התנועה להנצחת האפליה ● טורו של אבי בלום

מדינת ישראל צפתה ביום שישי האחרון, בשידור חי, בראש הממשלה שלה, קם והופך לגבר.

ומדוע לא יזדהה השר המבקר? כי בקודים הקואליציוניים, למתוח ביקורת על ראש-ממשלה ששוהה בשליחות מדינית במדינת נכר, זה בערך כמו לשבת בהיכל בית המדרש של ´מיר-פרידמן´, ולקטר על גזענות עולם הישיבות הליטאי, בה בשעה שראש-הישיבה הגרנ"צ פינקל ממריא למסע גיוס תרומות אל מעבר לים.

אז בלי טביעות אצבעות, הנה ההסבר הנוסף, שמשמיע החבר בממשלה, מהצד המתון של המפה הקואליציונית, לפשר העוז והתעצומות שנתניהו נחון בהם, כך באחת: "הרי זה לא סוד שהאיש עשה סקרים, ישב עם השותפים בקואליציה והבין שאם לא ישדר יציבות מול אובמה, ליברמן יעקוף אותו מימין. זו הסיבה היחידה לתגובה המוקצנת שלו, חסרת הפרופורציות".

במילים אחרות: ביבי לא הפך לגבר מול אובמה. פשוט, איווט מפחיד אותו יותר.

בראש של ביבי

אז מה עובר בראש של נתניהו? כפי שקראתם, התשובות רבות. תלוי את מי שואלים.

והאמת? כמו תמיד, באמצע. ואולי, במקרה הזה, כמו במבחן אמריקאי: כל התשובות נכונות.

להלן העובדות, שמדברות בעד עצמן: מרגע שנודע לנתניהו שאובמה מתכוון להקדים אותו ולנאום בטרם שראש-הממשלה הישראלי יגנוב את ההצגה מול שני בתי הקונגרס, קלט נתניהו שההסתבכות בפתח.

בניגוד לכל הפרסומים, לא היה כאן אלמנט של הפתעה מוחלטת. המודיעין המדיני תפקד לא רע. התרחיש שהונח על שולחן השביעייה בשבוע שעבר היה שאובמה ידבר על קווי 67´. הסקרים שנערכו בלשכת ראש-הממשלה הותאמו לסיטואציה. עלה מהם שאם נתניהו הולך לעימות מול אובמה על בסיס מילת הקסם ´קווי 67´, העם איתו.

מזכיר המדינה האמריקאי בשנות השבעים, הנרי קיסינג´ר, טבע את האמרה: לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. בעידן ביבי יש לעדכן את האמרה: כשמדובר במדיניות החוץ של טייקונים ועשירי תבל, נזנחת מדיניות הפנים של חולי עמך ישראל

במקביל להיערכות המדינית, נערכו גם שיחות תחזוק קואליציוניות. בעיקר עם ´איווט האיום´ – שלא מפסיק לדרוך לביבי על האצבע הימנית.

פעמיים התיישבו השניים לשיחה בארבע עיניים. מהפגישות הללו יצא ביבי עם התחושה שאיווט ממתין למעידה. אם הצהרה נשיאותית על קווי 67´ תעבור ללא תגובה ציונית הולמת, ליברמן ייכנס לנעליו כמנהיג הימין וייקח את כל הקופה.

לכולם היה ברור שהמספר המאיים 67´ יוזכר. אבל רק ביום רביעי, נחשפה מידת האזכור. ´השליח´, עו"ד יצחק מולכו, היה הראשון שהביא את ´הבשורה´: אובמה יכריז על קווי 67´, כבסיס למו"מ.

וזו כבר הייתה, מבחינת נתניהו, צפרדע אחת יותר מדי. ביממה שחלפה עד לנאום הוא ניסה - כמו בפרסומת לשיחות הבינלאומיות - להפוך עולמות. כשעה לפני הנאום, הוא קיבל טלפון ממזכירת המדינה הילרי קלינטון, והבין שהעולם אכן מתהפך. על ראשו.

אל הרגע הזה, התנקז כל הדם הרע. כל הסיבות הובילו את ביבי להגיב בקשיחות: ליברמן, הסקרים וכמובן, אובמה. תחושות התיעוב של ראש-הממשלה כלפי נשיא ארה"ב, מתחרות רק ברגשות הסלידה של הנשיא האמריקאי מראש הממשלה הישראלי. כשנתניהו הטיף בעבר להדדיות, הוא לא חלם על הדדיות סימטרית שכזאת.

