יום אחד אמא הלכה לחנות, וקנתה פאה יפה וקטנה, בשני זוזים.
באה השכנה עם מטפחת, וצעקה על אמא, שקנתה פאה יפה וקטנה, חד גדיא חד גדיא.
באו החולגנים ודרשו ללכת עם שאל, וצעקו על השכנה שהלכה עם מטפחת שצעקה על אמא שהלכה עם פאה, חד גדיא חד גדיא.
קמו מטורפים גדולים יותר, ודרשו ללכת עם רעלה, וצעקו על החוליגנים שהלכו עם שאל, שצעקו על השכנה שהלכה עם מטפחת, שצעקה על אמא שהלכה עם פאה, חד גדיא חד גדיא.
כן, כן, ההמשך מוכר, יבוא מלאך המוות, ויבוא הקב"ה, ויהיה חשבון מסודר. יש דין ויש דיין.
הן חושבות שהן עושות מצווה גדולה שהן מטיפות נגד הפיאות. הם חושבים שהם עושים מצווה גדולה שהם מטיפים נגד הפיאות. הן והם טועים טעות גדולה: רק זה, ואך ורק זה, הביא עלינו את הצרות של השאל ושל הרעלות.
●
כבר כתבתי בעבר, ואני ממש לא רוצה לחזור על פרטי ההלכה, שמותר לנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית. לא רק מותר - אלא עדיף, עשרת מונים.
אבל הקב"ה ברא את העולם והשאיר מקום לטועים לטעות. ולכן באו כל מיני טועים, וחשבו שהמטפחת צנועה יותר. שיחשבו.
אבל כדי להעמידן על הטעות, הראו להם מן השמים שהטעות אינה נגמרת כאן. אם תעשו טעות אחת, תמיד יבוא אחריהם מישהו עם שטויות גדולות יותר, וכן הלאה וכן הלאה.
ובקרוב, כשתשמעו על הכת שקיבלה על עצמה "כל הבת הנולדת היאורה תשליכוה", תזכרו מי אמר לכם את זה.
●
אותו הדבר עם שירת נשים, אבל הרבה יותר חמור.
מישהו מהקוראים יכול להראות לי מקור אחד, אחד בלבד, שאסור לשמוע אשה שרה?
לא תמצאו. אני מוכן להתערב.
אני יודע שאסור לשמוע קול אשה, אבל אני גם יודע שכל אלו שכתבו והתראיינו בתקשורת בעד ונגד שירת נשים, אין להם מידע קלוש בנושא, ולכן אף אחד מהם לא יצליח למצוא לי אפילו מקור אחד שאסור.
בחננוני נא בזאת.
●
מאותו המקום שכולם יודעים שאסור לשמוע קול אשה, הם גם יודעים שאסור ללכת עם פיאה נכרית. מאותו המקום = מהבטן.