מהתאונה בכביש, בואכה הדרך לצפת, יצא מנחם לייזר מוזס בשלום. נהגו, אשר חיפש את המסלול הנכון לדינר של חסידות באיאן, שהתקיים באולמי חן הגליל, האט בנוסעו בכביש המהיר ובן מיעוטים חתך אותו בפראות והתנגש ברכב מאחור. מוזס יצא מהרכב ובמשך למעלה מעשרים דקות, התקשר למשטרה, שידל את שירותי החילוץ, דיבר עם מי שרק אפשר אבל טרמפ לרפואה, אין.
ומי חלף במקום, כמו מלאך-בשחור מושיע? סגן אחר מטעם יהדות התורה. אחד, יענק'ל ליצמן, שעשה את אותה דרך לאותו יעד, רק שהנהג שלו, הרבה יותר מיומן.
מזה למעלה משנתיים, מאז תרגיל ועדת הכספים, השניים כמעט ולא מחליפים מילה זה בפניו של זה (מאחורי הגב, הועברו כמה מסרים לא בהכרח נעימים), והנה, יד הגורל, הסגן הויז'ניצאי נזקק דווקא לשירותי הגרירה של הסגן הגוראי. ליצמן העלה את מוזס לרכב, בבחינת אם נתקע יריבך - קחהו טרמפ, וכל הדרך, הלוך ושוב, זרמה השיחה בין השניים, בטוב ובנעימים. תחילתה של ידידות מופלאה. או שלא.
רץ לספר לחבר'ה
אבל לא תאונת דרכים העסיקה השבוע את מוזס אלא תאונת עבודה. במוצ"ש האחרון, דיווח הערוץ הנצפה במדינה, בחשיפה בלעדית, על הסערה החדשה. לא איירין בוושינגטון, לא מחאה חברתית בתל-אביב, אלא 'ועדת מוזס' בירושלים: "בזמן שבוועדת טרכטנברג מנסים לרצות את המוני המוחים בדיונים פתוחים, הרחק מעין הציבור ועדה אחת כבר השיגה הטבות מפליגות למוסדות תורניים ולאברכים".
זה מה שדיווח הערוץ לצופיו: "רחוק מהעין הציבורית יושבת ועדה בין-משרדית – ועדת מוזס - שדנה בפישוט ההליכים הבירוקרטיים העומדים בפני מוסדות תורניים שמבקשים לקבל כסף מהמדינה. השבוע היא הגישה את המלצותיה והן כוללות הטבות מרחיקות לכת: תונהג הפסקה באמצע היום כך שאברך ילמד שמונה שעות במקום תשע, התקצוב יישאר אותו דבר. תבוטל הדרישה לשנתיים ותק בתקצוב ישיבות קטנות, נוהל שמטרתו הייתה למנוע פתיחת מוסדות פיקטיביים...
"כבר עכשיו העלות התקציבית נאמדת במאה מיליוני שקלים לפחות, וזה עוד לפני שהמוסדות ביקשו לממש את ההטבות. סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס מיהר להתפאר בהישג בתקשורת החרדית".
תאונת עבודה בעיניים
הסיום, היה סוג של 'הלם ותדהמה' בעגה ערוץ-שתיימית: "ועדת מוזס נוצרה בלחץ חרדי של יהדות התורה על מנת להחזיר למוסדות ולמנהלי הישיבות את הזכות לגנוב. בימים שבהם מחפשים בנרות מימון לדרישות של מאות אלפי מפגינים, מנהיגי הציבור החרדי מוצאים בקלות מימון לצרכים שלהם בשקט-בשקט ובלי שהבוחרים שלהם צריכים לצאת לרחובות".
זו כבר אינה תאונה קלה שניתן להיחלץ ממנה בסיועו של יריב פוליטי כזה או אחר. מדורת השבט במאהלים דועכת וחומר ההצתה-הסתה הטוב ביותר, הוא כמו תמיד, החרדים. מי שעוקב אחר הדיונים (המשמימים) של ועדת טרכטנברג נטולת החרדים, מבחין במגמה המסתמנת ולפיה צדק חלוקתי, מתחיל בתקציב הישיבות.
