במלחמה האמוציונאלית שחווינו בשבוע האחרון, במאבק על שלימות טהרת וקדושת מחנה ישראל, מול נסיונות עוועים לפרוץ החומות בקבלת גירות שקר ללא קבלת עול תורה ומצוות, ומיני משחקים להתחכם על תנאי הכרחי מפורש זו, היתה יד השפיות, יד האחריות, ההגיון הטוהר והאמת – על העליונה! בחסדי השי"ת היה לי חלק להביא לפתרון הבעיה, כאשר ישבו על השלחן אנשים אחראים, מבוגרים, אנשי מדע וחכמה, תובנה ושכל, והביאו את הצדדים לעמק השווה, אשר חסכה מאתנו מראות ותחושות קשות מנשוא.
לרבותינו הגאונים הצדיקים הבית דין הגדול בירושלים, אלו העומדים על משמר טהרת וקדושת עם ישראל מאז ומתמיד, היה ברור, שההצהרה הגדולה, שהרבנות הראשית ומנהיגי ישראל המדברים בשפה שמרצה את אנשי ההפקר, את הרפורמים והניאו-אורטודוקסים מבית המדרש של צוהר, שלדידם מובן ואפשר להסתדר עם מסלולי גיור מתועשים, ללא קבלת עול תורה ומצוות, חייבת להינצר! אי אפשר לשתוק מול הסילוף הגדול של דת משה ויהודית, להפוך את הגירות למשחק של מילים וטקסי אזרחות חלולים מכל תוכן. וכאשר יצאה ההודעה שכך רואים זאת בפרהסיא הישראלית שאנו חיים בה, מובן מאליו וברור היה שאסור לשתוק ולהבליג.
רבינו הראב"ד שר התורה הגאון האדיר רבי משה שטרנבוך שליט"א, שמעורה בעניני הגיור וסבוכותיה מאז ומתמיד, ואין בדורינו מי בדמותו אשר כל כך הרבה כתב והאריך בתשובות ולהלכה למעשה בענינים הללו, והוא שיש לו ניסיון עם סדרי הערמה של גיורי כזב, מאז שימש בקודש בקהילת בני תורה ביוהנסבורג בדרום אפריקה – הוא אשר התייצב כארי ללא חת וללא מורא, ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, והלהיב את שארית פליטת ישראל למערכה גדולה וקדושה על טהרת וקדושת בית ישראל, להשיב מלחמה השערה נגד שועלים קטנים מחבלי כרמים.
העדה החרדית בראשות רבותינו נערכה לעצרת מחאה אדירה וגדולה, על פי דברי הגמרא וההלכה הצרופה שאלו הדיינים הנותנים יד לגיורי כזב אלו הם רשעים ר"ל מהרסין ומחריבים קדושת עם ישראל ומביאים עלינו חרון אף ה´ ח"ו. רבותינו שליט"א גייסו למערכה אף את זקני רבני ישראל מהחוגים הרחבים של היהדות החרדית, וכפי שכבר פורסם שהגרי"ש אלישיב שליט"א הורה אף הוא להצטרף למחאה שהיתה אמור להתקיים השבוע ביום רביעי, ואף להשתתף אישית עם כל מאה ואחת שנותיו לאויט"א.
כשנתפרסמו המודעות הקוראות לעצרת מחאה התייחסתי אליה במובן המתאים, אך ביום שלישי העבר שמתי לב שבקריאת הביד"צ ישנו התיחסות לעצרת מחאה גדולה, והמודעות של ועד המכינה מדברת על דרך קיצונית מאוד, ושמתי לב שהכותרות על מעמד של ´קריעה´ כלל אינו מופיע במכתב הביד"צ
. בדקתי וחקרתי מה קורה כאן? מי מנהל את המערכה ומי מניף אותו? ואז נחרדתי להיווכח שהכל מתנהל על ידי קבוצה חשוכה של נערים מנוערים, קטני שכל ואנשים הידועים במידותיהם המושחתות, אנשי ריב ומדון, אוהבי אקשן, ולא ראיתי ולא שמעתי על אף איש אחראי, בעל נסיון, איש של הבנה שכל ודעת המעורב בענין, והזדעזעתי כולי וארכבותי דא לדא נקשן.
