ההבדל בין ביקורת למתקפה אישית פרועה נחצתה בצהריים. שמואל קליין (שם בדוי, אלא מה?) פרסם מאמר באתר חרדי נגד הרב שמעון רוזנברג סבו של הילד מוישי הולצברג, בנם של הקדושים, שלוחי חב"ד במומביי הרב גבריאל והרבנית רבקה הולצברג הי"ד.
כן, בהחלט מותר לבקר את המעשה של הרב רוזנברג, בדרך המקובלת. אך מביקורת לגיטימית ועד למתקפה ארסית אישית נגד הרב רוזנברג (אותו הוא מכנה ללא תואר הרב) - המרחק גדול. האם הדעות האישיות שמחזיק הכותב הובילו אותו לכתוב את המאמר?
וכך כותב "קליין" באחד הקטעים במאמרו: "'לכבוד הרבי מלך המשיח', אמר רוזנברג במהירות - כמו ילד קטן שמצליח לגנוב מיקרופון בחתונת אחיו ולזעוק לתוכו 'קוראים לי דודי' – והוציא שם רע וסהרורי על רבבות חסידי חב"ד בארץ ובעולם".
ועוד מהגיגיו: "ה'קורבן' האמיתי בפרשה הוא מוישי הולצברג הקטן שיחי', שעדיין אינו בר-דעת להביע את דעתו. אולי הוא מתבזה מכך שסבא שלו קורא לרבי מליובאוויטש זצ"ל - 'המשיח שליט"א'. אולי הוא מתבזה מעצם הדלקת המשואה".
הכותב שפך את דמו של הרב רוזנברג, במצח נחושה. לאורך כל נאומו הקצר, לא הוציא הרב רוזנברג מפיו את המילה "שליט"א" (- שיחיה לאורך ימים, טובים, ארוכים) על הרבי. למה להפוך אותו בכח לסהרורי?
יש הרבה מה להתפלפל בכל נושא ההשתתפות באירוע בהר הרצל, אבל לפני זה, הייתי מציע לכותב הצעיר ללמוד מעט 'שולחן ערוך', בפרט את הלכות 'המלבין פני חברו ברבים', עליו נאמר 'אין לו חלק לעולם הבא'. ויותר מכך: הלבנת פני יהודי חסידי, רב מכובד, שעבר ייסורי גיהנום בשנתיים האחרונות.
"רחמנות", הוא כותב בסוף מאמרו. ולי אין אלא להגיד לכותב: רחמנות עליך, על נשמתך.