בניו של רבי אלעזר בראיון מיוחד: מדוע כיסה אביהם את פניו?

עדות שנמסרה לידנו, מדווחת על בכי תמרורים ששטף את עיניו של רבי פינחס, כעת האדמו"ר רבי פינחס. הוא ייבב מאין הפוגות, וקולו נקטע שוב ושוב. "איך אשב על כסא רם כזה? מי יכול לעמוד במקומו של אבא?" שאל. ההכרעה נותרה איפוא פתוחה עד אור הבוקר.

מאחורי המסווה

רבי עמרם: "אני לא זוכר את אבא ללא גלימה. עד לפני שלוש שנים, הוא היה מסתיר את פניו לגמרי, לאורך כל שעות היממה. היו רואים רק את שיפולי זקנו. לפני שלוש שנים, היתה לו בעיה ברשתית העין והוא התקשה לראות. הרופאים שהובאו אליו, אבחנו שזוהי תוצאה של המסווה שיש לו על הפנים כל העת, שהוא רואה רק רקע שחור. הם אמרו שהוא חייב לראות קצת אור. מאז הוא הרים מעט את המסווה, עד המצח".

בבית, כשהייתם איתו לבדכם, היו פניו מכוסות?

"לא. בקומה שלו, בחדר, כשהוא היה עם הילדים לבד, הוא היה מגלה את פניו לגמרי. אבל עדיין, הנהגותיו היו שונות ונשגבות. למשל, כמעט מעולם לא יצא לו לדבר בטלפון. היו אולי חמישה אנשים בעולם שזכו ממנו לשיחות טלפון. אם היה משהו דחוף, היה אחד המשמשים עומד לידו עם השפופרת ומעביר לו מסרים".

בנות המשפחה הסבו סביב שולחנו בשבתות?

"לא, מעולם לא. אני לא זוכר סעודה ללא אורחים, וממילא מעולם לא קרה שאמא ישבה סביב השולחן בשבת. תמיד היא ישבה בשולחן נפרד".

"מו"ר אבינו מעולם לא שמע מוזיקה, הוא לא ידע מה זה רדיו. כאשר בבית התנגנה מוסיקה חסידית מתוך טייפ, היה אבא אומר: 'כבו את העבודה זרה'... כאשר נסענו עמו לציון הרשב"י, מעולם לא התנגן דיסק בחלל הרכב. אבא היה יושב מקדימה, ולומד איתנו, או מגולל סיפורי צדיקים. כשהוא היה יושב ולומד, אסור היה להתקרב אליו".

אבא דרש מבניו הנהגות קדושה מעין אלה?

רבי פינחס: "מעולם לא תבע אבא מהילדים לחקות אותו בעניינים שבהם הוא קידש את עצמו במותר לו.

"כך למשל", מספר לנו רבי פינחס, "היה בנוגע למנהגו של אבא שלא לאכול בשר ועוף. מעולם לא דרש מאיתנו לעשות זאת".

רבי עמרם: "באחד הימים אמרה לו אמנו שתחיה, שהיא רוצה לקבל על עצמה את מנהגו, להתנזר מאכילת בשר. אבא השיב לה: 'אל תחשבי שיהיה לך קל לעשות זאת' ".

כמה שנים לא הגיע טעם בשר לפיו?

רבי פינחס מחשב, ולבסוף נענה: "לפחות 25 שנה הוא לא טעם טעם בשר. זה מה שאני זוכר, ייתכן שיותר".

רבי עמרם: "גם אני לא זוכר אותו טועם בשר, לפחות 25 שנה. 15 שנים בבית הנוכחי, ועוד 10 בבית הקודם".

גם בשבתות?

רבי פינחס: "בוודאי, גם בשבתות. הוא טעם רק דג".

רבי עמרם: "מדי ערב שבת היתה אמנו מורתנו שתחיה מבשלת עבורו סיר חמין פרווה, ללא נגיעה של בשר. בעוד שאנחנו אכלנו בשר ודגים וכל מטעמים לכבוד שבת, אבא היה אוכל חמין פרווה".

שאלתם אותו פעם לפשר מנהגו?

רבי עמרם: "פעם שאלתי, והוא השיב לי: 'לא משנה. לא על כל שאלה אני נותן תשובה' ".

רבי פינחס: "טעמו היה כמוס, איש לא הבין את זה".

"ולמרות זאת", אומר רבי עמרם, "אבא אהב לשמוח. הוא הרבה בסעודות, בשמחה של מצווה. היה לו אופי שמח, והוא ידע להשרות שמחה סביבו, בדרכו הייחודית.

תובענות יתירה

כמה שעות נהג אביכם הקדוש לנום מדי לילה?

ר' עמרם: "בערך, שלוש שעות בלילה, ושעה אחת בצהריים. הוא היה מסיים את קבלת הקהל בשעה שלוש אחר חצות, קורא קריאת שמע ועולה על יצועו בקדושה. לקראת הנץ החמה הוא היה קם, טובל במקווה שבביתו, ומגיע לתפילת ותיקין. בחודש אלול הוא היה מתחיל את סדר יומו בחצות, אז צעד לבית הכנסת, לאמירת הסליחות, ונשאר שם עד השעה שתיים בצהריים. בשתיים הוא היה טועם דבר מה, וחוזר לבית הכנסת. בארבעים הימים הללו שבין ראש חודש אלול לעשרת ימי תשובה, היה פחד לעמוד במחיצתו".

רבי פינחס: "צריך להדגיש, שאבא לא עלה על מיטה למשך יותר משעה וחצי רצופים! הגבאים לא עמדו בקצב שלו. כלפי עצמו, הוא נהג בתובענות יתרה".

הראיון המלא מתפרסם במגזין 'משפחה'.