שיתפתי את חששותי עם גדולי התורה מרנן ורבנן, ועם פרנסי הציבור ראשי העדה ועסקנים אחראים, ואז עירבתי בתמונה את זקני העדה, אנשי מעש והשקפה, אלו ששימשו את פרנסי הציבור ומעורים בעשיה ציבורית על רוח וטהרת ההשקפה הצרופה זה עשרות בשנים, ושלא מרצונם ואחרי מסע של שידולים והפצרות הואילו ליכנס לעובי הקורה ולבדוק את כל השתלשלות המערכה וסדריה.
אחרי שראשי וזקני העדה התאספו וקיבלו את התמונה הברורה, וקיבלו את ברכת הדרך וההנחיה של מרנן ורבנן, הם החלו בסידרה של פגישות והתייעצויות. בעצם הם פרצו לדלת פתוחה, רק הרימו טלפונים ומיד הוזמנו לפגישות ישירות עם כל המי ומי. לילה ויום ללא ישבותו במסע הפעילות. בשעה מאוחרת אחרי חצות הלילה הם עזבו את ביתו של הרב הראשי הציוני הספרדי, ומיד נתקבלו להתיעצות בבית שר התורה רבינו הראב"ד שליט"א, איתו שוחחו עד השעות של אשמורת הבוקר, ובמשך היום סידרה של דיונים ופגישות, הבהרות וחידודים, ואז בעצם נפלה ההכרעה: כמעט ואין חילוקי דיעות בדיעה הפומבית והמכרעת, ויש כאן ניסוחים מעורפלים, אמוציות בלתי מובנים, והצהרות מכוונות של כל מיני קיצונים מיליטנטים שניסו לקדם אג´נדות משלהם, על חשבון הציבור, על חשבון הפוליטיקה, ואפילו אם זה פוגע בגדולי ישראל מנהיגים של רבבות אלפי בני תורה רבנים ואנשי אמונה, שכלל לא העלו על דעתם להתיר ח"ו את האסור, ואפילו לא התפשר בנקודה קטנה כלשהיא. וכל זאת נעשה כאשר בידוע שהעמימות עלולה לפגוע בשלימות טהרת ישראל רח"ל.
מצפוני נקי על עצם זה שדחפתי לפגישות בבית הרבנים הראשיים הספרדיים של הרבנות הלאומית הציונית, כי כך נהגו רבותינו מאז ומתמיד. כאשר כידוע מרן הגרי"ח זוננפלד כלל לא לחם נגד הרבנים הספרדים, והיה בקשר אמיץ ובשיתוף פעולה אדוקה עם הראשל"צ רבי יעקב מאיר, וכך גם מרן הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא עם הראשל"צ הרב עוזיאל, וכך הלאה וכך הלאה. ואפילו עם הרבנים הלאומיים האשכנזים, נגדם ניהלו רבותינו מלחמת עצמאות בעוז ובגאון, לא נקפם ליבם להיפגש איתם כאשר עמד על הפרק סכנות על קיומו הרוחני והפיזי של עם ישראל. כך נהג מרן הגרי"ח זוננפלד עם הרב הראשי הציוני הראשון, וכן מהרי"ץ דושינסקיא עם הרב ד"ר הרצוג וכן הלאה.
