מאמרנו הקודם העוסק באמירת ה"הלל" ביום העצמאות וביום ירושלים הכה כנראה גלים. הדברים שפורסמו באתר ´כיכר השבת´ זכו כפי שנמסר לי לכ-27,000 כניסות, ואני אישית קיבלתי תגובות רבות לטוב ולמוטב בעקבות הדברים שכתבתי. תמצית דברי הייתה התרסה נגד "הרב רמי וצחי, יובל ותובל" (מבלי שהתכוונתי למישהו ספיציפי שנקרא כך, אלא היתה זו יותר התבטאות מטאפורית), ההופכים את הציבור החרדי ובראשו גדולי התורה והיראה ל"כפויי טובה" כלפי קודב"ה, וזאת, בגין הנהגתם/הוראתם שלא לשנות את סדר התפילות בימים אלה.
היו גם כאלה שטיעוני גרמו להם כנראה להביט במראה של עצמם והם הגיבו עד כדי התפרצות הר געש. אחד מהם הוא מכובדי העתונאי הותיק ה´ מנחם רהט נ"י מותיקי ה´סרוגים´ .
● ● ●
לעיונכם קטע מהדברים שכתב הנ"ל בחינמון הסרוג "מצב הרוח" תחת הכותרת "חיבוק הדב";
"...חב"ד לא רק שלא תתייחס בבוז להתנחלויות; היא אפילו תחבק אותן בחום, אבל מצד שני תתנגד בתוקף לרעיון שעומד מאחוריהן, שהוא כלשון ה´יתד´: "האידיאולוגיה הדתית לאומית... התנועה הציונית ותולדותיה". חב"ד תוקיר מאוד את מתנחלי הציונות-הדתית, ותקשור כתרים לראשיהם של המתנדבים בעם, אבל אחד מהבולטים שברבניהם, הרב דוד דרוקמן (שהורה לשמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג שהוריו הי"ד נטבחו בבומביי, שלא להשתתף בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות תשע"א), יזלזל ויבזה פסקי הלכה של רבניהם ושל רבני הציונות הדתית, שהורו לומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, מטעמים של הכרת הטוב, ויציג אותם כאחרוני הריקים בשוק, בשם הכוללני המגחך: "הרב רמי וצחי, יובל ותובל". כך, ביהירות חלולה, התייחס כלפיהם הרב דרוקמן, במאמרו "מדוע אינני אומר ´הלל´ ביום ירושלים" (אתר ´ככר השבת´, 1.6.11), בו הוא מתפלמס בנימה מתנשאת עם "הרב רמי וצחי, יובל ותובל", וטיעוניהם בדבר כפיות הטובה שבאי אמירת הלל, על הנסים ועל הנפלאות, שגמלנו מקבץ נדחי עמו ישראל.
"ולא נחה דעתו עד שבהתנשאות אופיינית הטיף הרב החב"דניק ל"הרב רמי וצחי, יובל ותובל": "רבני ה´אתחלתא דגאולה´... המטיפים לנו כל כך יפה מוסר בהתקרב יום ירושלים... אתם שלקחתם בלעדיות על הכרת הטוב ועל היפך כפיות הטובה... ב´חגיגה´ שסביב חגיגת ´יום ירושלים´ ישנו במתכוון או מכח האנארציה נסיון לגרור את כלל שלומי אמוני ישראל לרעיון הלאומי-הציוני-ההרצלאי (עיין ערך: ´ריקוד הדגלים´), עליו כידוע וכמפורסם אין אנו מסכימים... אז הבה נניח את הדברים על השולחן, ובמטותא, אל תטיפו ואל תגדירו את תמונת המצב: ´כפויי טובה´ (כלומר: רוב מנין של גדולי התורה והחסידות) מול ´מכירי טובה´. .."
● ● ●
עד כאן לשונו של העיתונאי מר מנחם רהט. להלן, תוכן מתומצת מתשובתי אליו באמצעות המייל.
"ב"ה
ידידי ר´ מנחם
ערב שבת טוב!
הראו לי כעת את מה שכתבת במאמרך "חיבוק הדב".
....בביטוי "הרב רמי וצחי, יובל ותובל", התכוונתי בהחלט - להעביר את המסר כי לעומת פוסק הדור הגרשז"א אויערבאך למשל, מדובר - בילדים (גם בגיל, וגם, מה לעשות, גם בגדלות בתורה). מה נעשה ועובדתית מבני גילו של הגרש"ז לא מצינו שמות כמו הרב עמי ותמי...
