משב"ק – ויקיפדיה, ראשי תיבות הכוללות שני אותיות ראשונות מהמילים משמש בקודש ויוצרות כינוי למזכירו האישי של איש אשכולות בעבודת הקודש ביהדות.
בפועל, משב"ק - הינו העננה השחורה שהשטן פורש מסביבם של גדולי ישראל על מנת לטשטש את אורם בכדי לאפשר להמונים להתלבט בצדקתם, עננה זו הינה חלק מהוית הבחירה שניתנה לבני אנוש ונועדה לשמור את האיזון להחליט לטוב או למוטב.
השאלה הינה - מה המשב"ק, האם מדובר בשם תואר המסמל מקצוע כמו רופא נגר צבעי וכו', או שמדובר בשם פועל של מהות עצמאית כמו כל חפץ אחר, ועוד לשאלה, האם גודלו וחוזקו של המשב"ק קשור ומותנה באיש האשכולות אליו הוא נסמך או שמא אין בקשר השפעה ישירה?
לצורך כך יש להבין מהו המשב"ק שמאז ימות עולם ועד עתה, וכן על המקור והכוח של הצדיקים לחולל ניסים ולהביא ישועה בשורות הבאות. והחשוב ביותר, על החובה שמוטלת עלינו לבצע הפרדה בין איש האלוקים למשב"קיו.
ובכן, אי אפשר שנעסוק בנושא זה מבלי להזדקק להפטרת פרשת וירא, הפטרה שעוסקת בסיפורי הניסים של אלישע הנביא, הולדת הילד ותחיית המתים, ולהוסיף ביאור את דברי חידודו של המשך חכמה הגאון הרב מאיר שמחה הכהן מדבינסק.
וכך היה המעשה. אלישע הנביא גדול ונורא שמו, בחיר תלמידיו של אליהו הנביא שיתגלה במהרה בימינו, נהג כרבו וכשאר נביאי ישראל שטלטלו עצמם בערי ישראל להרבות אורה של האמונה, ובמשפחתה של האישה השונמית בשונם (שם מקום), נפלה החלטה להקל על הנביא במסעותיו ולהקים עבורו עליית קיר מרוהטת, בכדי שתהא עבורו מקום קבוע למנוחה מידי עוברו בעיר, הוחלט וגם בוצע.
וההפטרה מוסיפה ומספרת על פעם בה קרא איש האלוקים, לבעלת הבית העקרה והמבוגרת וברך אותה בבן זכר לשנה הבאה, והמתברכת הנבוכה בבושה יהודית אופיינת משיבה לברכתו, בבקשה "איש האלוקים אל תכזב בשפחתך".
ואכן, למרות ההפתעה הגדולה, כצפוי הבטחת הנביא מתקיימת ולאחר שנה נולד הילד המיוחל, ילד ככל הילדים, ועוד ממשיכה ההפטרה על אחד מימות הקיץ בהם יצא הילד יחד עם אביו לשדה, אלא שלא ארך הזמן והילד הושב הביתה לאימו מאחר והתלונן על כאבי ראש עזים, הטיפול שניסתה השונמית לתת לבנה לא צלח ובשעת הצהרים איבד הילד את ההכרה ומת.
האמא שהוכתה בתדהמה ממות הילד, הכפילה ושילשה את תדהמתה לכשנזכרה בבקשתה ותחנוניה לאיש האלוקים שלא יכזב בה, ומכאן החליטה לא לוותר, לקום ולעשות מעשה, את הילד המת העלתה אל החדר המיוחד שבנתה במו ידיה לאלישע, השכיבה אותו במיטת הנביא והיא את פניה במרוצה ובבהילות שמה להרי הכרמל, מושבו של הנביא.
ההמשך מפורסם, הרגעים בהם הנבואה מסתלקת מהנביא, אלישע כלל לא יודע על סיבת בואה ופותח בשאלה על שלום לילד? - השונמית מלאת הצער והאכזבה נופלת ומשתטחת למרגלות הנביא ונהדפת בחוצפה ובחוסר צניעות על ידי משבקו גיחזי, אלישע לוקח את המטה שבידו מוסר אתו ביד המשב"ק ומצווה אותו ללכת במהירות להניח את מטהו על פני הילד, ומבטיח שהילד ישוב לחיים.
גיחזי מגיע אל הילד מניח את המטה וכלום לא משתנה, גיחזי בגד במשלחו הוא נוהג על דעת עצמו ומבזבז את סגולת הנביא בכלב מת שנקרא בדרכו הוא הניח את המטה על הכלב, הכלב התעורר וחזר לחיים, אבל איבד את יכולותיו הסגוליות ואינו שווה יותר לכלום. לבסוף אלישע מגיע בעצמו סוגר את הדלת מתפלל ומחייה את הילד. "ולמי שלא יודע הילד לא אחר מאשר חבקוק הנביא".
שני ניסים לאלישע בבית השונמית בשונם, הנס הראשון בהריון הבלתי צפוי להורים המבוגרים והערירים הריון שמתפתח ללידת הילד... ועוד, נס השני, "תחיית המתים" – נס גדול ומיוחד הרבה יותר מנס ההריון.