בפרשתינו על דברי הכתוב "ויקהל משה...אלה הדברים", מפרש רש"י: "שאינו אוסף אנשים בידיים, אלא הם נאספים על פי דיבורו". הקשה מרן הגה"ק מסאטמאר מרא דארעא ישראל: הרי פשוט ומובן הוא שמשה לא אסף אנשים בידיו, למה אם כן הוצרך הכתוב להודיענו זאת? אלא, ב"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" גרם משה להתלכדותם של כל שלומי אמוני ישראל, כדי שיתאחדו ביניהם במאבקם נגד הערב רב. המטרה של "ויקהל" לא היתה "אסיפה לשם אסיפה" – לאסוף אנשים ולהקהילם במקום אחד, שהרי כל עוד יש פירוד בין הנאספים לא תפעל האסיפה כשלעצמה מאומה. "אלא הם נאספים על פי דיבורו" – הדברים שאמר משה הם שאיחדו את כולם ומכוחם ועל פיהם התאספו כל היראים לדבר ה´, רק על ידי אסיפה שכזו – דבקות ב"אלה הדברים" של משה, עלה בידם להיפרד ולפרוש מן הערב רב, ולגשת להקמת המשכן.
זו היתה הכוונה האחת והיחידה של בואם של ראשי עדתינו לבתיהם של הרבנים הראשיים בעבר ובהווה, ללכד את כל החרדים לדבר ה´, את כל שומרי האמונה והתורה והמצוה, למלחמת קודש נגד מסלפי דעת תורה, החפצים לפגום בטהרת עם ישראל, ולהכניס גוים זרים בתוך המחנה אחרי טקסי זיוף וכזב ללא קבלת עול תורה ומצווה, וברגע שזו הושגה בחסדי השי"ת עלינו, הרי אין לך קידוש ה´ ומצוה גדולה מזו.
*
אי אפשר שלא להתייחס בפרשה זו לאיומים המרושעים של חבורת הבריונים מש"ס, לפגוע בהעדה החרדית ומוסדותיה בתגובה על עמידתה על משמר טהרת עם ישראל. מרגי האיש הקטן וצוות אנשיו, אנשים המנוערים מדעת, ננסים שפלים ונבזים יצאו בהצהרות לוחמניות ומאיימות נגד מוסדותיה של העדה החרדית, ואף לא בושו לערב את משרדי הממשלה בו הם משרתים לפגוע בעצמאות העדה החרדית. לא פחדנו מהאיש ואיומיו, אין לנו מה לפחד ממנו. זכות קיומה של העדה החרדית מעוגנת בחוק הבינלאומי בדיוק כמו עצם קיומה של הישוב המדינה הציונית. כולנו הרי יודעים שאין למדינה הציונית חוקה, וכבר עשרות בשנים שמדברים על "חוקה לישראל" ואין.
בינתיים חוקי המדינה מבוססים על החוק המנדטורי, וכך גם זכות קיומה של העדה החרדית, זכויותיה ועצמאותה מעוגנים בחוק המנדטורי הקדום, בזכות פעילותו רבת התושיה של הד"ר הצדיק ר´ יעקב ישראל דה-האן זצוק"ל, וכבר בשעתו עם הקמת המדינה הציונית, ניסה יו"ר אגודת ישראל הירושלמית וסגן ראש העיר ללחום נגד זכות קיומה של העדה החרדית ועמד לה לשטן לדרכה שנים רבות מתוך רשעות ואכזריות, וגם הגיע לדיוטא תחתונה למנוע בשר וחלב מפיותיהם של אמהות וטף למשך שנים רבות, אבל עברנו את איומיו ויכולנו עליו, כך גם נוכל על מרגי וכל עדת מריעיו.
תחת המסוה המסולפת של אחדות ישראל, וכבוד מנהיגם הגדול והדגול הכריזו מלחמת ג´יהאד על העדה החרדית ומוסדותיה, וצבטתי לי בגופי ותהיתי אם נכונים הדברים שאזניי שומעות. אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, ממנהיגי עדת ישורון תמה אף הוא באזניי והתקומם לומר: דוקא מאותו ציבור שמשם תצא תורה זה עשרות בשנים ללגלג ולפגוע בכל דבר שזז, הם שיכולים ואינם בושים לתבוע עלבון של אחרים? אלו שמדברים גבוהה גבוהה נגד הרמ"א שבשלחן ערוך, נגד מרן המשנה ברורה, נגד כל גדולי אשכנז לדורותיהם, נגד מרן הבן איש חי וחכמי הדורות?!
