דו"ח מבקר המדינה לשנת 2010 יכול היה להיות מוצלח אם לא היה מתעקש לעסוק, בין החוליים הרבים שנתגלו במערכות השלטון במדינה, בהצלחה הגדולה והמוכחת ביותר של החינוך החרדי שאין לא אח ורע בתולדות המדינה.
אחד הכישלונות המהדהדים של מדינת ישראל מיום הקמתה הוא כישלון החינוך שסטה מדרך החינוך המוצלחת של ישראל סבא.
תוצאת החינוך החילוני הקלוקל לא איחרה לבוא – גידול בפשיעת נוער שזינקה כך עפ"י הפרסומים ב- 1415% בעשור האחרון בלבד, גידול בבערות, ציונים ירודים ביותר במבחנים השוואתיים אל מול בני נוער מקבילים בעולם המערבי, ירידה במוטיבציה הלאומית והכישלון הגדול ביותר, המאיים על עצם קיומנו, ניתוקם של שלוש דורות משורש חייהם – מהיהדות.
אל מול הכישלונות הללו, ניצב קוממיות החינוך החרדי, המבוסס על אדני התורה ועל דרכי החינוך שלימדונו רבותינו הקדושים, הבא לידי ביטוי מפעים בחיידרים, בישיבות הקטנות ובישיבות הגדולות.
אל מול הבערות החילונית – מצויה הידענות והעמקות החרדית, אל מול הציונים הירודים של החינוך החילוני – מצויה הרצינות וההצטיינות החרדית ואל מול הפשיעה הגוברת של הנוער החילוני מצויה העדינות והעזרה ההדדית של הנוער החרדי.
בכל הכבוד, אין למבקר המדינה את הכלים לבחון את תוצאות החינוך והקריטריונים החינוכיים של המוסדות החרדיים.
ציון לחינוך החילוני: נכשל
הנסיון להחיל על החינוך החרדי, המבוסס על הצלחה מוכחת שנבנית עפ"י הנחייתם של גדולי ישראל, את הפרמטרים של החינוך החילוני הנכשל, אינו נכון מכל בחינה שהיא. נסיון כזה דומה לעשיית עיסה אחת של זהב ונחושת, ברי שבעיסה כזו, הזהב יאבד את זוהרו, הזהב יאבד את איכותו, הזהב יאבד את חיוניותו והזהב יאבד את יחודיותו.
נסיונו של המבקר להכריח את משרד החינוך שנכשל בחינוך הנוער החילוני כמפקח על החינוך החרדי – נדון לכישלון.
בצבא לא יעיז מאן דהוא למנות מפקד שכשל כרמטכ"ל – ובכן, מה מביא את המבקר הנכבד לחשוב כי מינויו של משרד חינוך נכשל כממונה על מערכת חינוך חרדית שהישגיה מוכחים – יצליח?
ואולם לא זאת אף זאת, לדו"ח המבקר עלולה להיות השפעה משפטית ישירה על מנהלי מוסדות החינוך החרדיים.
המסלפים בדרך
לא פעם אנו נתקלים ביוזמות פופוליסטיות של גורמים שונים המנסים לרכב על סוס האפלייה העדתית ולנצלו לקבלת תשומת לב ציבורית. עיין ערך "עמנואל".
אני צופה שבעקבות דו"ח המבקר יתעוררו גורמים פופוליסטיים שכבר היכרנו ו/או יקומו חדשים שינסו לסלף את טוהר החינוך החרדי וליצור ממנו "שעטנז" תקשורתי או משפטי על גבו של הנושא העדתי.
הסיכון הכבד הוא שימצא גורם משפטי ו/או תמצא ערכאה שופטת שתנסה להיתלות במסקנות דו"ח המבקר בכדי להצדיק פסיקה שתיועד לכרסום בערכי ובדרך החינוך החרדי.
בכל הכבוד הנני סבור שדו"ח המבקר כשלעצמו אינו יכול לשמש בסיס עצמאי להגשת תביעה משפטית וכל תביעה מטילה על התובע את הנטל להוכיחה. אשר על כן העיצה שניתנת כאן לראשי החינוך החרדי לגבש את הכללים המנחים לעניין קבלת תלמידים למוסדות חינוך באופן שיתאים לאוירה המשפטית הנוהגת כיום במדינה ולשם כך ראוי, אולי אף בלתי נמנע לשתף אנשי משפט ועורכי דין בגיבושם וניסוחם של הכללים.