"הוא מנותק, לא לומד מטעויות", אמרו בלשכת רה"מ על נשיא ארה"ב, "הרי אנחנו נקבל את ההכרזה על קווי 67´ בשתיקה והפלסטינים יעשו לנו את אותו תרגיל שעשו בהקפאה. הם יקבלו גם את הצ´ופר הזה של קווי 67´, ואפילו לא יפתחו במשא-ומתן".

ההודעה שהתפרסמה ב´רשומות´ למחרת היום אמרה הכל: "הנשיא אובמה לא מבין את המציאות", זעקה הכותרת הראשית של ´הביביתון´.

נאום הגבר

בחדר הסגלגל, ביבי ואובמה הצהיבו פנים זה לזה. ביבי היה חייב לומר את שאמר, רק שהטון צריך היה להיות הרבה יותר מרוכך, הנימה פחות נוקשה, ובעיקר בלטה היהירות המיותרת. ההתנשאות, ההטפה.

לא לחינם מתנגדים גדולי ישראל לתוכנית הליבה. תראו מה קורה לראש-ממשלה שמטיב לדבר אנגלית אמריקאית יותר מנשיא ארה"ב. עם קצת גמגום ופחות ליטוש, אם הדברים היו נאמרים במבטא ישראלי גמלוני, בנוכחות כנועה, העמידה של נתניהו על עקרונותיו הייתה נראית הרבה יותר צנועה.

אבל מי שמכיר את האיש יודע שאין לו שליטה. ביבי לא יודע לדבר, רק להרצות.

כך התנהל בקדנציה הראשונה מול קלינטון הבעל, שתיעב אותו למן הרגע הראשון, כך הוא מתנהג בכל פגישה, מול כל אדם, ויהא זה ילד קטן, חולה סרטן, שיושב על ברכיו, לצרכי תעמולה, בהדלקת נרות חנוכה בלשכת ראש הממשלה. ביבי לא יחבק וישאל ´מה שלומך, חמוד?´, אלא יפתח מיד בהרצאה על חוסנה של האומה היהודית, ששרדה את אנטיוכוס ותעבור גם את טיפולי הכימותרפיה.

בסיכומו של שבוע, ביבי יכול לחזור לישראל כמנצח פוליטית. מה שלא עשו זגזוגים של חצי קדנציה, עשתה מכת נבוט על הראש מאובמה. הימין מלוכד מאחוריו. אפילו ליברמן מפרגן. הקואליציה כה יציבה, עד שכל מה שנשאר לתקשורת העוינת זה לשלוף אמרה של מרן הגרי"ש אלישיב נגד ראש הממשלה (לא היה ולא נברא!).

ביבי יכול להתבשם מהסקרים הנעימים – לפחות אלו המוזמנים. אם כי, לטווח הארוך, משבר מול האמריקאים עלול להתבטא לרעה גם בסקרי דעת הקהל, ככל שעוצמת הלחץ של אובמה תגבר.

תשאלו את ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. ובעצם, לא צריך לדפדף יותר מדי לאחור. בסרט הזה נתניהו כבר היה, בקדנציה הראשונה שלו כראש-ממשלה. אחרי המאניה, באה הדפרסיה.

פוליטית, הוא שרד את השבוע, איכשהו. אך מדינית, אוי לצרה. שוד ושבר. ספטמבר השחור בפתח, וישראל, בודדה וגלמודה מאי פעם. ביבי טיפס על העץ הכי גבוה בשכונה.

כשיצטרך לרדת ממנו בספטמבר, הוא עלול לגלות שאובמה נעלם, עם הסולם.

הבלו והבלוף

ממבחן אמריקאי לחידה ישראלית: במה עסק ראש הממשלה, עד מעל לראשו, כיממה לפני שעלה על המטוס וושינגטונה, עם מי התקוטט ועל מה כילה את זעמו עשרים וארבע שעות לפני שנורה, כמו טיל בליסטי, לעימות עם אובמה?

רמז: זה קשור לאחד מבכירי יהדות התורה שהתעמת עם האוצר.

חבל על המאמץ. אם ניסיתם לפתור, ניחשתם לא נכון. אין המדובר בסגן שר הבריאות יענק´ל ליצמן שמוביל מאבק לא קל לעשיית סדר בענף הרפואה ומנסה בכוחו הלא-דל להסיט את המשאבים גם לכיוון המתמחים ולא רק לעברם של הטובים שברופאים - שעליהם נאמר מה שנאמר.

