בכניסה למודיעין עלית, קשה לפספס את שורת הקראוונים שמעטרים את הנוף המקומי, המשמשים מקום של לימוד תורה ללא הפסקה. עיר האברכים הסמוכה לכפרים הערבים טומנת בחובה אין ספור ישיבות. אך התנאים בהם לומדים בחורי החמד הלומדים מביישים את המושג "בן תורה".
חדר האוכל של ישיבת "דביר הקודש" ממוקם בתוככי קראוון שלא מסוגל להתמודד כהלכה עם תנאי מזג האוויר.
ההזנחה אוכלת בכל פה. ריח הביוב מכה באפם של מאות האברכים, ופסולת מפוזרת בכל פינה.
על התנאים הקשים בהם נתונים שורת כוללים בעיר, ניתן ללמוד מהעובדה הבאה: בשבוע שעבר מודיעין עילית לבשה חג עם בואו של זקן ראשי הישיבות הגרח"פ שיינברג. אחד המקומות אליו הוזמן, היתה ישיבת "דביר הקודש" הממוקמת בכניסה לעיר.
אלא שהגישה לישיבה, הכוללת צעידה בשביל גדוש מהמורות, שינתה את התוכנית ברגע האחרון. זקן ראשי הישיבות נאלץ לנופף בידו לשלום לתלמידי הישיבה ממרומי הגבעה, מבלי להכנס אל היכל הישיבה.
הישיבה, מספרים לנו מנהליה, פעלה בראשית דרכה בנאות הפסגה. לאחר מכן התגלגלה אל הוואדי, בהוראתו הישירה של ראש-העיר, יעקב גוטרמן.
"התנאים כאן קשים מנשוא", אומרים ראשי הישיבה, "ולמרות זאת, איש בעירייה לא בא לקראתנו".
ברקע ניתן להבחין בצוות מיוחד העוסק בתיעוד תלמידים בישיבה, שיוצג לתורמים פוטנציאלים.
"בשנים האחרונות תיעדתי לא מעט ישיבות ומוסדות, שנקלעו למצב כלכלי חמור, אך מראות כאלה מעולם לא ראיתי", אומר אחד מהם.
בעיריית מודיעין עלית, אגב, מתנערים לחלוטין מהאחריות לישיבה. ראש אגף איכות הסביבה, צבי לוי, מסביר לנו זאת בשיחה שקיימנו איתו.
ולמרות זאת, כשהוא שומע על התנאים הקשים והמצוקה, הוא מבטיח לבחון דרכים כדי לסייע לישיבה.
