בפסק הדין ההיסטורי בו ביטל בג"צ את חוק טל, ציטט השופט חנן מלצר את דברי ראש ישיבת פוניבז' רבי גרשון אדלשטיין שפורסמו ב'כיכר השבת' וחוללו סערה. הציטוט אותו הביא השופט, הכיל קטע מדברי הרב אדלשטיין ממנו נשמע באופן ברור כי הרב מעניק יחס חיובי כלפי חיילי צה"ל.
הנה לפניכם חלק מדברי השופט מלצר בפסק ההיסטורי בו צוטט את 'כיכר השבת' שחשף את דברי מרן הרב אדלשטיין:
"הנה קראנו לאחרונה שאחד מראשי ישיבת פוניבז' (העומדת בשורה הראשונה של הישיבות החרדיות), הרב הגאון ירחמיאל גרשון אדלשטיין יבדל"א, השיב לתוקפיו (שביקרו אותו על "חיבת יתר" לציונות ולחיילי צה"ל) כך: 'גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר'. (עד כאן דברי מרן ראש הישיבה. י.פ.) בהמשך דבריו סיפר הרב את סיפורם של הרוגי לוד: 'בלוד היתה בת מלך שנהרגה, וחשדו שהיהודים הם הרוצחים, והיתה גזירה שאם לא ימצאו את הרוצח – יהרגו את כל היהודים. באו שני אחים ואמרו שהם הרוצחים, למרות שהם לא היו הרוצחים, כדי להציל את כל בני העיר, ואמרו חז"ל שאין אדם יכול לעמוד במחיצתם של הרוגי לוד'. פורסם בכיכר השבת ב- ח' בשבט התשע"ב".
האם היה סילוף בדברים אותם צוטט השופט? בואו נבדוק.
גיליון 'דרכי החיזוק' לפרשת בא תשע"ב. מכיל את שיחתו של מרן ראש הישיבה. את העלון מוציאים תלמידיו הקרובים שאינם חשודים בסילוף דבריו. וכך נכתב בין היתר בעלון:
"יש מעשי חסד ויש אהבת חסד, לא מספיק שאדם עושה מעשי חסד אלא צריך גם שתהא בלבו אהבת חסד, וכמו שהביא רבינו יונה בשערי תשובה את הפסוק "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" הוזהרנו להסיר מנפשנו מידת האכזריות ולנטוע בה נטעי נעמנים הם הרחמים והחסדים הנאמנים. (עכ"ל). והיינו שצריך שאהבת החסד תהא נטועה בלבו, ויעשה את מעשי החסד מתוך אהבת חסד ואהבת הבריות. וידוע המעשה שמובא בגמרא (תענית יח ב, ) על הרוגי לוד שמסרו את נפשם להציל את כל העיר, והמעשה היה שמצאו בלוד בת מלך שנהרגה, וחשדו ביהודים שהם הרוצחים, והייתה גזירה שאם לא ימצאו את הרוצח יהרגו את כל היהודים, ובאו שני אחים ואמרו שהם הרוצחים, למרות שהם לא היו הרוצחים, כדי להציל את כל בני העיר, ואמרו חז"ל (פסחים נא. ) הרוגי לוד אין אדם יכול לעמוד במחיצתם".
מכאן המשיך מרן ראש הישיבה והביא מקרים מהגמרא בהם מסופר על בני אדם שקנו את עולם הבא שלהם באמצעות מעשי חסד.
למרות ההתקפות, ראש הישיבה בשלו
לאחר מכן הביא הרב סיפור על נער חילוני בזמן המנדט, שמסר נפשו לטובת הפליטים היהודיים, ולמרות שהיה רחוק מאוד מתורה ומצוות זכה לחיי עולם הבא כהרוגי לוד: "ומעשה שהיה בילדותי עם אחד שהיה בן של רב בחוץ לארץ ונעשה חילוני והפסיק לבוא לבית הכנסת, ורק פעם אחת בשנה בימים הנוראים היה מגיע להתפלל, אבל הייתה לו ידידות עם בני הקהילה והיה בא להשתתף בשמחות, ופעם אחת הגיע לשמחה ודרש שם בחור מבוגר בעל מדרגה שלמד בקלצק, ואמר דברי חיזוק ושבחים על דרגתו של החתן ברוחניות, והעיר לו בן הרב, הרי רחמנא לבא בעי והיתה כוונתו שהעיקר זה המידות הטובות.
