כלכלנים שיבדקו את רמת ההוצאות של המוסדות ומכך יגזר גובה שכר הלימוד שיאושר למוסדות לגבות.
המישור השלישי בו תטפלנה הועדות, הוא פיקוח חינוכי על המוסדות שכיום אין עליהם שום פיקוח (בשום תחום, כאמור). הועדות תמננה מפקחים יראי שמים בעלי ידע, נסיון, הכשרה והבנה מעמיקה בתחום החינוך.
המפקחים יבדקו את: רמת הלימודים, רמת המלמדים, תכני ותכניות הלימוד.
הדבר יאלץ את מנהלי המוסדות לשכור ולהעסיק רק מלמדים בעלי ידע וכישורים הראויים ללמד ולחנך את ילדינו. ולא, כפי שקורה במקרים רבים, שבחירת המלמד נעשית משיקולים מסחריים גרידא. (כמובן שתופעה זו לא קיימת בכל מקום, אבל היא נפוצה במידה מטרידה מאד).
הקמת, ועבודת הועדות, תגרום לעלייה מיידית ברמת בתי הספר והת"תים (הן בגלל הפיקוח והן בגלל התחרות הבריאה שתתבסס מעתה אך ורק על רמת לימודים גבוהה ואיכותית, ולא על דחיית ילדים), ולהפחתה מיידית, במקרים רבים, של גובה שכר הלימוד.
באופן כללי יחול שיפור בכל תחומי החינוך, היות ומנהלי המוסדות ידעו וירגישו ש"יש דין ויש דיין" ישנה עין מבקרת ומפקחת, "וכל מעשיך בספר נכתבים".
אנו יודעים שגדולי ישראל בעבר ובהווה תמכו ברעיונות מעין אלו, והגיע הזמן ליישמם.
נושא נוסף שיעלה לדיון, הוא, נושא הייצוג ההולם לחרדים העובדים והדאגה לצרכיהם השונים: בתי כנסת, בתי ספר ועוד.
כרגע, אלו שתי הבעיות הבוערות והמציקות ביותר לצבור. מן הסתם, עם התקדמות הענין, יעלו נושאים נוספים מהציבור.
ועתה, נענה למספר שאלות, תהיות, הערות ותגובות, שקיבלנו לאחר הפצת המכתב הראשון.
כאמור, ההתארגנות וההתאגדות אינה פוליטית, והיא פתוחה לכל אדם חרדי מכל חוג וסגנון חיים. אין שום צורך ברישום ובטפסים, ההתאגדות היא על בסיס רעיוני משותף, לתיקון העוולות והקילקולים.
עזרה מכל סוג שהוא תתקבל בברכה: הפצת המכתבים והרעיון, גיוס אנשים נוספים להתאגדות, רעיונות נוספים לתקיפת הבעיות, עזרה מקצועית ע"י אנשים החושבים שתחום התמחותם יכול לסייע, ועוד, כל אחד לפי כישוריו ויכולותיו.
אין בהתארגנות זו הצהרת פרישה משום גוף או חוג, אין זו הקמת מפלגה, ואין זו כניעה לשום סטיגמה שרוצים להשית עלינו.
ההתארגנות נועדה, כאמור לעיל, לסייע ככח גדול ומגובש, לתיקון העוול ולתמיכה הדדית, מול המסגרות והגופים הקיימים. ולמול ההתקפות שאנו מותקפים חזור והתקף.
כמו"כ ההתאגדות תוביל להבנה, שהציבור החרדי אינו מיקשה אחת, וקיימים בו סוגים שונים ורבדים רבים, ולא כולם חייבים לנהוג ולהתנהג בצורה אחידה, משל יצאו מאותה קופסא. אחדות היא צורך השעה, ולא אחידות. הצד השווה לכולם, יראת שמים, שמירת וקיום תורה ומצוות וחינוך ילדים להתנהגות זהה.
נשאלנו ע"י אנשים, מועטים מאד, מדוע לא חברנו למפלגת "טוב".
ולעומת זאת אנשים רבים הצהירו על הצטרפותם אלינו, דווקא בגלל שאין ההתארגנות, התארגנות פוליטית, היות וקיימת בציבור סלידה עזה מפוליטיקה על כל מגרעותיה ותחלואיה. כך שהדבר השני מסביר את הראשון.
יתרה מזאת, ההתאגדות, היא התאגדות בעד ולא התאגדות נגד, ואי הזהות המובהקת, מאפשרת לנו לשמור על ערוצי קשר ותקשורת עם כל גוף שיוכל לעזור בפתרון הבעיות.
ולסיום, ענין אחר. לאחר הסערה שפרצה בעקבות מאמרי ההסתה המורעלים שנכתבו ב"יתד נאמן" נגד "החרדים החדשים", (כשלמעשה "יתד נאמן" מתכוון ל"חרדים הישנים" הממשיכים את צורת התנהלות עם ישראל, בכל הדורות, ממתן תורה ועד בערך לפני חמש עשרה שנה, שאחרי השקעה בלימוד התורה ולאחר הנישואין ומספר שנות לימוד בכולל, רובו הגדול של הציבור, יצא לעבודה, תוך קביעת עיתים לתורה.) ביטוי מגונה, שנועד ליצור סלידה אוטומטית מ"המחדשים" כלומר הרפורמים המודרניים.
לאחר פרוץ סערה זו, כאמור, החלה להשמע מצד חוגי "יתד נאמן" ודומיו הטענה, שהעיתון כלל לא התכוון לחרדי העובד באשר הוא עובד, אלא אל אותם פשרנים, נהנתנים, שוחרי עוה"ז, שאין להם בעולמם אלא: מסעדות, טיולים לחו"ל, דירות ורהיטי פאר, סמארטפונים, לבוש לא צנוע ובילויים מפוקפקים.
טענה זו היא כמובן טענת שקר, הגלויה לעיני כל מי שקרא את התקפות הבלע הללו, שבהם תוקפים את כל מי שיוצא לעבודתו ומרוצה ממנה, ולא נגרר לעבודתו "כפוף ובוכה", (כלשונם) כמי שכפאו שד. תוקפים בחריפות את כל מי שאינו חושב בדיוק כפי ש"מצווים" עליו אנשי "יתד נאמן", שכידוע, הם עצמם לא מצייתים לרוב גדולי ישראל היות ואלו אינם מקובלים עליהם.
כלומר, כלל לא מדובר על אנשים בעלי אורח חיים מופקר, שהרי אלו (אם מספרם בכלל משמעותי, ולא רק במוחם הקודח של אנשי "יתד נאמן") כלל אינם מעוניינים להקרא חרדים, אינם שולחים את ילדיהם לת"תים ול"בית יעקב", וברור כשמש שמה שכותב עליהם "יתד נאמן" חשוב בעיניהם כקליפת השום. (וחוץ מזה, וכי אנשים כאלו "יחזרו בתשובה" בגלל מאמרים תוקפניים ואלימים אלו? או שעשויים להתרחק יותר?).
נדרשנו לכך מבחינת "ודע מה שתשיב" ובגלל שאלות בודדות ברוח זו שנשאלנו, ולא בגלל נכונות הטענה ופיתולי ההצטדקויות והתרוצים.
לסיום, נודה פעם נוספת לכל התומכים והמסייעים, נודה עמוקות לכל המשרשרים ומפיצים מכתבים אלו, מאדם למשפחתו ומאדם לחבריו, ונשמח מאד לקבל ולשמוע רעיונות פוריים נוספים לקידום הענין.
המען לתגובות וסיוע, תיבת מייל;
torani10@walla.com