על מזבח ההסתה. ליצמן וטרכטנברג, השבוע
אז נכון שליצמן נפגש השבוע עם הפרופסור הארגנטינאי החביב וביקש שלא להעלות את הציבור החרדי כשה לעולה. אבל אחרי שכבר עקדו והניחו אותנו על מזבח השחיטה, רק מלאך מושיע יכול לתת חנינה. כשהגורם היחיד שמציג את ענייני החרדים בוועדה הוא מיודענו שחר אילן, מעמותת חדו"ש, אל לנו לצפות לצדק חלוקתי אמיתי.
"איזה שיניים יש לוועדה הזאת?", שאל השבוע גפני שמתבונן על דיוני הוועדה במבט של פרלמנטר ולא מבין מהיכן היא שואבת את מקור סמכותה. כאן בדיוק טמון הכלב. הוועדה אולי נעדרת סמכות חקיקתית, אך מגובה בסמכות תקשורתית. אם אחת ממסקנות הוועדה תהיה להכניס את היד לכיס החרדי המחורר, אף בנקאי פוליטי לא יצליח לנעול את הכספת.
בדיוק בסיטואציה הזאת, כאשר כל מה שאנחנו צריכים זהו שקט תעשייתי, באה הכותרת המיותרת, המסיתה והמשתוללת. זה מה שקורה כשרצים לספר לחבר'ה ורק לאחר-מכן מתחילים לחשוב על ההשלכות.
חסרי ניסיון
עד כאן פרק ההסתה, וכעת נעבור למוקד ההצתה. הבה נבחן האם הצר שווה בנזק המלך, האם בשביל המסקנות הבומבסטיות של הוועדה, שווה להתלכלך? לפני שמשיבים יש לבחון ולהבין, מהי בכלל 'ועדת מוזס', מהן מסקנותיה, והאם בעקבותיה יתחולל מהפך מרנין נפש, או שמא מפח נפש.
ראשית, להרכב הוועדה. הוא מפורט ומוגש בפתיח הדו"ח שהגישה (קחו נשימה): "הוועדה הבין-משרדית לענייני מבחן התמיכה במוסדות תורניים הנתמכים על ידי משרד האוצר". להלן הפירוט: "הוועדה הוקמה בהחלטת שר החינוך, ח"כ גדעון סער. היא התכנסה בראשות סמנכ"ל משרד החינוך מר מנחם כהן, והיא כללה מלבד נציגי משרד החינוך גם נציגים ממשרדי האוצר והמשפטים". זוהי התורה שבכתב. תרומתו של מוזס, היא בגדר תורה שבעל-פה.
ועכשיו, למסקנות האופרטיביות. על דבר אחד אין חולק: הן באות להקל ולא להחמיר ועל כך בהחלט מגיעה מילה טובה לסגן הפעלתן מנחם לייזר מוזס. השאלה היא, האם ההקלות הן אכן במסלול הנסיעה הראשי, או שמא בשולי הכביש – היכן שמוזס שהה השבוע דקות ארוכות.
על זה היה דווה ליבם של אחינו בערוץ 2. אבל רגע, מרוב צהלה מישהו שכח לקרוא את האותיות הקטנות: "החוק מצוי בסמכותו של משרד הביטחון". אתם הבנתם את זה? לא מסקנות ישיבתיות ולא נעליים צבאיות. הכל תלוי ועומד - כמו הבנייה בביתר עילית, הרחבת הגבולות באלעד והיציאה למבצע בעזה - בהסכמתו של הגנרל ממגדלי אקירוב. ומי שחושב ששר הביטחון יוציא את עט ה'מון בלאן' מהכיס ויחתום, שיקום. אחרי הכתבה ששודרה במוצ"ש, הוא יעביר את המסקנות היישר למגרסה
הוועדה נוגעת בכמה נקודות בירוקרטיות, הנהירות בעיקר למנהלי המוסדות (שלוחות; גמישות; אשרת שהייה וכו' וכו') ושם בהחלט יש בשורות טובות. אך במדור עממי זה, נעשה חסד עם הקוראים ונדלג לשלוש הסוגיות המרכזיות להן נדרשה הוועדה. שתיים מהן, נוגעות במישרין לכל בחור ואברך: הפסקה וביקורות. לגבי ההפסקות, בין הסדרים, מדובר בעיקר בהסדרה רשמית. במצב ששרר עד כה לא הוכרה הפסקת הצהריים הנהוגה בישיבות ובכוללים. האברכים נדרשו, רשמית גם אם לא מעשית, ללמוד תשע שעות יומיות.
