יום ליום: בן עטר שדרן חביב אבל לא יציב

הציעו לו בחורה ממוצא מזרחי.

אמנם הייתה זו רק הצעה תמימה, חסרת כוונות זדון, אולם מבחינת הבחור המתוסכל, הנזק כבר נעשה. בצר לו, החליט אפרים לכלות את זעמו ולנקום במשרד התמים, אשר ממנו יצאה ההצעה הפוגענית. על פי הפרסומים, הוא פרץ למשרד פעמיים, גנב ממנו ציוד יקר ערך, וריסס במקום כתובות גרפיטי בהן הוא מכנה את צוות המשרד "רמאים", "מלוכלכים", ועוד שלל פנינים. לקינוח, לא נחה דעתו של מיודעינו, עד שהעלה את המשרד באש וגרם לו לנזק רב. על זה נאמר "לא זכו – אש אוכלתן".

לאחר זמן מה, עצרה המשטרה את אפרים בביתו, שם נמצא גם הציוד המשרדי שנגנב, והביאה אותו בפני בית המשפט להארכת מעצרו. עורך דינו של החשוד טען בדיון כי ניתן לשחררו למעצר בית, היות והחשוד הוא "בעל עבר פסיכיאטרי שנמצא כעת עם מחשבות אובדניות". אולם כבוד השופטת האריכה את מעצרו בארבעה ימים .למה לא? לפחות בין כותלי הכלא, יבין ידידינו שהוא כבר חייב להתפשר על משהו. עכשיו גם חצי אשכנזייה יכולה לבוא בחשבון.

נישואי תערובת

למען האמת, לא ברור על מה ולמה נעלב הבחור עד עמקי נשמתו. אמנם זכותו המלאה לדחות את הצעת השידוך בגלל הפרשי המנטליות, חילוקי המנהגים וההבדלים באורחות החיים, אבל למה להיעלב? בגלל אהבתו הנסתרת ל"גפילטע-פיש", על פני האוכל המזרחי? או בגלל שהוריה אינם מוכנים ליפול למשכב ולהעניק לו "סידור מלא"? יכול להיות שהוא נעלב משום שאישה כזו מכבדת יותר מידי את בעלה? או אולי בגלל שהוא סתם סולד מ"מוזיקה מזרחית"? כך או כך, אין צורך לתאר כמה היה מר גורלה של אותה בחורה, אילו היה מסכים הבחור לשידוך המוצע. מה שמוכיח, שלפעמים להיות ספרדייה זה יתרון.

אם להתחשב בטענת עורך דינו של הבחור המעורער, הרי שבסך הכול מדובר במחלת נפש קלה, אשר אינה מהווה סכנה לציבור. אולם משום מה נדמה, שהבחור בכלל לא לבד: כמעט רובו של הציבור הליטאי, לוקה במחלת הנפש המוזרה הזו. אמנם הם לא יעיזו לצאת ולשרוף את המשרד, אבל הם ייפגעו ויעלבו בדיוק באותה מידה, כאילו מדובר ב"נישואי תערובת". לא צריך להיות עורך דין בשביל לקבוע את זה.

כבר שנים ארוכות שגורמים מקרב הציבור האשכנזי על פלגיו השונים, פועלים במרץ ובנחישות על מנת לחזק ולבסס את הפטרונות המדומה שפיתחו לעצמם בכל הקשור לבני דודיהם הספרדים. מנקודת מבטם המתנשאת, נראה הציבור הספרדי כשבט זניח, חסר תרבות ונטול כישורים, אשר מקומו האמיתי הוא בין סמטאות השוק של קזבלנקה. אם תרצו, כך נוצר ההיגיון המעוות הקובע כי אסור לבחור ממוצא אשכנזי להשתדך עם בת עדות המזרח, אלא אם כן הוא צולע, נכה נפשית, וגרוש פלוס שניים. ביש מזל שכמותו.

אותה פטרונות ליטאית ידועה לשמצה, היא האויב הגדול ביותר שקם לעולם התורה, זה עשרות שנים. יותר מפקחי משרד הדתות, יותר מבית המשפט העליון ואפילו יותר מיאיר לפיד ואביו המנוח. שניהם ביחד וכל אחד לחוד.

הרי זוהי הפטרונות אשר מנציחה בכל שנה מחדש את תופעת האפליה במוסדות החינוך השונים, מבלי לנקוף אצבע לפתרונה. זהו אותו עיוות מחשבתי, אשר גרם לקומץ אנשים נטולי דעת תורה, לרכוש בעלות על עולם התורה, כאילו ניתנה על ראשם. וכן, זוהי אותה מחלת נפש, אשר ניסתה להפוך את גדולי התורה הספרדים לחמורים נושאי ספרים, שאין להם בעולמם אלא ארבע אמות של דקדוק בין שווא נע לשווא נח.