אני מקווה שתהיה מספיק אובייקטיבי כדי להפנים - שלא ייתכן שנון-סטופ יציגו גדולי תורה כהגרשז"א אויערבאך והדומים לו (שעפ"י פסיקתם/הנהגתם אין אומרים הלל ביום העצמאות ויום ירושלים) כ"כפויי טובה", ולאחר מכן יעלבו קשות אם תהיה תגובה על הפגיעה הלזו.
בכל החוברות היוצאות ערב יום העצמאות ויום ירושלים מובעות דעות חד צדדיות לחלוטין ....
כאשר רוב גדולי הפוסקים נכנסים לקטגוריה של "עיוורים" ושאינם " רואים את האור של "האתחלתא דגאולה".
אפרופו; בתקופת ימי המפד"ל העליזים במשרד הדתות - רבנים שלא הסכימו לומר ´הלל´ ביום העצמאות היו צריכים להסתתר במערות הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד המימסד. ויש בארכיוני די גזרי עתונות המעידים על התקופה האפלה ההיא.
זה היה כמובן במסגרת מתן הכבוד לדעות שונות... קשה כנראה לכמה וכמה להתרגל שהכפיה הדתית-ההלכתית הזו, כולל ביזוי צדיקים, אדמורי"ם, ראשי ישיבות מפורסמים - פסה מן העולם .
(יכולנו לחשוב שכל הכותבים בנושא זה למדו את ´הלכות מלכים´ ברמב"ם ישר והפוך עם כל המפרשים, והם יודעים בודאי מה הגדר של האתחלתא דגאולה ההלכתית)....
אגב, הייתי מעריך לו היית מתייחס גם לטיעונים ההלכתיים-נטו שהעליתי במאמר.
והאמת והשלום אהבו.
בידידות,
ובברכת שבתא טבא,
דוד דרוקמן"
● ● ●
כאמור, היטב חרה למנחם רהט על שכיניתי את ´רבותיו´ בשמות "הרב רמי וצחי". אינני יודע מיהם בדיוק רבותיהם של הדלי"ם. לי נדמה שהם נזכרים ב´רבותיהם´ אך כשקביעות יום העצמאות נדחה מיום ה´ אייר ל-ו´ אייר ואז באה ההתלבטות ההלכתית הקשה האם מותר להתגלח כבר ביום ה´ אייר או שמא רק למחרתו. לא שמעתי מי מהם שנמנע מלשלוח את בנותיו ל´שירות לאומי´ חרף העובדה ש´רבותיהם´ היינו, הרבנות הראשית לישראל אסרה שירות לאומי´ בחדא מחתא עם גיוס בנות. בכל מקרה אם רבותיו של אלה שמנחם רהט מייצג נמנים על חלק מהגוף המתקרא ´רבני צוהר´ – בהחלט אינני מתחרט על שכיניתי אותם בשמות "הרב רמי וצחי" (למרות, שכאמור, הייתה זו התבטאות שמתייחסת לתופעה, בלי שהתכוונתי נקודתית למישהו מסויים).
בדבר אחד אני כן מסכים עם מנחם רהט: הוא מייחס לי "יהירות חלולה": אכן "ולבי חלל בקרבי" – ואני מתאמץ בע"ה למלא את החלל הזה יום יום בתורה ויראת שמים והלוואי ואצליח ברחמי ה´, וגם אני מנסה את שליחותי כרב בישראל כדי להצביע ולהביע מחאה על תופעות משכילתניות העושות שמות במחננו. לפנים ב´שטעטל´ עשה זאת הרב מעל בימת בית הכנסת, בדורותינו השתנו ה´כלים´ ועושים זאת גם באמצעות צינורות אחרים, אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון. זאת אני עושה בס"ד מתוך ידיעה מראש שיהיו כאלה שיאשימוני ב´התנשאות´, כאשר אין חדש תחת השמש, כבר היו דברים לעולמים, ומצינו בהסטוריה שהיו כאלה שכבר באו בטענה "ומדוע תתנשאו על קהל ה´"....
● ● ●
בכל מקרה, כשכתבתי "הרב רמי וצחי" - לא התכוונתי כמובן לגדולי הרבנים שליט"א של ציבור ´הסרוגים´. בהקשר לזה יש לציין כי בסידור "קול יעקב" של הגר"מ אליהו זצ"ל, אשר, בצדק או שלא בצדק, הוכתר כמנהיגם של הציבור ה´סרוג´ – אין זכר לתפילות יום העצמאות ויום ירושלים, והדבר בהחלט אומר דרשני. גם, כמובן, לא התכוונתי לגדולי תורה בסדר גודל כהגריא"ה הרצוג, כהגר"א שפירא או כהגר"ש ישראלי.