ההסתדרות הרפואית הכריזה על שביתה, החולים נכנסו לכוננות ספיגה. לזקנה כבר אין מקום, אפילו במסדרון. אך לא זה מה שיטריד את מנוחתו של ביבי הכל-כך לא נינוח, ערב הטיסה לאובמה. אם מדיון בוועדת חוץ וביטחון הוא החסיר ותלה זאת בלו"ז צפוף, אין סיכוי שלכמה חולים מושבתים הוא יקדיש זמן. לא בעת הזאת.

במה בכל זאת מדובר? הנה הסיפור שמובא כאן כהווייתו, שלב אחר שלב. לקרוא ולהבין עם מי יש לנו עסק: בצהרי יום שני, הגיע ביבי לכנסת והרגיש שגנבו לו את המדינה.

שווה להקשיב למה שיש לגפני לומר. האיש מדבר דברי טעם, הגם שהטעם חריף: "עד שראשי ש"ס לא יפסיקו להתחנן שיקבלו את הבנות שלהם ואת הנכדות של חברי מועצת החכמים, האפליה לא תיפסק. האברך הספרדי, רואה אותם ואומר לעצמו: גם אני רוצה"

ועדת הכספים החליטה, במה שנראה כאימפולסיביות של רגע, וללא תיאום מוקדם, להותיר על כנה את הקפאת מס הבלו על הדלק לשנת 2012. עוד כמה עשרות אגורות לליטר, שיישארו בכיסו של האזרח הקטן.

כמה עשרות אגורות לכל תושב, בכל תדלוק, יוצרות מיידית בור של מיליארד שקלים לשנה בתקציב המדינה, שהוא כזכור, תקציב דו-שנתי – 2012, היא חלק מהעסקה.

מובן שגפני לא התכוון להשלים את החסרים מהכסף הקואליציוני של יהדות התורה וגם לא משכרם המשודרג של רבני הערים. במהלך סיבובי, הוא העביר באותה ישיבה, החלטה על הקפאת מס החברות לשנת 2012.

ברית דמים

הפחתת מס החברות, הבייבי של ביבי, נכפתה על-ידי נתניהו בדיוני התקציב, במטרה מוצהרת, להקל עוד יותר על הטייקונים והמשקיעים הזרים. בא גפני ומחק את ההישג במחי הצבעה בוועדה. התוצאה: תוספת של מיליארד שקלים לתקציב, במקום המיליארד שנעלם בהקפאת מיסי הבלו. בינגו.

הסיפור הזה, הובא כאן בקצרה בשבוע שעבר. גם החיבור הישיר בין הכרזת העצמאות של גפני, להתעלמות המופגנת מיהדות התורה בעת סגירת ´דיל המענקים´, בין ש"ס לאוצר.

אבל זה, מסתבר, היה רק הפרק הראשון. מכאן ואילך התגלגל נתניהו לעימות מקומי, שבדיעבד נראה כמו קדימון לעימות הגלובלי מול אובמה. ביבי שמע על שהתרחש בוועדת הכספים ורתח מזעם. בראש ובראשונה על שר האוצר שלו.

שטייניץ שמונה תחת שר העל הכלכלי נתניהו, כבר מזמן אינו ´יובל המבולבל´. בכמה עימותים שהתרחשו בשנה האחרונה הוא הוכיח שיש לו מילה. השיא היה במסקנות ועדת שישינסקי שאומצו למרות נתניהו ולא בגללו.

ועל-אף הסדקים שנוצרו פה ושם, הברית בין נתניהו לשטייניץ נשמרה. כשהתפוצצה פרשת ביבי-טורס, שטייניץ היה השר הבכיר היחיד שעלה לשידור והגן על הבוס.

בעיניה של הרעייה שרה הוא היה ונותר הנאמן מכולם. ועל כך הוא כמובן צ´ופר: אם בראשית הקדנציה כשמונה לשר האוצר, הוא שודרג מאקונומי לביזנס, הרי שלאחרונה, ניתן לומר שהאיש הוקפץ לפירסט-קלאס, אחרי שהפך למשתתף קבוע בדיוני השביעייה, איתו ביחד, שמינייה.

אבל לברית הדמים הזאת, לא היה כל זכר באמצע השבוע שעבר. לביבי לא היה ספק ששטייניץ וגפני עשו תרגיל מאחורי גבו. הוא לא האמין שהחלטה בעלת משמעות שכזאת הועברה בוועדת הכספים, ללא תיאום מוקדם עם שר האוצר. תככנים קטנים לחשו על אוזנו, כראייה, שבכירי האוצר אשר ישבו בוועדת הכספים לא פצו פה בעת שעברה ההחלטה.