באה הוועדה וממליצה: "תיבחן האפשרות החוקית להכיר בחלק מהפסקת צהריים שמקיים מוסד, כך שזמן הפסקה בת שעה יהווה חלק ממכסת 45 השעות השבועיות". הפלא ופלא. על זה היה דווה ליבם של אחינו החילוניים בערוץ 2. אבל רגע, מישהו שכח לקרוא את האותיות הקטנות: "יצוין כי בנושא זה הוועדה ממליצה על בחינת האפשרות החוקית בלבד, שכן לאור העובדה כי בהתאם לחוק דחיית שירות, החוק מצוי בסמכותו של משרד הביטחון, הדבר דורש גם בחינה של משרד הביטחון. הוועדה פנתה בעניין למשרד הביטחון וממתינה לקבל תשובתם".
אתם הבנתם את זה? לא מסקנות ישיבתיות ולא נעליים צבאיות. הכל תלוי ועומד - כמו הבנייה בביתר עילית, הרחבת הגבולות באלעד והיציאה למבצע בעזה - בהסכמתו של הגנרל ממגדלי אקירוב. ומי שחושב ששר הביטחון יוציא את עט ה'מון בלאן' מהכיס ויחתום, שיקום. אחרי הכתבה ששודרה במוצ"ש, הוא יעביר את המסקנות היישר למגרסה.
ביקורת עצמית
הלאה. הסעיף הקריטי השני, הוא הביקורות. גם כאן המסקנות נפלאות. ממש, להוריד את השטריימל. "הוועדה ממליצה כי תיבחן בחשב-הכללי האפשרות לבצע ביקורות במוסדות החדשים (בין ביקורות שטח ובין ביקורות חשבונאיות) באופן בו מוסד חדש העומד בכל הדרישות, יוכל להיתמך תוך זמן קצר ככל האפשר מתחילת התהליך".
האם ניתן סופסוף, לקראת זמן אלול הדופק לפתחנו, להשאיר את תעודות הזהות בחדרי הפנימייה? מה פתאום. אל תעיזו להוציא את תעודות הזהות מהמקטורנים לפני שתקראו בעיון את האותיות הקטנטנות: "במקביל לפעילותה של ועדה זו, מתכנסת ועדה נוספת בחשב הכללי המתמקדת בנושא הביקורות ובדו"ח שלה יצוינו הנושאים הרלוונטיים לתחום הביקורת". ועל סיטואציה כגון זו, אמרה פעם לבני למופז: נפלא.
סער, מוזס ושושני עם מנהלים חרדיים, השבוע
הסעיף המהותי האחרון, הוא 'דרישת הניסיון', ולפיו, "נדרשת עמותה המבקשת לקבל תמיכה מהמדינה בכל תחום שהוא, להוכיח שנתיים ניסיון בקיום הפעילות". המשמעות הינה שלמוסד חדש לא מתאפשר לקבל תקצוב במהלך השנתיים הראשונות לפעילותו.
הסעיף הזה, תוקן במידה מסוימת כלפי ישיבות קטנות כאשר ההיגיון שעומד בבסיס התיקון הינו, כי אם משרד החינוך מכיר במוסד ונותן לו רישיון, אין כל סיבה שלא להעניק לו תקצוב מיידי. על כך בהחלט מגיע למוזס שאפו.
