"להקים מפלגות חרדיות חדשות לכנסת"

את פעמי שמתי מבית שמש בואך זכרון אל עבר מלון עדן-אין. לילה אחרון של דיונים. חברי הודיעוני, כי תהיה האפשרות לכל אחד ואחד לומר את אשר על ליבו.

הפתעה קטנה קידמה את פני: שלט רב ממדים המקדם את פני הבאים בו מצוטט אחד השירים שכתבתי, " גלוי וידוע לפניך שכל יצרנו ומאוויינו להרבות כבוד שמים" (התמונה מצורפת).

הרב כהן פותח את הסימפוזיון ומיד לאחריו מתחילים הנאומים: פינדרוס -ראש העיר ביתר, רביץ-ח"כ, הרב בן מנת, ועוד אנשים רבים. האחד - בעד פרימריס, השני - נגד. הרב בן מנת על הצורך בחיבור של קהלים נוספים, ועוד כמה אחרים שהתעסקו בפוליטיקה קטנה כמו מחלוקת באשדוד וכו'.

אצל מי שידע את מלאכת הנאום, ישב הקהל הרב בשקט והאזין. אצל מי שלא ידע את מלאכת הנאום, אזי דיבר האיש אל הקיר וכוח ברברת הקהל הוא אשר שלט באולם.

רגליים קרות אחזו בי שכן לא איש דברים אנוכי ומי אני שהלך ואדבר בפני נציגי ארץ, אבל התעשתי מיד ואמרתי לעצמי לא באתי סתם מבית שמש עד לכאן כדי ליהנות מעוד ערב של בידור והווי, יש לי מה לומר ואומר זאת כאחד הדוברים המנוסים, אני רק צריך להיות חזק עם עצמי ולשחק אותה נואם מנוסה.

הרב כהן קורא בשמי ואני עולה אל דוכן הנואמים. את המשפטים הראשונים אני זוכר עד היום כמעט מילה במילה:
"ערב טוב, "אומנם אני איש קטן מאוד במעש אבל יש לי מסר חשוב לומר לכם".

השתרר שקט. הנה זה עובד, אמרתי לעצמי, לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי ישר לעניין: "אנחנו מתחנכים ומחנכים על דבר אחד שהוא הדגל שלנו, וזה להישמע לגדולי ישראל. דא עקא, שכאן בתנועה הזאת יש רבים וטובים, ובפרט מנהלי מוסדות וכדו', שמצפצפים פעמים רבות על מה שגדולי ישראל אומרים להם, אז איך אנחנו יכולים לבוא לציבור ולקרוא להם להישמע לגדולי ישראל בשעה שכאן בתנועה לא כולם מצייתים".

וזה עוד לא היה הכל, השכשתי את המומנטם הלאה: "איך אנחנו מתייחסים לבעלי בתים, לספרדים, ולחוזרים בתשובה? תסבירו לי למה שהם ירצו לבחור בנו? "מרביצי" שכבו על הגדר בשביל הרב שך ומה אנחנו נתנו להם?"

אלו היו פחות או יותר, עיקרי הדברים אותם נשאתי. התגובה היתה תדהמה באולם, שקט בלתי מוסבר.

בהמשך, דוברים רבים דיברו על כל מיני פוליטיקות קטנות, אבל אף אחד לא דיבר על האמת הפשוטה של הניתוק מהעם.

בסוף הערב עלה ר' משה גפני לסכם את הדיון. אלא שהוא, מכל הדוברים התייחס אך ורק לדברי. וכך (בערך) אמר חה"כ גפני: "פרידמן אני רוצה לומר לך, שיבוא יום ולא יהיה מנוס אלא לפעול ביד חזקה כנגד מנהלי מוסדות".

יצאתי מעודד. הנה גפני מול כל הברברנים מבין, שהנושא שבאמת מצריך חשיבה היו הדברים אותם העליתי.

עברו השנים ושום דבר לא קרה. גם כלום לא יקרה, כן גם כיום הבנות יושבות בבית, וגפני ממשיך לבכות יחד איתם.

תובנה אחת היא לי מכל קורות העיתים שהיא אבן הנגף העיקרית: 'המפלגות החרדיות אינן מייצגות את צורכי הציבור החרדי אלא את צורכי הממסד החרדי בלבד'.

עד שלא תהיה מפלגה חרדית חזקה בכנסת שמייצגת את צרכי העם - לא יהיה פיתרון בנושא מוסדות החינוך, לא יהיה פיתרון אמיתי לנושא הדיור ולא יהיה פיתרון ליוקר המחייה.

עד אז, המפלגות שלנו ימשיכו לדבר על הבעיות הללו כאילו זו הבעיה האישית שלהם, וכאילו אותה הם לכאורה מייצגים. אך בפועל, הם ימשיכו לשבת על הכסא בקואליציה בטענה שאחרת אין כסף לממסד וחייבים להישאר בקואליציה.

הכותב הינו חבר תנועת 'טוב' ויו"ר סיעת טוב בעיריית בית שמש