אמנם שיטתם בנושא הציונות אינה מקובלת בלשון המעטה אצל רבותינו, אבל איש אינו מטיל ספק שמדובר באישי תורה בעלי שיעור קומה אשר מניעיהם למדניים ענייניים ואך לכבוד הוא לנו לנהל ויכוח עם הני גובראי רברבן כולל עם תלמידיהם האמיתיים. מאידך, כוונתי ב"הרב עמי ותמי" לאלה, שלא ´חרד´ כמוני - אלא הג"ר אברהם שפירא הרב הראשי וראש ישיבת ´מרכז הרב´ - כינה אותם בשם ´רבל´ך´. גם הרב יהושע שפירא שליט"א ראש ישיבת ´ההסדר´ ברמת גן מראשי החרדים לדבר ה´ שבקרב חובשי הכיפות הסרוגות הגדיר אותם לא פחות מאשר ´ניאו רפורמים´, ואילו הרב זייני שליט"א ראש ישיבת ´ההסדר´ בחיפה לא הסתפק בהגדרתם כ´ניאו רפורמים´ אלא הוסיף כי לטעמו מדובר ברפורמים של ממש. ומה אנו כי נעניה אבתריה....
● ● ●
ובהקשר לזה; אותו ידיד שהביא לעיוני את מאמרו של רהט בעלון "מצב הרוח" מסר לי באותה הזדמנות לעיון עוד פרוספקט - "השבת צוהר - חלון בין עולמות" שמו ייקבנו - "עלון רבני צוהר למשפחה ולקהילה", כך נדפס לבן על גבי כחול. מה נאמר ומה נדבר? עיון קל וחדירה ל´צוהר´ הלזה מביאה אותך למסקנות מאד עגומות בקשר לגוף הרבני העומד מאחוריו, ואף מעורר ´שאלה´ רצינית כמה פעמים ´קריעה´ צריך לבצע נוכח הקריאה בו. .
דוגמא אחת: ל"תיקון ליל השבועות" המקודש, מוזמן הציבור ע"י "צוהר" להאזין , בין היתר, להגיגיהם של ..העתונאי בן דרור ימיני, הרב הצבאי הזכור לטוב מתקופת גוש קטיף ישראל וייס, ראש עיריית חיפה מר יונה יהב.... ואינך יודע אם לצחוק או לבכות...
באחד המאמרים שם כותב "רב" ´צוהרי´ מסויים אודות המצוה הגדולה לקרב את הגויים מרוסיה. ובהקדים ש"רב" זה הוא אחראי על הגיור במסגרת ´המכון ללימודי יהדות" שאחד מחברי הנהלתו הוא לא פחות מאשר הראביי הרפורמי גלעד קריב (הלו, מנחם רהט, אתה על הקו?) . וזה לשונו: "אמונתנו כי בצלם ה´ עשה את האדם, עומדת למבחן בשעה שאנו נפגשים עם השונה והזר הבא ממרחק, המנוכר למנהגינו, לא יודע את שפתינו ומועדינו, ותרבותו שונה לעתים בצורה רבה מאד מזו שלנו...".
רב ´צוהרי´ אחר מדבר, באותו עלון, על גויים שאך מבחינה ´טכנית´ אינם יהודים (כלומר, הם בעצם יהודים, אלא "רק" מבחינה הלכתית הינם גויים...). מדוע? כמובן בודאי בגלל שהם משרתים בצבא ובכלל הם "ישראלים" לכל דבר.... ואגב נושא זה; כמי שמכיר את ´הישראלים´ הללו לפני ולפנים אני ממש נדהם מהדברים. אלפי עולים מרוסיה, יהודים ולהבדיל א"י, עברו דרכי במסגרת עבודתי הרבנית, ואף ביקרתי במדינות חבר העמים רוב פעמים, ומה אפשר לעשות? לי עכ"פ, לא ניתן למכור את ´הלוקשים´ האלה. רוב הגויים האלה כולל אפילו אלה המוגדים כ"זרע ישראל" כלומר שסבא שלהם היה יהודי- לא באו הנה מתוך הזדהות עמנו, אלא, מטעמים אנוכיים כלכליים גרידא, ורק עיוורים פלוס חרשים אינם מודעים לכך. אבל מגמת חלק מ"רבני צוהר" (להלן: ´ניאו רפורמים´ במקרה הטוב ) להכשיר כל טריפה – הפכה לאובססיה של ממש.