אין לי חלק ונחלה במוסדות הממשלה ובודאי שלא בערכותיה, אבל כמה שאני מבין היו צריכים להעמיד לדין את אותו שר וצורר, המגייס את משרדי הממשלה עליהם הוא מופקד, מתוך ניגוד אינטרסים משוועת וחצופה, לשלוח מכתבים ולפגוע במוסדות חוקיים, עליהם הוא הצהיר נאמנות!
*
בפרשתנו אמרה תורה: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה´ כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וכבר הרגישו רבותינו בתמיהה רבתי מדוע דווקא מלאכת הבערת האש "זכתה" לאזכור מפורש? ולא שאר שלושים ושמונה המלאכות האסורות בשבת, שנלמדות מדרשה בלבד, ומה בין מלאכה זו לבין יתר המלאכות? והסביר מרן הגרש"ר הירש, שיש למלאכת הבערת האש מעמד מיוחד בקרב מכלול המלאכות האסורות בשבת: דווקא הוצאת האש המלאכותית היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמיתי על העולם הגשמי. רק על ידי האש עושה לו האדם את כלי מלאכתו וחודר אל תוך תוכם של החומרים ... לפיכך אנחנו מבינים מדוע הוציא הכתוב את ההבערה, כסוג של מלאכה, מכל שאר אבות המלאכה ... שביתת מלאכה בשבת היא ההודאה שה´ הוא שהעניק לאדם את כוח השליטה בעולם הגשמי, ושאין לאדם לנהוג בשליטה זו אלא כעובד ה´.
רבן של ישראל מרן בעל התניא הקדוש מסביר בפרק א´ של ליקוטי אמרים, שלכל איש ישראל יש שתי נשמות שהן שתי נפשות. נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא (הצד ההופכי מהקדושה), והיא מתלבשת בדם האדם להחיות הגוף. ומנפש זו באות כל המידות הרעות, שיסודותיה רעים. והם ארבעה יסודות. שכן כל דבר גשמי מורכב מארבעה יסודות, והראשון הוא מידת ה´אש´ - כעס וגאווה (שטבעה של האש להימשך למעלה. שכעס הוא פועל יוצא מגאווה, שכשאדם אינו מתגאה הוא אינו כועס כשמישהו עושה דבר כנגד רצונו).
על פי דבריו הקדושים ניתן להרחיב ולבסס את רעיונו של מרן הרב הירש. מאז ראשית תולדות האנושות, האש נתפסה כאחד האמצעים העיקריים שבידי האדם כדי להתגבר על הסכנות האורבות לו ולהתקדם בפיתוח תרבותו. ובמיתולוגיה עניין האש תופס מקום מרכזי. אלא שקיים הבדל עקרוני מאוד בין המסורת היהודית לגישה היוונית הקדומה. המסורת היהודית גורסת שהקב"ה העניק את האש לאנושות כדי לעזור לה להתפתח, אלא שהשבת באה להזכירנו שהקב"ה הוא היוצר והבורא, וכי כל מה שניתן לנו הוא על מנת שנכבד את רצונו ונקיים את מצוותיו.
אש זרה אמוציונאלי קיבל את ביטויו במערכה זו, שאת חלקו הגדול כבר מאחורינו, אך עדיין השטן מרקד בינינו, ובודאי אצל אותם האנשים שבלו"ז שלהם היה יום רביעי יום של אקשן ופראות, ולא הסתפקו במהומות יהוד וכדומה, וחפצו למשהו פנימי יותר, וזה לא הגיע להם. מטבע הדברים שאש הזר שבקרבם רותח ומבעבע, וכבר החלו בסידרה של פאשקעווילים והטרדות, בגיבויי ההזוים כותבי מאמרי והחוברות מעבר לים, וחזקה שיתפסו לצידם כמה חמומי מוח טפשים ונבערים להמשיך את האקשן המצופה – אבל התורה מזהירה אתכם: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם!