אספר לכם ברשותכם סיפור היסטורי, יתכן שכולם מכירים, אבל בימים אלו חשוב לרענן.
קצת לפני שנת ת"ר, היה סכסוך גדול בין דפוס ראם בוילנא, שהדפיס את הש"ס המוכר כיום, לבין דפוס האחים שפירא בסלוויטא. כל אחד מהם טען שיש לו זכות בלעדית להדפיס את הש"ס, וכל צד פנה לגדולי ישראל וביקש הסכמות לש"ס שלו, ותמיכה כנגד היריב.
רוב ככל גדולי ישראל דאז תמכו בש"ס וילנא, וטענו שמבחינה הלכתית, בהתאם לנסיבות המורכבות שהיו (שלא נכנס אליהם במסגרת זו), הדין עם הדפוס שבוילנא. גם רבי עקיבא איגר היה בין התומכים בש"ס וילנא.
אנשי סלוויטא טענו שבנו, רבי שלמה איגר, משפיע עליו וגורם לו להיות נגדם. וכביכול - חלילה - לא פסק את דינו ביושר אלא מחמת לחצים.
רבי עקיבא איגר ראה כן וכתב באיגרת כך: "מאד הומה לבי על העזות והחוצפה של מדפיסי סלאוויטא, ודבריהם דברי נאצה הם, לא בלבד על בני הגאון נר"ו שהטה את לבבי, אלא גם עלי, שיכולים לפתות אותי לפסוק שלא כדין..... אינני מוחל להם כלל וכלל, כי על בזיון התורה אי אפשר למחול". (ציטוט מדוייק).
הסוף מזעזע מאד. לאחר זמן לא רב הואשמו בעלי דפוס סלוויטא על ידי השלטונות באשמה חמורה, ונידונו למלקות ולגלות לסיביר, וראו הכל מה עולה בגורלו של מי שמהרהר ומערער אחר גדולי ישראל. הלא כל זה כתוב על ספרי דברי הימים.
●
בימים אלו אנו נמצאים על פרשת דרכים. היצר הרע מנסה לשלוח את כל מי שאפשר אל פי תהום.
הרבה אנשים שמעתי שטוענים שגדולי ישראל לא יודעים, לא חתמו, לא ראו, לא התכוונו.
אני מקווה שה´ יסלח להם, אבל אסור לשכוח שגדולי ישראל הם הם מורי העדה, עיני הקהל. אם הרב חותם, אז זה הוא. לא בנו, לא תלמידו, לא שום שייקה שלו. ומי שחושב אחרת, עלול להענש בחומרה רבה.
●
הציבור הליטאי תמיד היה נגוע יותר בדברים האלו.
עוד בימי הרב שך זצ"ל, תמיד אמרו - זה לא הוא, זה אסחייק. (אני לא מדבר על התקופות הקדומות יותר, שגם נשמעו טענות כאלו). ומאז פטירתו גבר היצר הרע בעם, ואין כמעט פסק הלכה שלא אומרים לנו עליו "זה לא הוא זה אפרתי (א"ה, הכוונה לגר"י אפרתי שליט"א)." או שאומרים "זה הנכד/הנכדים". וכדומה.
ובכן, תקראו היטב את הסיפור שלמעלה, ותשובו בתשובה עוד בזמן שהנר דולק. ואל תכניסו חלילה שבועונים הביתה, ואל תמרו פי צדיקים.