וביבי השתולל, הוציא קיטור. לא על גפני אלא על שטייניץ. לא הועילו לשר האוצר ההסברים והתירוצים. נתניהו לא אבה לשמוע. בלשכת ראש הממשלה היה מי שתיאר, כיצד את כל הזעם המצטבר לנוכח המשבר המדיני פרק נתניהו על שטייניץ, בקול רועם ובטון צורם.

קופץ לגובה

כמו מול ברק אובמה, נתניהו קפץ גבוה מדי. שטייניץ לא באמת סגר דיל עם גפני על חשבון נתניהו. הסיפור היה ככה: גפני שעשה את הדרך מבני-ברק לירושלים בבוקרו של יום שני, הרים טלפון לשטייניץ, עניין שגרתי. "צריך להקפיא את מס הבלו, ולהביא את הכסף מהקפאת מס החברות", אמר יו"ר ועדת הכספים לשר האוצר.

"נראה-נראה", אמר שטייניץ. חלפו שעתיים וגפני בהחלט הראה לו.

אלו העובדות לאשורן. מאוחר יותר הן הגיעו גם לאוזניו של ביבי. תסמכו על נתן אשל שילקט מהרצפה את הרכילויות הקטנות, ובהנאה לא מוסתרת יגיש אותן לבוס ולרעייה.

ביבי הבין ששטייניץ לא בגד, אלא פשוט, הרבה יותר גרוע: סתם נהג בחוסר חכמה. לגפני הייתה סיבה אחרת לגמרי לאותת, לא לביבי אלא לשטייניץ. ולא בגלל הבלו אלא בגלל הבלוף. על רקע הדיל בין שטייניץ לאטיאס שנעשה מתחת לאפו המרחרח של גפני.

ובשלב הזה, שטייניץ חטף בשנית. "אתה לא מבין שאי-אפשר להשאיר בצד את יהדות התורה? בשביל מה אנחנו צריכים את זה?", שאל ביבי את יובל.

וכך, ביום רביעי, על המזוודות, זימן נתניהו את שטייניץ וגפני. יו"ר ועדת הכספים סבר לתומו שהשיחה תעסוק בענייני מס הבלו, אבל ביבי כיוון למקום אחר לגמרי.

אל-מול עיניו הנדהמות של גפני הוא התחיל להרצות, שוב להרצות, על חשיבות שמירת הקשר עם יהדות התורה, בכל הסוגיות. גם בנושא הדיור. ורק אז, אחרי שסיים להטיף, ביקש מגפני לנקוט בפתרון החביב עליו ולדחות את ההכרעה על מס החברות ומס הבלו.

הדחייה הזאת, לא ממש תעזור לראש ממשלת הטייקונים. נתניהו מבין זאת ולכן קפץ כנשוך נחש. ציבורית, אחרי שוועדת הכספים החליטה מה שהחליטה, ואחרי שדובר הוועדה הפך את ההחלטה לכותרת ראשית בכל מוספי הכלכלה, אין דרך חזרה. חתיכת תקר, הטוקר הזה.

כל מהלך נגדי שיבקש להטות את נקודת האיזון לכיוון הטייקונים יצרני הדלקים, על פני האזרחים צרכני הדלק, יתפוצץ לנתניהו בפנים. מהלכים כגון אלו מעבירים בשקט, מעלים את ההצעה להצבעה בשעת בוקר מוקדמת, כשהעיתונאים משפשפים את קורי השינה מהעיניים והדובר משרך את דרכו בפקקי ירושלים.

ביבי טוב לטייקונים

גפני הוא פרטנר נהדר להצבעות כגון אלו, אבל פראייר הוא לא. בחינם, הוא לא יספק את הסחורה. ולכן ביבי זעם כל כך. בסיפור הזה הוא פספס בגדול. בסוף הוא גם נלחם עבור הטייקונים וחטף ציבורית, וגם לא סיפק להם את הסחורה.

וכל הפארסה הזאת, לא נכתבת אלא כדי להמחיש לכולנו מה באמת מעניין את ראש-הממשלה. עבור מי ומה הוא יעזוב הכל, כולל ענייניה החשובים והקריטיים ביותר של המדינה.

וכאן נשאלת השאלה, מה הקפיץ כל כך את נתניהו? וכי מה איכפת לאיש אם יופחת המס לאזרח הקטן ולא לטייקון הגדול? ובכלל, כל עוד האיזון התקציבי נשמר, מה לו כי ילין על שר האוצר?

