שיחת חיזוק לא-שגרתית קיבלו באחרונה תלמידי ישיבה חרדית בביתר-עלית. המגיד שיעור היה עוד יותר לא שגרתי: משה (מוריס) טלנסקי, איש עסקים אמריקאי, אבל מי שמוכר לנו יותר כעד המרכזי ב"פרשת המעטפות", בה מככב ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
טלנסקי, למרבה ההפתעה, התגלה כתלמיד חכם. במהלך דבריו, הוא ירד לנימי נפשם של הצעירים וסיפר בשיחה גלויית לב על צערו לאחר שנטש את עולם הישיבות ועל עולם הדמיון וההבל שחוץ לכותלי בית המדרש. לידי "כיכר השבת" הגיע תיעוד בלעדי מהשיעור, שנמסר באידיש. לתועלת הגולשים, אנו מצרפים תמליל מלא.
"אני לא דברן גדול ולא דרשן גדול. ראש-הישיבה החשוב ביקש ממני לומר מספר דברים ואולי בני הישיבה שיושבים ועוסקים בתורה, צריכים לפעמים לשמוע כמה מילים ממי שמגיע מחוץ לבית-המדרש ונכנס אל תוך בית-המדרש", פתח טלנסקי את דבריו.
"שאלו פעם את ר´ חיים מבריסק זצ"ל מה הוא היה רוצה שיכתבו על מצבתו: הרב, הגאון, הגדול, וכו´. אתם יודעים, כשר´ חיים החל לתת שיעורים בבריסק, הייתה מחלוקת גדולה - מפני שהוא היה ´מחדש´ גדול בדרך הלימוד וזה היה שיטה לא מוכרת ורק לאחר-מכן כולם, אבל כולם, יצאו מלאי התפעלות ואין לתאר את גודל עצמותו בתורה. ענה להם ר´ חיים: אני הייתי שמח אם היו מוותרים על כל התוארים למעט אחד ´רב חסד´".
רבי, הרב סולבייצ´יק
"אני מגיע לכאן, לאחר הכרות עם ראש-הישיבה הרב הלברשטט. אני יכול להעיד עליו שהוא מהות של ´רב חסד´. אין לי כל-כך מושגים לתאר את גודלו בתורה כי אני לא בדרגה הזו, אבל את גודל חסדו אני יכול לתאר - אפשר לראות עליו מה שיהודי פועל ועושה עם מילה טובה ולהרים אותו לפסגות. לכם, אני אומר, שבנרות לא מוצאים כאלו אנשים.
"זה רק ההקדמה לדברים, כעת נגיע לעיקר. מה שאני רוצה לספר לכם, זה על לימודי בישיבה לפני כשישים שנה. בתור ילד צעיר דמיינתי שסביבי יש את העולם הגדול והוא כל-כך מקסים ואני יושב כאן ולומד את ´שור שנגח את הפרה´, ´הכונס´, ´ברכות´ ´והזהב´ (בחיוך). את זה דווקא למדתי טוב (אולי אם הייתי לומד סוגיה אחרת זה היה יותר טוב).
"מורי ורבי, אני לא יודע אם הוא ראוי שאני יקרא לו כך, היה רבי יוסף-דוב סולבייצ´יק זצ"ל. כשהגעתי אליו, זה היה ברעד - כמו שמסופר על הגר"ח מואלוזין שכשהגיע ל´הגאון´ הוא רעד לפני שנכנס אל הקודש. כמו שהיה מספר שמהרגע שיצא מואלוז´ין לוילנה - הוא היה רועד כולו מפחד, כף אני פחדתי מרבי, בגלל שאצל מורי ורבי, אם היה בחור שלא ידע ללמוד את הסוגיה, הרבי (הגרי"ב סולביציק) לא היה מוסר את השיעור והוא יכול היה להקפיד על התלמיד. מזה רעדתי והייתי בפחד".
הטעות של טלנסקי
עוד סיפר טלנסקי: "כשהיה לי את הזכות לשבת וללמוד בישיבה, דמיינתי שבעולם אני יוכל לעשות מהפיכות ועזבתי את הישיבה. גיליתי שעשיתי את הטעות הגדולה ביותר. העולם הוא דמיון שכזה... לדוגמה, אסביר את דברי: בימים האלו אנו עוסקים בסוגיה של חנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם ונכנסו לכבשן האש. אני הייתי אומר שדווקא כבשן האש הגדול הוא בחוץ ולא בכבשן פנימה, כמו שנדב ואביהו נשרפו וזה לא היה נראה עליהם. אז אם נוריד את מעטה הדמיון, נראה שאת הכוויות הגדולות ביותר, אפשר לקבל בכל מקום למעט מאשר בקודש פנימה.
"ואמשיל עוד דוגמה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, סיפר פילוסוף והמשיל מה זה העולם: אדם יושב במנהרה ויש בקצה המנהרה צללית של להבות שמשתקפות ממול והוא רואה את הצל שמאיר על הקיר והוא לא יודע שזה רק ההשתקפות וזה עצמו לא שורף - אלא רק הלהבות שממש ממול, או תחתיו. כך גם דרכו של היצר - כשמביטים על העולם הגדול לא רואים את האש. רואים עסקים, בניינים, יוצרים, אבל כשמגיעים למקום - אוי-אוי, איך רואים את האש"...
לאחר השיעור, טלנסקי סיפר סיפורים מחייו המרתקים וחימם את התלמידים באהבת תורה ובסיפורי השגחה ואמונה.