אלא שבכל מה שקשור לליבת הוויכוח, לישיבות הגדולות, ובעיקר לכוללים, הבעייתיות נותרה בעינה. בנוגע לעניין הזה, מסקנות הוועדה הן בקושי מקצה שיפורים: הוועדה ממליצה לוותר על דרישת ה'שנתיים פעילות', במקרים חריגים כגון, "הקמתו של מוסד ביישוב חדש, הנעדר תשתית קודמת של מוסדות תורניים סמוכים, או ביישוב בו לא הייתה בעבר דרישה למוסדות תורניים ונוצר צורך בכך באופן דחוף". לישיבות ולכוללים בחריש, בעפולה ובנצרת עילית, ולהם בלבד, תהיה עדנה בעקבות התקנה החדשה.
ואת ההישג הזה, שכל כולו נוגע לקריטריונים ניהוליים, הפכה התקשורת החילונית לשוד הקופה הציבורית.
הפרחים לצה"ל
רגע, עוד לא סיימנו. בחסות נביחות כלבי-ההסתה התקשורתיים נגדנו, עוברת שיירה אחרת. תשמעו סיפור: לפני כחודש פורסם בעיתונות כי משרד החינוך מעמיד לעיון הציבור (כנדרש בחוק) בטרם שיאשר, מבחני תמיכה חדשים לישיבות.
בלשכתו של אחד מהח"כים החרדיים מיהרו להיכנס לאתר משרד החינוך כדי ללמוד על התקנות החדשות. יוק. התקנות אינן בנמצא. נערכה פנייה מסודרת ובעקבותיה הועלתה לאתר המשרד הודעת שגיאה: לא ניתן להעלות את התקנות לאתר, עקב תקלה. המעוניינים הופנו לקבלת התקנות בלשכת אחת הפקידות. הופנתה בקשה בהתאם להנחיה, עד עתה היא לא נענתה.
ההתחמקות הזאת הדליקה את כל הנורות האדומות, ובדרך לא דרך, הושמה היד על התקנות החדשות. הרי הן לפניכם, היישר ממכבש ההדלפות. ומה מתברר? שמדובר בתקנות מפליגות המבקשות להטות את כף המאזניים התקציבית, מהישיבות החרדיות לישיבות ההסדר.
התקנה הראשונה נוגעת לישיבות ההסדר, והיא קובעת רף תקציבי חדש שיאפשר לישיבות ההסדר לפרוש את מסגרת הצבא-לימודים, על פני תקופה של שש שנים, במקום חמש, כפי שהיה נהוג עד כה (לשון התקנה, לחובבי הציטוטים המתוסבכים: "למשך תקופה שלא תעלה על 72 חודשים בישיבות בעלות מסגרת לימוד שש-שנתית בהתאם לאישור משרד הביטחון, כל עוד הוא לומד בישיבת ההסדר או משרת שירות צבאי").
המשמעות: צ'ופר תקציבי ענק לישיבות ההסדר. שנת-לימודים נוספת מתוקצבת. וכל זה מועבר בשתיקה. בלי כותרות, בלי ערוץ 2, בלי טפיחות שכם עצמיות. את זה, משאירים לנו. את התקציבים, להם.
אבל בזאת, לא צרה עיננו. כל עוד ההגדלה התקציבית הינה במסגרת הנפרדת של ישיבות ההסדר, אין לנו כל בעיה לקום ולמחוא כפיים לחבר'ה הסרוגים בלשכת ראש-הממשלה ולסייעניהם במשרד החינוך.
תקנה או תקלה?
הבעיה הינה עם התקנה הנוספת שמבקשת להכניס את האצבע שלהם לעין שלנו, ולקבוע הגדרה-מועדפת-תקצוב חדשה, בתקציבי הישיבות והכוללים. כאן כבר מדובר בקופה שלנו, באותם סעיפים תקציביים שהח"כים החרדיים משיגים בכל מו"מ קואליציוני בדם יזע ודמעות. וזהו כבר שוד לאור היום.