יהיו שיאמרו כי מדובר בקטנוניות לשמה, ובחלק בלתי נפרד מהנחיתות הספרדית המתמשכת זה שנים. יתכן שהם צודקים. מה לעשות? גם אצלנו ישנן מחלות נפש.

אובססיה שיגעונית

בסוף השבוע שעבר, פרסם אחד משדרני "ערוצי הקודש" היותר מפורסמים, טור דעה מייגע, העוסק בתופעת האפליה. כבר בכותרת, נסחף השדרן הנלהב והרחיק לכת, כאילו מדובר בעיצומה של התרמה רדיופונית שגרתית: "אשמח אם בתי תינשא לאשכנזי", הוא הכריז בהתלהבות. מה יש לומר? כנראה שהבחור ישמח הרבה פחות.

אלא שמעבר להכרזה התמימה והמרגשת, בלטה העובדה כי לאורך הטור כולו, התעקש השדרן הבכיר לקשור כתרים לראשיהם של אלו המנהלים מלחמות חורמה חסרות גבולות כנגד המוסדות השונים, אפילו במחיר פנייה לערכאות משפטיות. אמנם אין לנו טענות כלפי אותו שדרן חביב. ככה זה כשאדם משנה את דעותיו ורבותיו, בהתאם למפלגה שתסכים לצרף אותו אל שורותיה. אולם ככל הנראה, כאן טמון השורש למחלת נפש נוספת. הפעם, של חלק מהציבור הספרדי.

שנה חלפה מאז "סערת עמנואל" והשלכותיה החמורות. הפרשה המבישה אשר חוללה טלטלה עזה בקרב הציבור החרדי, הצליחה להיצרב היטב במעמקי התודעה; כאבם של גדולי הדור, השלכתם של הורים יראי שמיים אל הכלא, וחילול ה' בסדר גודל עולמי שבמשך שנים לא נראה במחוזותינו. כידוע, היו אלה תוצאות מעשה הנערות של מספר עסקנים נבערים, שוחרי כבוד ותאבי פרסום, אשר ביקשו לעצמם את מושכות ההנהגה כאילו היו גדולי הדור.

אכן, יש לגנות בכל תוקף את תופעת האפליה ואף לפעול כנגדה באפס סובלנות, אולם אין להתכחש לעובדה כי האובססיה השיגעונית להתקבל אל המוסדות הליטאיים, תוך ניהול קרבות עקובות מדם והתעלמות ממוסכמות בסיסיות, נובעת אף היא ממחלת נפש קשה, שאינה פחותה ממחלתם של יוצרי האפליה.

חוסר הגבולות במאבק כנגד האפליה, הינו תוצאה ישירה של התחושה הנחיתית כאילו המוסדות הספרדיים אינם מוצלחים די הצורך; רמתם הלימודית נמוכה ותלמידיהם חסרי חינוך. ישנם סיבות רבות לתחושה האווילית הזו, אשר מקננת בקרב ציבור גדול, אלא שאותם הורים נכבדים שוכחים לרגע, שאם היו המוסדות האשכנזיים מלאים בתלמידים ספרדיים, כבר לא הייתה להם כל סיבה לשלוח את בניהם דווקא למוסדות אלו.

האמת חייבת להיאמר: אותם עסקנים קטנים, השוקדים על הכנת העתירה הבאה לבית המשפט העליון, רק מעצימים את הבעיה הכאובה ומלבים אותה למימדי השריפה ביער ירושלים. כל בר דעת מבין, כי הפתרון האמיתי לתופעת האפליה, אינו נעוץ בהמשך המלחמה ובהנצחת המאבק לאורך ימים ושנים. ככל שיישמע הדבר נדוש ומשעמם, דווקא התפתחותם של המוסדות הספרדיים, פריחתם ושגשוגם, יחוללו את השינוי המיוחל ויביאו לפתרון הנכסף.

למרבה המבוכה, אותם עסקנים יכולים להתהלך ברחובות כשהם נטויי גרון, מחויטים ומעונבים, תוך שהם מתראיינים תחת כל מיקרופון רענן ומתהדרים בעובדת היותם עורכי דין. אך לדאבון הלב, מאחורי התדמית הרצינית והחליפות המהודרות, מסתתרת אותה מחלת נפש הרסנית, המאיימת על שפיותם ומכלה כל חלקה טובה. מעניין מה יהיה הצעד הבא שלהם. לנו רק נותר לקוות שהם לא מתכננים לשרוף את משרדי המוסדות האשכנזיים.

(נטור מתפרסם בשבועון "יום ליום")