דוגמאות נוספות? בבקשה. הנה מעט מן "האור":
´הרב יובל´ (והפעם לא מדובר בשם דמיוני) פירסם לא מכבר חוברת ביחד עם תלמידו ´הרב רן´ (לא שם דמיוני) בהוצאת "נאמני תורה ועבודה", בה מציגים השניים את שלוש הדעות לגבי החברה המעורבת (האוסרים, המתירים בדיעבד והמתירים לכתחילה), כשבמסקנת החוברת מובאת דעתם של הני תרי כי העירוב בין המינים לא רק שהוא מותר אלא הוא גם הכרחי! כך! כל מילה נוספת מיותרת..
באחת המודעות באותו עלון של "רבני צוהר" מוזמן הציבור ל´סופשבוע´ בבית מלון, כאשר בכותרת המודעה מצוטטים פסוק ו.."פסוק". מצד אחד בגופן של סת"ם הפסוק "נחמו נחמו עמי", ומצד שני גם באותיות סת"ם מתוייגות ובאותו גודל - "הפסוק" ממגילת העצמאות הקובע ש"בארץ ישראל קם העם היהודי". בנתם? אותו "פסוק" ממגילת העצמאות המבטא בצורה החדה ביותר את היתנתקות המדינה החדשה מהאידישקייט, והמרידה שלה בערכי הנצח של הר סיני קרי, במלכות שמים, אותו דווקא בחרו לצטט בשווה עם - להבדיל אלף אלפי הבדלות מהטהור לשאינו טהור - הפסוק של הנביא. אליבא ד"בארץ ישראל קם העם היהודי" - ה"היום הזה נהיית לעם" לא התרחש במתן תורה למרגלות הר סיני אלא בתקופה מאוחרת יותר. "צוהר" חדש תעשה לתיבה: הנביא ישעיהו שווה ערך (עפ"ל) ל"נביא" בן גוריון מ´מגילת העצמאות´.
עוד מודעה באותו עלון מזמינה את הקוראים לביקור לא פחות מאשר ב"מקדש השמיים" בסין כדי להנות מיופי טומאתו של ´מקדש´ אלילי זה. לתשומת לב: לפחות אביזרייהו דעבודה זרה! נכון, ידוע אמנם התירוץ החלוד ש"אין המערכת אחראית לתוכן המודעות" – אבל דומני שמערכת העלון מן הסתם הייתה די עירנית לו מישהו היה מבקש להכניס מודעה המזמינה את הציבור לערב התייחדות והזדהות, למשל, עם משנתו האידיאולוגית האנטי-ציונית של הגרי"ח זוננפלד .
ביקשתי ממישהו מעוזרי לבדוק האם בעוד פרסום דתי-לאומי התפרסמו מודעות כאלה, והנה התברר שרק העלון המופיע מטעם ´רבני צוהר´ זכה להיות אושפיזכן למודעות שכאלה.
● ● ●
אמרנו שרבנים חובשי כיפות סרוגות – החרדים שבהם, הגדירו את ´רבני עמי ותמי יובל ותובל´ כ´רבל´ך´ כ´ניאו רפורמים´ ואף כ´רפורמים´. בשולי גלימתם הרשו לי להגדיר את אלה לא רק כרפורמים אלא כ- ´משכילים´, ואלה גרועים מהרפורמים. כי בעוד האחרונים ברובם הינם בורים מדרבנן ועמי -הארצות מדאורייתא, הרי ´המשכילים´ בשעתם היו אישים ברי אוריין ויודעי ספר, ודווקא בשל ידענותם הם היו מסוכנים יותר. התדמית הידענית שלהם אך מבלבלת את הציבור הרחב והתמים, ולו בשל כך חשוב להגדירם נכון.
צר לי שאני נאלץ לשמש כ´נר של בדיקת חמץ´ המחפש מומים, אבל ההכרח לא יגונה, כי הסכנה לבית ישראל מחוגים אלה גדולה עד למאד. החומרים המשכילתנים האלה מתגלגלים בבתי כנסיות ועלולים ללכוד חלילה נפשות. ראו הוזהרתם והוזהרנו! ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.
(באדיבות ´שעה טובה´)