התקנה הנוספת מבקשת לקבוע מונח חדש: "ישיבה גבוהה המעודדת לשירות צבאי". ומהי אותה ישיבה? הנה ההגדרה המדויקת, (פירוש חופשי למתקשים, יוגש תכף לאחר הבאת הציטוטים. למסלול המהיר, דלגו שתי פסקאות): "כאשר לפחות שני שליש מבין התלמידים שהתחילו ללמוד בה באחת משבע השנים שקדמו לשנה הקודמת לשנה בעדה מבוקשת התמיכה, התגייסו לשירות סדיר בצה"ל (לא כולל גיוס שלב ב') במהלך אותן שנים. ישיבה זו אינה ישיבת הסדר".
מסודרים על חשבוננו? תלמידי ישיבות הסדר (צילום: פלאש 90)
הסעיף הבא נדרש להעדפה התקציבית שתינתן לאותה ישיבה: "יינתן שיעור תמיכה בעבור לימודי תלמיד בישיבה גבוהה המעודדת שירות צבאי שיעמוד על ערך של 1.75 נקודות בעבור 48 חודשי הלימוד הראשונים של התלמיד בישיבה. (ישיבה גבוהה המעודדת לשירות צבאי שבה לומדים 40 תלמידים תזכה בהתאם לנוסחה זו ב-70 נקודות עבור 48 חודשי הלימוד הראשונים של התלמידים)".
אין צורך להיעזר באצבעות הידיים והרגליים. המשמעות של התקנה החדשה הינה, שבחור המסיים את לימודיו בישיבת ההסדר, יקבל תקצוב מועדף ומוגדל. וכל זה יילקח מהיכן? מעוגת תקציב הישיבות והכוללים, כמובן. לא יוסיפו קמח, גם לא שמרים להתפחה. תקציב הישיבות הוא תקציב סגור, ולפיכך שום תקנה מוזסית לא תוכל להגדילו. מה שכן אפשר, זה להגדיל את העוגה הדתית-לאומית, על חשבון הפירורים החרדיים. ורק אצלנו, יושבים על סיפון הטיטניק, וחוגגים כאילו מדובר בטיש חסידי
ועכשיו לפירוש: אין צורך להיעזר במחשבונים, גם לא באצבעות הידיים והרגליים. המשמעות של התקנה החדשה הינה, שבחור ציוני-דתי רווק, המסיים את לימודיו בישיבת ההסדר ומבקש להמשיך ללמוד במסלול ישיבתי, יקבל תקצוב מועדף ומוגדל, כאילו היה אברך נשוי חרדי.
וכל זה יילקח מהיכן? מהעוגה התקציבית של הישיבות והכוללים, כמובן. לא יוסיפו קמח, גם לא שמרים להתפחה. תקציב הישיבות והכוללים הוא תקציב סגור, ולפיכך שום תקנה מוזסית לא תוכל להגדילו. מה שכן אפשר, ואת זה בדיוק מבקש משרד החינוך לעשות בתקנות החדשות, זה להגדיל את העוגה הדתית-לאומית, על חשבון הפירורים החרדיים. ואצלנו מה עושים? יושבים על סיפון הטיטניק, וחוגגים כאילו מדובר בטיש חסידי.
ספטמבר השחור
את השבוע הזה אי אפשר לסיים בלי עדכון סמינריוני. תוכנית הפעולה, שפורסמה כאן לראשונה, נהגתה בישיבה המיוחדת שנערכה בלשכת שר החינוך עם מנהלי מחלקות החינוך בערים החרדיות. שם הוחלט כי מנהל סמינר שלא יציית להחלטות ועדות השיבוץ העירוניות, יזומן לשימוע.
הזימונים הגיעו, השבוע. ארבעה מנהלי סמינרים ירושלמיים זומנו לשימוע. שלושה מהם סמינרים ספרדיים: נתיב בית יעקב בניהולה של הרבנית צדקה, אילת השחר בניהולו של הרב ויצמן ונוות ישראל בניהולה של הרבנית בר נתן ובבעלותו של ח"כ ניסים זאב. הסמינר הרביעי, בנות אלישבע בניהולה של הרבנית אויערבך, אינו ידוע כסמינר גזעני במיוחד, בהשוואה ליתר הסמינרים האשכנזיים.
