מידי שנה, בסיומה של שנת הלימודים, יוצאות אלפי בנות ישראל, תלמידות הסמינרים - וולף, מאיר, כהנא ואלקיים בבני-ברק, למספר ימי חופשה מרוכזים עבור ארבעת הסמינרים.
לפני מספר שבועות, פנה הרב זאב וולף, אל הגאון רבי שבח צבי רוזנבלט, גאב"ד "יראים" ודיין בבית דינו של הגר"נ קרליץ, בבקשה כי ייטול על כתפיו את האחריות לכשרות במהלך ימי מחנה הקיץ.
הגרש"צ רוזנבלט, מיהר אל רבו, מרן הגר"ח קנייבסקי, להתייעץ ולשאול את פיו, האם ליטול על עצמו את המלאכה. הגר"ח קנייבסקי, בדק את כל הפרטים והשיב לרב רוזנבלט כי למען הרבות כשרות בישראל, מן הראוי שייקח את המשימה על עצמו.
התשובה החיובית נמסרה לרב וולף, ובין הצדדים סוכם כי הרב רוזנבלט יהיה אחראי על הכשרות במחנה, משגיחים מיוחדים מטעמו יפקחו בימי המחנה ואף תיערך שחיטה מיוחדת עבור משתתפות המחנה.
כמו-כן סוכם כי למען הסר מחלוקת, יישמר הדבר בחשאיות בקרב הדרגים הבכירים של המחנה, מנהלי הסמינרים והרכזות, וכן אצל ראשי גוף הכשרות "יראים". אלא שאחת הרכזות טרפה את הקלפים ולפני מספר ימים חשפה את דבר מתן הכשרות המיוחדת לימי המחנה. גורמים שונים, אשר מתנגדים להכשר "יראים" מיהרו לעורר רעש ומהומה.
בשל הבלגן שנוצר, והחשש מפני אש המחלוקת, מיהרו גדולי רבני בני-ברק, לחתום על מכתב המאשר ומברך את כשרותו של הרב רוזנבלט לימי המחנה. המכתב לא הרגיע את הרוחות, והמתנגדים לכשרות, פנו לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב, בכדי לשאול את פיו כדת מה לעשות. הגרי"ש אלישיב השיב לשואלים כי יפנו למרן הגראי"ל שטיינמן שהוא יכריע בנושא.
בינתיים, הרב רוזנבלט לא שקט על שמריו וכמתחייב יצא עם צוות שוחטים למשחטה של בד"צ "העדה החרדית", בה שוחט הכשר "יראים" באופן קבוע את העופות, שם נשחטו מאות עופות עבור ימי המחנה. הצדדים עלו ובאו לביתו של ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, והציגו בפניו את טענותיהם.
לאחר דין ודברים ממושך, הציע הגראי"ל, כי במקביל למשגיחים של הרב רוזנבלט, ימונה משגיח נוסף, מטעם בד"צ "שארית ישראל", ובכך ישוב השקט והשלום לשרור במחנה הנופש. הצדדים קיבלו את ההצעה של הגרא"ל, מי בעקבות כך שמרן הגרי"ש אלישיב הורה כי הגראי"ל יכריע בנושא ומי בעקבות כך שהרב רוזנבלט ימשיך לפקח על הכשרות במחנה.