"והשיב לו הדרשן כי חוץ מהלב יש גם נשמה, והיינו שהנשמה אינה מסתפקת במידות טובות, אלא צריך גם תורה ומצוות. ולאחר תקופה נפטר אותו אדם בגיל צעיר, והיה לו בן בחור צעיר שהיה בעל רגש גדול ולא רצה להגיד קדיש אחר מיטתו, מפני שלא היה מאמין ולא הבין מדוע עשו ככה מן השמים, ובאותה תקופה שלטו הבריטים בארץ, וקבעו מכסה כמה יהודים יוכלו להיכנס לארץ וניצולי שואה רבים שהגיעו לארץ גורשו על ידי הבריטים לקפריסין והוא הלך ועמד בראש קבוצת מפגינים כדי שיניחו לפליטים להיכנס לארץ, והשוטרים הבריטיים הזהירו אותם שלא יפגינו, אך הוא לא שמע להם והלך והפגין, והבריטים ירו בו והרגוהו.
"הנה בחור צעיר זה שלא היה מאמין ולא רצה לומר קדיש אחר מיטת אביו, למרות הכל כיון שמסר את נפשו לטובת הפליטים, יש לו עולם הבא כמו הרוגי לוד, ואף על פי שהוא עשה זאת מתוך לאומיות, אין זה כמו לאומיות אצל גויים הנובעת רק מגאווה, אלא עשה זאת מתוך אהבת הבריות של יהודים".
וכאן באים דבריו של הרב שצוטטו בבית-המשפט העליון: "גם חילוניים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר".
שבוע לאחר מכן, הדברים קיבלו פרסום רחב במגזר החרדי, וחוגים קיצוניים תקפו את האמירות של ראש הישיבה הרב אדלשטיין. גם לאחר המתקפה נגדו, חזר מרן ראש הישיבה ואמר כי כל דבריו מבוססים על דברי גדולי הדור לדורותיהם, מתוך הדברים שצוטטו בעלון 'דרכי החיזוק' לפרשת בשלח: דיברנו בשבוע שעבר על אהבת הבריות גם כלפי הרשעים, שהמצוה היא לשנוא רק את המעשים הרעים ולא את החוטאים, וכמו שכתוב (תהלים צז, י ) "אוהבי השם שנאו רע", והיינו לשנוא את הרע אך לא את הרשעים, ובאמת הדברים מפורשים בספר 'אור יחזקאל' למרן המשגיח הגר"י לווינשטיין זצ"ל (מידות עמ' קמג) וכותרת המאמר היא "שנאת רֶשע ולא שנאת הרשעים".
בסוף השיחה, לאחר שפירט והביא מקורות לדבריו לפיהם אין לשנוא את החילונים (את השיחה המלאה תוכלו לקרוא בקובץ המצורף) קרא הרב לתוקפי דבריו, שיבואו לשאול את שאלותיהם על דבריו - והוא יענה להם. "אם יש עוד התקפות עלי, אם יש עוד קושיות, אדרבה. צריך שיתבררו הדברים".
סילוף? עיוות? הוצאת דברים מהקשרם? דיווח דמגוגי מול מציאות מאומתת.
אלא מה, האם השופט על פי דעתו עצמו החליט לקשר בין הדברים שאמר מרן ראש הישיבה וללמוד מהם לעניין שירות בני ישיבות בצה"ל? ממש לא יתכן. אין שום קשר בין הדברים שאמר הרב לנושא שירות בני ישיבות בצה"ל. הרב דיבר על החובה להעריך ולכבד גם אדם שאינו שומר תורה ומצוות, בגלל מסירות נפשו להצלת יהודים.