המלחמה על צביונה העירוני של בית שמש עלתה השבוע שוב לכותרות בעקבות השתלטות ה'סיקריקים' על בניין בית הספר המיועד לכאורה לקבוצת דתיים לאומיים אשר מתגוררים בקירבת מקום אך בשכונה אחרת (כתבה נרחבת בעניין, במוסף החדשות שלפניכם).
בעקבות ההתקפה על הסיקריקים מחשבתי נדדה למקום אחר, רחוק מבית שמש, בעיקר באווירה. בשבוע שעבר, השתלטה קבוצת אנרכיסטים מאנשי 'מחאת רוטשילד' על בניין נטוש הממוקם בלב תל אביב. אלו טענו כי בעוד קיים מחסור דירות חמור במדינת ישראל הרי שיש מבנים שעומדים נטושים ולפיכך הם לא רואים כל בעיה לפלוש אל שטח אשר שייך לעירייה ולהתגורר בו. אין צורך להוסיף כי עיריית ת"א פעלה בעדינות ואילו התקשורת הישראלית חיבקה אותם בחום. אחד השדרנים בערוץ 2, עודד בן עמי שמו, שהצהיר בעבר כי הוא רואה עצמו כמשויך לגופי השמאל הקיצוני שמהווה מיעוט קטן מאד מתוך אוכלוסיית אזרחי ישראל, אלא שלדבריו "אנו שלושה אחוזים (מתוך כלל הציבור במדינה. ש.ג.) ואנחנו האיכות", אף ראיין בלי להתבייש את אחד הפולשים שרמסו את החוק בגסות, ושאל אותו בחיבה לא מוסתרת האם פלישה לבניין עירוני היא מעשה חוקי. המפגין שנראה נבוך מהשאלה הגיב כי אין לו שמץ של מושג ובסיומו של הראיון איחל בן עמי בהצלחה רבה לפולש המאושר.
מנגד, השבוע סיקרה התקשורת את פלישת הסיקריקים לבית הספר בבית שמש בניסוחים מסוג אחר. "קבוצת פורעים אלימים" זעקו כותרות המהדורות, "פלשו בכוח הזרוע אל מבנה של העירייה". המשך הדיווח בישר בהקלה כי המשטרה מיהרה לפנותם ובמקום השתררה אנדרלמוסיה.
אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי מה ההבדל בין פלישה לבניין ציבורי בבית שמש לבין פלישה לבניין ציבורי בתל אביב. האם סיבת הפלישה אמורה להוות גורם לשיקול בפני החוק? כנראה שכן.
מי שמלבה את המאבק בבית שמש הוא חבר המועצה הדתי לאומי שלום לרנר. לרנר, שלו מנהגים חסידיים מובהקים ונראה לעיתים כחרד"לניק, הוא מקור הבעיה. הוא מבין היטב כי בית ספר לבנות מהמגזר הדתי לאומי בלב שכונה חרדית כבית שמש מהווה מתכון בדוק לבעיות. אלא שהוא מבכר להתעלם ומתעקש ליצור בכוח הזרוע את הסדק החברתי הבא, אולי כדי שיוכל להשתמש בו כדי ללבות עוד ועוד את הרוחות.
יחי ההבדל
קשה ללרנר לראות את "הקיצוניים החרדים" המאוסים בעיניו, יוצאים מנצחים. קשה לו להשלים אם העובדה שלא רוצים אותו. שהוא לא מספיק כשר בעיני הקהילה החרדית במקום. בשל שלל העובדות הנ"ל, הוא מתעקש להגביר את נוכחותו הבלתי רצויה בשכונה החרדית.
נראה כי המצב הלא פשוט בבית שמש לא יגיע לכדי פתרון בתקופה הקרובה. אך חבל שלרנר מתעקש להשתלב בנוף השכונה החרדית. החרדים מבודדים עצמם בדיוק כדי לא להיפגש באנשים שכמוהו.
ובעניין הסיקריקים: אין ספק שאין אדם אשר מוח בקודקודו אשר חושב שהפעילות של האנשים הללו המוכנים 'סיקריקים' מועילה. להיפך. הפעילות שלהם מזיקה פעמים רבות ולעיתים גובלת באיסורים של ממש (הלבנת פנים, ביזוי גדולי ישראל ועוד). אלא שיש מקרים, בהם משמשים אותם הקיצוניים כגוף הלוחם של הציבור החרדי. המלחמה הנוכחית היא על צביונה של השכונה, על טוהר חינוך הילדים בלב שכונה חרדית, ואלו אשר מכונים 'סיקריקים' משמשים במקרה הזה ככוח הלוחם של הרוב הדומם בשכונה ומחוצה לה.
איש לא מצדיק אותם, אך לעיתים נזקקים להם. המציאות מוכיחה כי גם בשכונת 'מאה שערים' שם כוחם הוא רב, יש מקרים בהם נעזרים תושבי השכונה בשירותיהם נגד פעולות עוינות כאלו ואחרות. הפעם לא מדובר בעוד מריבה על 'שאלים' או על פינוי קברים שהקבורים בהם ספק יהודים, המאבק כאן הוא לא קיצוני כלל אלא מאבקו של הציבור החרדי כולו.