וכאן לעיונו של המשך חכמה, שמסיק וקובע שכוחו של אלישע הגיע לו בזכות האמונה התמימה של אותה אם שכולה, שעושה דרך ארוכה ומלאת חטטים ובכל זאת דביקה באמונתה ורואה בו איש אלוקים קדוש, וממשיכה בכל מאודה ומצפה לישועה שתבוא על ידו, לקיים את ההבטחה שלא לכזב בה.
וזה לשונו,"העניין מבואר שאלישע היה סבור שיחיה המת בזכות אספקתו... אבל אינו כן רק עיקר תחיית המת היתה באמונתה התמימה בהנביא ובשביל האמונה הצדיק החיה את בנה, ולכן לנסות גודל אמונתה בנביא עשה השם יתברך שהעלים ממנו והוא שלח לשאול השלום לילד ובכל זאת האמינה בו ולא נפל בלבבה שום חסרון אמונה בהנביא כי הבן אשר נתן יהיה בן קימה וחיו יחיה. ולכן בזכות זה החיה בנה.
הגאון מדבינסק מציין מספר נקודות ברורות שהיה בהם די בכדי לפגום באמונת השונמית באיש האלוקים:
א. הנביא לא יודע שהילד מת ושואל אותה השלום לילד, והיא באמונתה אינה מתרעמת מהכיצד הנביא שמוחזק כרואה הכול אינו יודע שהילד מת.
ב. האישה במר ליבה משתטחת לרגלי הנביא, ונהדפת בחוסר צניעות על ידי המשב"ק כמבואר בגמרא מסכת סנהדרין שאחז בה "בהדר יופייה" כנראה בפאה שעל ראשה, וגם מזה היא לא הסיקה לערער על קדושתו של איש האלוקים.
ג, אלישע שולח להניח את מטהו על הילד המת, ומבטיח שהילד יחיה, המטה הונח והילד לא נע ולא זז, וגם עובדה זו לא מחסרת באמונתה.
ולמרות הכל השונמית דביקה באמונתה באיש האלוקים, מכאן טוען המשך חכמה שהכוח לחולל ניסים ולהושיע, מקורו במקבלי הישועות שבאמונתם החזקה יוצרים ובוראים את הכוח למושיעים להושיע.
כוחה הגדול של אמונת השונמית לא נחלש היא יודעת לבצע את ההפרדה וההבחנה הברורה בין התנהגות אנשי החצר לבין קדושת איש האלוקים, גיחזי עם כל מעלליו ועל כל מחדליו לא מפריעה לה להמשיך ולראות את האור הגדול, כי היא יודעת שהמשב"ק הוא רק עננה שחורה שבה עוטה השטן את סביבותו של איש האשכולות, והיא, השונמית, אינה נכנעת למעשי שטן, היא חזקה וברורה בדעתה, איש האלוקים הוא איש קדוש גם אם וכאשר בסביבותיו יש גיחזי שמתנהג בפראות חסרת רסן הרחוקה תק' אמה מהראוי לסביבתו של איש קדוש.
בפשטות תעלה השאלה מנין שואבת האישה משונם כוח לדרכה ולבצע ההפרדה שתיתן לה יכולת להמשיך ולדבוק באיש האלוקים? שמא ואולי מקורו של הכוח נעוץ בהיותה בעלת הבית לאותה דירה שבנתה עבור הנביא, ומאותו בית למדה להכיר את ההתנהלות לפני ולפנים, יש נביא ויש חצר. אבל לנו זה עשוי לפגום באמונת החכמים, אנחנו אלה שעומדים מהצד ולא מעורבים בפרטי הפרטים, שומעים צופים ומתמהים האם כך יאה לאיש האלוקים?
ברוך השם, זכינו לאמונת חכמים גדולה ומופלגת גדולי ישראל מביעים בגאון את דעתם בשלל נושאים, והציבור סר למרותם בנאמנות. זכינו בדורינו להרבה אנשי אלוקים כיאה לגודל החושך המכסה את העולם, ולשמחתנו זכינו רק למעט משב"קים אמיתיים שמהווים עננה לכסות את האור ולהעלות תהיות וקושיות על אנשי האשכולות, ולנו קוראת ההפטרה שנעצור ונבצע הבחנה והפרדה, לדעת שיש איש אלוקים ויש משב"ק בכדי שחלילה לא ניפול מהאמונה הצרופה בתורת משה ונביאיו.
ולסיכום, אנשי האלוקים מאצילים מרוחם להמונים בזכות תורתם הקדושה וקדושתם המופלגת, ופועלים ישועות מכוחם של המאמינים.
מסביבם של אנשי האלוקים משב"קים ועלינו החובה להתעלם מהם, כי אילו לא נתאמץ להתעלם מהם, אזי מה שישאר לנגד עינינו זה המראה העגום על פיו אותו משב"ק שעושה על דעת עצמו כאילו בשם רבו, מחלל את דיברת איש האלוקים ומשתמש במטה להחיות כלב, בזויות העין נראה מושך את השונמית מהפאה. ועל כך באה ההפטרה ומתריעה שנדע שאין במעשיו של המשב"ק להקטין ולהאפיל על המאור הגדול, לכאורה בשמו הוא פועל ואת חצרו הוא מנהל.
הכותב הינו מו"ל העיתון 'חדשות אלעד', אבי 'תוכנית ערבים' והפרויקט התורני 'אוצרות יהודים'.