שמע זאת יו"ר ש"ס אלי ישי והתפוצץ. בשבוע שעבר, הוא העניק גיבוי לשר החינוך וקרא לו ללכת עד הסוף, לא לוותר ולתת לוועדות השיבוץ את כל הכלים האפשריים. ישי לא הצליח להבין, איך מכל הסלט הזה, הסמינרים הספרדיים הם שהפכו למחוללי האפליה: "האפליה היחידה היא שהם לא מקבלים בנות אשכנזיות", טען ישי בציניות וניסח מכתב חריף לח"כי יהדות התורה. לפני כן דאג להציג את תוכנו לנגד עיניהם של חברי מועצת חכמי התורה, אחד-אחד.
התחזיות השחורות לספטמבר סוער, מתממשות בינתיים בשדה החינוך החרדי. תורת הקבלה, שהייתה עד היום תורת הנסתר, נגלית והולכת. השקרים הקטנים, העוולות הגדולות, הכל נחשף ויתפוצץ לא במשרד החינוך אלא בהיכל הבג"ץ. ועל כך אומר יו"ר ש"ס אלי ישי: "אין לי טענות לסער שעושה עבודה מצוינת. הסיפור מתחיל ונגמר אצלנו. שאף אחד לא יצפה, שגם הפעם, כמו בפרשת עמנואל, נוציא את הערמונים מהאש. בפרשת הסמינרים זה לא יקרה כי הפעם, העתירה תהיה מוצדקת"
"למרות ההודעות השונות של מחלקות החינוך בערים החרדיות, בשטח הדבר אינו עומד במבחן המציאות. התוצאה היא שישנן בנות ספרדיות רבות (המספר עדיין הוא תלת ספרתי לצערי) ללא מסגרת לימודית, דבר שלא היה באף שנה". ישי, מוסיף ומזהיר: "הגענו למצב חמור בו הפרשייה תטפח בפנינו וייגרם חילול ה' נורא". אין עליו בהתראות. המתריע הלאומי מספר אחד.
בלשכת סגן שר החינוך קראו והשתוממו: "אנחנו עושים הכל, כולל הזמנת המנהלים לשימוע ונקיטת סנקציות חריפות". הם גם הציגו נתונים, אופטימיים. "בירושלים נותרו רק ארבע-עשרה בנות לא משובצות, במודיעין עילית, ביתר ואלעד, המלאכה כמעט הושלמה".
אז איך זה שרק מנהלי הסמינרים הספרדיים הוזמנו לשימוע? "כי רק הם סירבו לציית להחלטות ועדת השיבוץ בעוד שכל הסמינרים האשכנזיים הגדולים קיבלו את הדין מחשש לפגיעה בתקציבים". עד כדי כך, שמסקנת היועצת המשפטית של משרד החינוך דורית מורג הייתה, כי הסיפור הזה מוכיח "שהאפליה היא דתית ולא עדתית".
והיה אם שימוע
ומה האמת? כדי להשיב, יש לשחזר ולמחזר את הדברים הקשים שהטיח מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני, במנהל מחלקת החינוך בבני ברק: "כל מה שעשיתם בבני-ברק זו אחיזת עיניים, מה שהיה בעמנואל זה עוד כלום לעומת מה שקורה בבני-ברק. הרי מנהלי הסמינרים בבני-ברק שכרו את שירותי משרד עורכי-דין כבירי, נבו, קידר, ועורכי-הדין הם אלו ששיבצו את הבנות כראות עיני המנהלים, במקום שאתם בעירייה תעשו זאת".
שערוריית בני-ברק היא הפרויקט הבא של משרד החינוך תכף כשיסתיים כיבוש סמינרי ירושלים. בשבוע החולף פנו עשרים ושלושה הורים וביקשו לערער על החלטת ועדת השבץ-נא בבני ברק. למשרד החינוך אף נודע כי קבוצת הורים מתארגנת למחות ולא לאפשר את פתיחת שנת-הלימודים.
