אני לוקח לעצמי זכות קטנה ואולי חובה לכתוב את המאמר הזה, ומי שיקרא עד הסוף ויפנים - יבין.
אני מודע לתגובות האפשריות שצפויות להגיע למאמר מסוג כזה, העוסק באהבת ישראל. ישנן שלוש כאלה:
אחת תעסוק בזהותו של הכותב, ותנסה להסביר מה עומד מאחורי המאמר.
השניה תבוא ותסנוט בכותב על היותו לא ראוי מספיק לדבר על אחדות, היות וראתה מתוך דברי הכותב שאולי במילי דרמז דק שבדקין כביכול חלק על רבו מובהק.
השלישית תציין שהיא מכירה את הכותב, דרך סבתו או באמצעות קרוב רחוק שאכל טשולנט אצל השכנים הלא נכונים, ולכן אין להתיחס לדבריו.
אף אחד, למרבה הצער, לא יפנים את המסר המתבקש.
כולם יגרסו מילה מילה דק דק בכדי למצוא סדק שיוכיח שמה שכתב הכותב לא צריך לחייב אותם לעשות מעשה לקרב בין יהודי ליהודי.
כמו חילונים
כך היא למעשה שיטת החילונים - כאשר אנו מוכיחים להם שיש בורא עולם שנתן תורה ואוהב אותנו וקיום המצוות הוא בעצם זכות, אנחנו עומדים ומשתוממים נוכח העקשנות להם - למרות כל ההוכחות, הם עדיין מסרבים לקבל על עצמם עול תורה ומצוות.
יש לכך תשובה פשוטה. המצוות הן "עול", וכעם קשה עורף - הרי זה טבענו - קשה להתחייב לדבר כל-כך משמעותי.
קבלת העול דורשת שינוי דרמטי. לחבוש כיפה, לשמור שבת. ומה יגדו השכנים? "יש לו תואר שני באוניברסיטה וככה עבדו עליו, השחורים האלה".
אנו מחוייבים מאת בורא עולם להיות עם אחד! כך קיבלנו את התורה - כיחידה אחת.
ובגלל הגלות הארורה, קרה מה שקרה וכל אחד חזר לארצנו הקדושה ומנסה לשמור על התורה בכל כוחו ועל פי הדרך שבה התחנך.
האם זכותו של כל אדם שלא יהיה להכריח רצונו על אחרים?
והרי ״מנהג נהפך לדין״ ידוע בכל תפוצות ישראל.
לך תכריח מרוקאי, תימני, פולני, בוכרי וגרוזיני לעשות ההיפך ממה שהורה לו אביו. "לא כך דרכינו", הוא יזעק ממעמקי ליבו.
אולם, אם נוכיח שמנהג מסויים הוא טעות מיסודו - למשל המנהג שנפוץ בחסידות מסוימת בחנוכה, של הכנסת והוצאת מטאטא לפני ההדלקה, תמיד יהיה מאן דהו שיטען כי המנהג יסודו בהררי קודש.
תנו לגדולים לדבר
לכן החלטתי שלא מדברי אכתוב את הדברים, אלא מתוך דבריהם של גדולי ישראל מהדור הקודם שאין להם נגיעות לימינו אנו, אבל יש להם כן דרך לגעת לתוך ליבנו ולחייב אותנו מדבריהם להשתנות ולעשות מעשה בפועל למען אחדות עם ישראל.
יש לזכור כי דרכו של יצר הרע היא אחת - להוביל למפלה רוחנית של כלל ישראל והכלל הראשון במלחמה הוא - הפרד ומשול.
זה מה שקורה לנו היום. אם מאן דהוא הדרדר עד שכותב נגד תלמיד חכם שגדול ממנו - אם לא בחכמה אז לפחות בגיל - הוא הופך להיות יד אריכתא של השטן בכבודו ובעצמו. ועוד מרגיש טוב עם עצמו שהרי קידש שם שמים ברבים והכניס גאוה לאומית לעדתו, ה׳ ישמור.
כותב הרב אברהם חיים מזלאטשוב זצוק״ל, מחבר ספר אורח לחיים בספר ויקרא, ממש לפני חידושיו על מחיית עמלק:
״ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה׳ אשר לא תעשינה ואשם״, להבין מלת ״אחת״ הוא מיותר וגם מה שאמר אח״כ ״ואשם״ הוא מיותר ונראה שהנה בזוהר כתוב על נפש כי תחטא אורייתא קח תמיהא נפש העליונה האיך תחטא ושמעה קול אלה וכו׳ ועיין שם.
"והנה האדם שהוא דבוק אל כללות ישראל ובפרט אל הצדיקים שבדור הוא ממילא נשמר שלא יחטא אבל האדם שאין לו אחדות עם ישראל ובפרט שהוא מתגרה עם הצדיקים שבדור זה הוא מוכן לחטוא וזה שאין לו אחדות עם ישראל ובפרט עם הצדיקים שבדור הוא עבור מדותיו הרעות הגדולות וכיוצא בו וזהו מידת עכו״ם וזה שכתוב ״ ואם נפש אחת״ נפש שהוא אחת שאין לו דביקות עם ישראל ועם הצדיקים שבדור והוא אחת , תחטא בשגגה זהו מוכן לחטוא בשגגה ואמר אח״כ ״מעם הארץ״ ר״ל בעבור שיש לו מדות רעות ממדות עם הארץ גדולות והרי הוא מוכן לחטוא בעשותו אחת ממצוות השם.וכו׳".
בתוך עמי אני יושבת. מאז קטנותי ידעתי מרורים על ספרדים ואשכנזים, והיות ואני חצי חצי ראיתי את שני העולמות - ושניהם טועים. כשהלב מטונף משנאה הרי כל מצווה שנעשה היא באה מעברה ושכרה בשמיים ידוע.
נטהר עצמנו מכל שנאה וניתן לשני לעבוד את בוראנו כפי הבנתו, ונדאג לעולם הבא שלנו ולא של השני ונראה משיח צדקנו בב״א.