זו כמובן שאלת תם, שאפילו הילד חסר הכישורים בהגדה היה מתבייש להעלות. נתניהו מחובר בטבורו לטייקונים, למיליארדרים, לתורמים הגדולים. הרווחים שלהם, הם האג´נדה שלו. כשפוגעים ברווחיהם, מערערים את בסיס אמונתו. נתניהו, טוב ליהודים, אך רק לעשירים שבהם.

מזכיר המדינה האמריקאי בשנות השבעים, הנרי קיסינג´ר, טבע את האמרה: לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. על רקע התנהלותו של ביבי, דומה שיש לעדכן את האמרה. כי הרי ראש-ממשלת ישראל מוכיח שיש לו בהחלט מדיניות חוץ, וברגעי האמת, הוא מוכן ומזומן לזנוח עבורה את מדיניות הפנים.

עינינו רואות וכלות: כשמדובר בטייקונים ועשירי תבל, הם עדיפים מחולי עמך ישראל.

ספטמבר שלנו

ומה איתנו? אנחנו כמובן, ממשיכים לחיות בבועה משל עצמנו. דו"ח מבקר המדינה בנוגע לאפליה בסמינרים, ממשיך להתגלגל כמו תפוד לוהט שנשלף ממדורת ל"ג בעומר.

כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, עו"ד יואב ללום מחמם מנועים. עתירה לבג"ץ היא עניין של זמן. עו"ד אביעד הכהן, כבר שלח השבוע ´מכתב מקדים´ למשרד החינוך. המשך יבוא.

סיעת ש"ס המתפתלת, הניחה על שולחן הכנסת את הצעת החוק לקביעת בתי ספר אזוריים. זוהי הצעת-חוק שסיכויי הקבלה שלה, ובעיקר היישום, פחותים מסיכוייה של חוזרת בתשובה ספרדייה להתקבל לסמינר אשכנזי.

כמו בספטמבר שלהם, גם עם הספטמבר שלנו – פתיחת שנה"ל - איש לא יודע כיצד להתמודד. דווקא על הרקע הזה, שווה להקשיב למה שיש לגפני לומר. האיש מדבר דברי טעם, הגם שהטעם חריף:

"הפתרון לא נמצא אצלנו, אלא בש"ס. ולא בחקיקה אלא בעשייה. עד שראשי ש"ס לא יפסיקו להתחנן שיקבלו את הבנות שלהם ואת הנכדות של חברי מועצת החכמים, האפליה לא תיפסק. הרי כולם רואים את הקולות. כשהנכדות של חברי מועצת החכמים לא מתקבלות, שרי ש"ס נשלחים לגדולי ישראל האשכנזים כדי לבכות, ואז, בפרוטקציה, מקבלים את הבנות המיוחסות מפני כבוד התורה.

"ואיך מגיב האברך הספרדי שרואה את המנהיגים שלו מתחננים להכניס את בנותיהם לסמינרים אשכנזיים? הוא אומר לעצמו דבר אחד: גם אני רוצה".

יש לגפני, גם ´מילה טובה´ על חבר חסידי לסיעה, שנושא ב´תפקיד חינוכי´, ופתח פה על מנהלי הסמינרים הליטאיים: "צריך פעם אחת ולתמיד לומר את האמת", נאום גפני, "הסמינרים החסידיים הם שורש כל הצרות. הרי בסמינרים של ויז´ניץ, בעלזא וגור אין בת ספרדייה אחת. הם ברחו והקימו עולם משלהם. כשהוקם הסמינר החסידי הראשון, מרן הרב שך זצ"ל התנגד ואמר שזהו הרס וחורבן. וכך הווי.

"אנחנו לא ברחנו. נשארנו ביחד עם הספרדים שהם חלק מאיתנו, בשר מבשרנו. הרי בנותינו חיות ולומדות ביחד, אפילו, לא ייאמן, עם בנות החינוך-המיוחד של הסמינרים החסידיים. שולחים אותן אלינו, כי אחרת, תלמידות הסמינרים החסידיים עוד עלולות לחשוד שלהיות ילדת חינוך מיוחד זה לגיטימי. שומו שמים.

"אז לבוא היום ולהאשים את הסמינרים הליטאיים? זהו היפוך היוצרות. נראה איך הם יתמודדו עם חוק בתי הספר האזוריים. אדרבה, שבסמינרים של בעלזא וגור יקבלו את כל בנות האזור. נראה אותם".

נראה אותם, נראה גם את הש"סניקים. את כולם עוד נראה מתפתלים ומזיעים. קיץ חם צפוי לנו. ספטמבר השחור.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת ´קו עיתונות´.