בן גוריון, ישראל 1985, קבוצה מצומצמת של חסידי ברסלב, ללא מטען, שני דרכונים; מזוייף ואמיתי, תפילת השחר, רגע לפני ההמראה למוסקבה. עמוסים מטען רוחני, מוחאים כף בדחילו ורחימו... ״רעבע תזכה אותנו להגיע אליך...״ בזמן קצר הנחיתה במוסקבה הגיעה. תהיות שלא נגמרות, ולבסוף, בליווי צמוד של אנשי הקונסול פותחים בנסיעה מפרכת בת 45 שעות בלאדה עייפה. אחר דרך וגבולים רצופות מכשולים הגיעה הזמן המיוחל, דלתות נטרקות, ריצה חרישית קצרה ו--- השתטחות על אדמה בוצית. ציון המצויינת.
מפוחדים עד מוות מאימת הק.ג.ב. פותח מניין מצומצם של חסידי ברסלב באמירת תיקון הכללי. בחוץ אפלה וכפור ובפנים אורות ובערה שאין לתארם.
תוך דקות סיימו את ההשתפכות ומעגל אנושי נוצר בשירה ללא קול סביב לרגבי האדמה הקפואה. את תמצית נפשם וחשקם פרקו בדקות שנדמו לנצח. אשרינו שזכינו.
אומן, ער"ה ה'תשע"ב. 35.000 איש בדרכם לאומן לראש השנה. העולם עקב בהלם, הייתכן?! 35,000 טסים ליעד בסוף העולם כדי להשתטח על ציון של צדיק שהסתלק לפני 200 שנים? אט אט העולם לומד להכיר בזה ולהבין את העוצמה שבדבר. גופי התקשורת בישראל אוקראינה אנגליה וארה"ב, מדינת ישראל, ממשלת אוקראינה, גופי צדקה למיניהם, מוסדות, רבנים ואישי ציבור, אנשים ונשים, משפחות וקבוצות מאורגנות - כולם קשורים בחבל. נדיבים ועסקנים השקיעו מיליונים בשאיפה אישית להשביע ולהציע מיטות לאלפים. אחרים חילקו כרטיסי טיסה או מכרו בספסוד לכל שנשמתו ביקשה לחסות בצל הנחל נובע באומן בראש השנה.
רבבות צבאו על דלתות סוכנויות הנסיעות, על הדלפקים, כולם נדחקו בהמון אדם אל הכבש למטוס. מי באויר מי בים ומי ביבשה, כולם - לאותו יעד מוגדר.
להאמין ברעבע
ערב ראש השנה. הרבבות התקבצו לכיכר פושקינה ואמרו באחת את התיקון הכללי העולמי בהשתתפות וירטואלית מכל קצות העולם. חסידים וליטאים, אשכנזים וספרדים, הדוקי קאפוטות ומגודלי שיער. כל צבעי הקשת.
אומן של 'תיקונים ויגיעות', הדרך אף פעם לא תהיה חלקה. הורים סוחבים במסירות נפש ילדים רכים, דרכים מפרכות, יגיעות רבות, אי נוחות האש"ל, כשכל מגמתם היא לומר את עשרת המזמורים על הציון הקדוש בערב ראש השנה ובאמונה תמימה להאמין ברעבע שהבטיח.
מוצאי ר״ה. ערפל יורד והצינה עוטפת את החסידים. עייפים אך מסופקים. שמחים. המוזיקה עדיין מתנגנת ברקע, הרמקולים, הרעש האנושי. המוניות כבר ממתינות בצידי הרחובות. בעלי הדירות ניגשים לנקיונות, האירגונים מקפלים ציוד, האוטובוסים מעמיסים ועוזבים בשיירה בזה אחר זה.
ראש השנה חלף, הרבבות שבו לבתיהם ונחלתם. באומן האוקראינית הקפואה נותרים עשרות בודדים שישהו בסמוך לצדיק.
זעקתם של היהודים הנותרים להחזיק בגחלת המקום מהדהדת מזה שנים. מידי שנה, בימים שקודם לראש השנה צצים ומתעוררים כל מושכי החוטים ובוחשי הקדרות. כל עסקן רוצה לגזור קופון וכל גוף ירעיש בפעמוניו על מנת לקבל סיקור תקשורתי.
איפה כולם במשך כל השנה? מדוע מתעוררים רק לקולות המגאפונים והבהובי הפלאש?
אומן של שנות האלפיים המתקדמות הופכת לעסקים, בתים, מלונות, השקעות, קרקעות, בניה, כספים, כיסויים תקשורתיים, תורמים ולפעמים גם מחלוקות.
הסכנות של אומן
אומן הייתה תמיד דרך של מניעות, הדרך הייתה תמיד קשה ומטלטלת והשהות רצופת נסיונות ו'תיקונים'. הסכנות באוקראינה היו פעם בלבוש ק.ג.ב. במגפיים והיום בלבוש נוכלים ואנטישמיים מקומיים המתנכלים גם במישור הפוליטי וגם במישור האישי.
בימי השנה אומן הופכת לבלתי נסבלת, היהודים המבקרים והשוהים לתקופות סופגים התנכלויות, מעצרי שווא, אלימות, אנטישמיות, רצח של אחד מבני החבורה, הצתות מכוונות, שדידות לאור יום, וכל זאת בחסר אונים מוחלט של השוהים הסופגים זאת שוב ושוב.
מדינת ישראל, גופים מדיניים וגורמים רלוונטיים לא מתערבים, לא מוכיחים השתדלות למנוע קודם למכה ולהביא את בטחונם המלא של החסידים. וכ"כ לא נעשה דבר על מנת שהעניינים יסודרו על אף שיש התקבצות גדולה של יהודים במשך כל ימות השנה. איתותי מצוקה, בכיות, פניות ותחנונים לא העלו דבר. הגופים מתעוררים יום קודם לראש השנה ונעלמים ביום שלמחרת כמות שבאו.
הרצח האחרון של חברנו הבחור הקדוש שמואל מנחם טובול ז"ל הי"ד בו נוכחתי ואותו ליוויתי מתחילתו ועד סופו פגע קשות במורל של היהודים השוהים באומן. ואל תאמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה. התרענו קודם, ביקשנו סיוע בבטחון במקום, זעקנו לעזרה ולתמיכה אך לא היה קול ולא היה עונה.
וכאן העיתוי הנכון לבקש מכל הגורמים, ממדינת ישראל, מהשרים והח"כים הדתיים ומכל הגורמים האפשריים: אנא, אל תותירו את היהודים באומן ללא תמיכה בהסתיים החג ובחלוף אורות הזרקורים. אנא, פעלו למען בטחון המקום בכל המישורים במשך כל השנה.