הגרי"ש פסק: הנוסע לא חגר? הנהג ישלם

בדרכו לשם הוא העלה טרמפיסט לרכבו, ובטרם פתח בנסיעה, ביקש ממנו לחגור את חגורת הבטיחות, כמתחייב בחוק.

למרות הפצרותיו של הנהג, הטרמפיסט התמהמה. הנהג פתח בנסיעה, ועוד לפני שהספיק הטרמפיסט לחגור, עצר את הרכב שוטר תנועה.

השוטר בדק את רישיונות הנהג, ולאחר דין ודברים החליט להשית עליו קנס כספי בסך 500 שקל - לאחר שהבחין כי הנוסע לא חגור.

בעקבות הקנס שהוטל עליו, דרש הנהג מהטרמפיסט שישלם לו את הקנס. לטענתו, הוא הורה לטרמפיסט לחגור, אך זה לא עשה זאת ובשל כך קיבל את הקנס הכספי.

במפתיע, הנוסע דחה את טענת הנהג וטען כי הקנס הוטל עליו כנהג ולא על הנוסע.

לאחר דין ודברים ממושך סיכמו השניים כי יציגו את השאלה לפני הגרי"ש אלישיב, וכפי שיכריע יעשו.

וכך, מיד עם סיום השיעור השאלה הוצגה בפני הגרי"ש שהכריע: הנהג אחראי.

הגרי"ש: האחריות על הנהג

הגרי"ש הסביר: מאחר והחוק קובע שעל כולם להיות חגורים - על הנהג היה אסור לפתוח בנסיעה, בטרם יוודא שהנוסע הנוסף חגור. "הנהג החל בנסיעה כשהנוסע לא היה חגור, ולכן הוא האשם בקבלת הקנס - ועליו לשלמו", אמר.

כראיה לדברים, הגרי"ש סיפר על שאלה הלכתית מרתקת שהוצגה בפניו. חמישה בני אדם שנתקעו במעלית, ביקשו שיכריע על מי לשלם את עלות החילוץ ותיקון המעלית.

לדברי המעורבים בפרשה, בתחילה היו ארבעה אנשים במעלית, וברגע האחרון הגיע אדם חמישי וביקש להצטרף. הם הזהירו אותו כי המעלית עלולה להיתקע, אך הוא התעקש ונכנס פנימה.

ארבעת הנוסעים הראשונים במעלית, דרשו כי האדם החמישי בלבד ישלם את העלויות מאחר והוא הצטרף אחרון, ובגללו נתקעה המעלית. הנוסע החמישי טען מצידו כי מאחר והם היו חמישה נוסעים במעלית, עלות החילוץ צריכה להתחלק בין כולם.

הגרי"ש הכריע, בניגוד לדין ודברים ביניהם, כי מי שצריך לשלם את עלות החילוץ הוא זה שלחץ על הכפתור והפעיל את המעלית, ולאו דווקא האדם החמישי.

"הוא עשה את המעשה שהביא לעליית המעלית", הסביר הגרי"ש. "המעלית נתקעה בגלל המעשה שעשה ולכן עליו לשלם את עלויות החילוץ".