קנס 45,000 ש"ח בגין פיטורים מבית יעקב

המדובר בתביעה שהוגשה בעקבות חקירת האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת במחוז תל אביב, שהעלתה, כי העובדת, מורה במוסד חינוכי במגזר החרדי שנוהל ע"י עמותת מרכז פדגוגי בית יעקב, פוטרה בעת הריונה, זאת לאחר שעבדה בעמותה משנת 2000 בעמותה בתפקידים שונים, ובשנים האחרונות לעבודתה שמשה מורה למקצועות המחשב, כאשר מידי שנה קיבלה מכתב פיטורים פורמאלי ולאחריו המשיכה בעבודתה.

עם חזרתה מחופשת הקיץ בשנת 2007, נאמר לה להמתין בביתה עד לתחילת שנת הלימודים. עם זאת, כאשר הודיעה על הריונה הוגשה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת להתיר את פיטוריה, אך הבקשה סורבה. למרות זאת לא הוחזרה העובדת לעבודתה.

כתב האישום

בהמשך לכך הוגש כתב אישום בשנת 2009 על ידי המחלקה המשפטית במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה, באמצעות עו"ד עזרא ראובני, בו הואשמו העמותה ושני מנהליה, במסגרת אחריות מנהלים, בפיטוריה של העובדת ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים. העובדת פוטרה מעבודתה בעת הריונה ולא הוחזרה לעבודה אף לאחר סיום חופשת הלידה כפי שמחייב החוק.

לאחר ניהול ההליך הורשעו הנאשמים, ביום 8/2/11, בביצוע העבירה. במסגרת החלטת בית הדין לעבודה שהרשיע את הנאשמים, נקבע כי הנאשמת, שטענה כי היא לא זו שהעסיקה את העובדת, מנועה מלטעון שלא היא שהעסיקה את המתלוננת כאשר הטענה הועלתה רק בשלב הסיכומים.

בהמשך להרשעת עמותת מרכז פדגוגי בית יעקב ושניים ממנהליה בפיטורי העובדת ההרה, ללא קבלת היתר כדין, קבעה השופטת הדס יהלום מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כי העבירה של פיטורי אישה בהריון לפי חוק עבודת נשים הינה עבירה חמורה המונעת מהאישה את הזכות לביטחון תעסוקתי בתקופה בה יקשה עליה למצוא עבודה אחרת, וכי קיימת חשיבות למימד ההרתעתי והחינוכי בקביעת עונש שימנע ביצוע עבירות מסוג זה בעתיד הן אצל הנאשמת והן אצל כלל המעסיקים.

נוהג מקובל

המדובר במוסד חינוכי חרדי הנוהג לשלוח מכתבים פורמאליים על פיטורים עתידיים לצוות המורים בכל שנה בחודש מאי, ולעניין זה נקבע כי אין מדובר בפיטורים כמשמעם בחוק פיצויי פיטורים וכי מוסדות חינוך המעסיקים עובדים בלתי קבועים ואשר תקציבם משתנה משנה לשנה, נוהגים למסור לכלל העובדים מכתבי פיטורים בחודש מאי, שעה שהפיטורים כלל אינם ודאים.

לו אכן מכתב הפיטורים היה מכתב אמיתי, הפיטורים היו אמורים להכנס לתוקף והעובדת היתה אמורה לקבל פיצויי פיטורים מיד לאחר מכן, ולא כך נעשה. עם זאת, בהתייחס לעובדת הרלוונטית מצבה נותר לוט בערפל, אף בהתחלת שנת הלימודים שבה היתה אמורה, לכאורה, להיות מפוטרת.

בית הדין קבע כי "מתן מכתבי פיטורים בחודש מאי כדבר שבשיגרה לעובדי הוראה, הוא נוהג נפסד" והוסיפה כי "שעה שהנושא מגיע לפתחו של בית הדין לעבודה, הרי שלפי כל בחינה, מכתב הפיטורים אינו יכול להיות אינדיקציה לפיטורי העובדת". בהיבט הפלילי, שעה שהוכח כי המעסיק, בהתנהגותו שלו, התעלם ממכתב הפיטורים, הרי שאף במישור הפלילי ניתן לקבוע שאין אלו פיטורים הלכה למעשה.

מברכים על הפסק

התובעת הראשית במשרד התמ"ת, עוה"ד גלי לוי, מברכת על פסק הדין ורואה בו מסר ברור לציבור המעסיקים כי אין לשלוח עובדת הרה הביתה מתוך מחשבה שהממונה על חוק עבודת נשים תתיר את הפיטורים בהמשך וכי ההתנהלות שעלתה מעובדות התיק, אשר נפוצה בתחום החינוך, אינה מקובלת, לא על משרד התמ"ת ולא על בית הדין לעבודה.

עוד מוסיף מנהל אגף האכיפה במשרד התמ"ת, חזי אופיר: " האגף לאכיפת חוקי עבודה קבע סדר עדיפות לאכיפה ובמסגרת זו הוגדרה אוכלוסיית הנשים כאוכלוסיה מועדפת לאכיפה בשל היותה אוכלוסיית עובדים החשופה יותר לפגיעה. אנו נחושים ופועלים בהתאם על מנת לשמור על זכויות העובדים בשוק העבודה בכלל ואוכלוסיית הנשים העובדות בפרט".