הרצחתם וגם ירשתם? ח"כ ניסים זאב (צילום: פלאש 90)
"מה שאתם במשרד לא הבנתם, שמה שקרה בירושלים הוא העתק מדויק למה שהתרחש בבני ברק, רק בלי משרד עורכי דין", טענו מנהלי הסמינרים הספרדיים בשימוע שנערך להם בבוקרו של יום האתמול (שלישי). מול פיות פעורים של המנכ"ל שמשון שושני, מנהל האגף המוכר שאינו רשמי יהודה פינסקי, ודני בר גיורא מעיריית ירושלים פרשו המנהלים הספרדיים את השמלה:
"זוהי ועדת פיקציה, הבסיס שלה פוליטי והחלוקה שנעשתה רחוקה מלהיות שוויונית. הרי מה היה לנו כאן? ישבו להם בחדר סגור אלופי האפליה, מנהלי הסמינרים האשכנזיים, עם נציג פוליטי בכיר בעיריית ירושלים, ושוב דפקו את הספרדים.
"הם חילקו לעצמם את הבנות 'האיכותיות', וסיכמו מראש שישאירו אותן מלכתחילה בחוץ, כדי שיוכלו להראות לאחר-מכן כלפי חוץ כאילו קיבלו על עצמם את הוראות ועדת השיבוץ. את הבנות המוחלשות כפו עלינו, הספרדים, והכל כביכול בתיאום עם ועדת הרבנים שבכלל מתנגדת למהלך.
"מדובר במנהלי סמינרים שבורחים כלפי מטה מרף הקבלה של שלושים אחוזי בנות ספרדיות. הרי הגיע אליכם למשרד החינוך מסמך של נציגי ועדת הרבנים הליטאית לענייני סמינרים, שבו נכתב באופן רשמי שבאחד הסמינרים הגדולים, שמנהלו כמובן לא נקרא לשימוע, יש כיתות נקיות מספרדיות, בניגוד להוראת ועדת הרבנים. כדי להצדיק את האפליה מכנים אותן בסמינרים, 'הכיתות החסידיות'. ולמי אתם נטפלים, אלינו?".
בג"ץ בהכשר הבד"צ
ח"כ ניסים זאב, נשא בפני הנוכחים נאום שאפילו כותלי הכנסת טרם שמעו: "את המוסד הקמתי לפני שלושים ושתיים שנים בעשר אצבעותיי, בלי תקצוב של משרד החינוך, מתוך דאגה כנה לבנות הספרדיות שאף אחד לא ספר. אז שאתם תבואו עכשיו ותנסו לכפות את קבלת כל הבנות המוחלשות דווקא על הסמינרים הספרדיים ועוד תציגו זאת כאילו אנחנו, המנהלים הספרדים, מקפחים את הבנות הספרדיות? הרי זה ממש, הרצחת וגם ירשת".
אז התחזיות השחורות לספטמבר סוער, מתממשות בינתיים בשדה החינוך החרדי. תורת הקבלה, שהייתה עד היום תורת הנסתר, נגלית והולכת. השקרים הקטנים, העוולות הגדולות, הכל נחשף ויתפוצץ לא במשרד החינוך אלא בהיכל הבג"ץ. עו"ד יואב ללום כבר עמל על הכנת העתירה. רשימת האפליה מקוממת. בכמה מהסמינרים מדובר ברף קבלת ספרדיות שלא חוצה את תקרת העשרים אחוזים.
לא יעמדו בדרכו. עו"ד יואב ללום
ועל כך אומר יו"ר ש"ס אלי ישי: "אין לי שום טענות לגדעון סער שעושה עבודה מצוינת בנושא. הסיפור מתחיל ונגמר אצלנו. אם מנהלי הסמינרים לא יבינו שהאדמה רועדת ויצייתו להוראותיה של ועדת רבנים משותפת, שאף אחד לא יצפה שגם הפעם, כמו בפרשת עמנואל, ש"ס תוציא להם את הערמונים מהאש. בבג"ץ הסמינרים זה לא יקרה. לא נגבש פשרה ולא נחפש מוצא, כי הפעם, העתירה תהיה מוצדקת".
טורו של אבי בלום 'בית ספר לפוליטיקה' - מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.