בתחילת התורה כותב רש"י אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
ויש לעיין למה הקב"ה נתן לנו א"י בצורה שהגוים יאמרו ליסטים אתם, ואנו צריכים להשיב שכל הארץ של הקב"ה הוא, הרי היה יותר טוב שיתן לנו לכתחילה את א"י, בלי שנכבוש מן הגוים ולא יהא כלל טענה לגוים.
והתירוץ הוא, שאם היה כך לא היינו יכולים להכריז בזה שהקב"ה ברא את העולם ושהוא בחר בעם ישראל, כי א"י שייך ליהודים כמו צרפת שייך לצרפתים, אבל כשזה בא באופן שהיה א"י שייך מקודם לגוים, ואנו כובשים מהם והם טוענים ליסטים אתם, בזה שאנו משיבים שהקב"ה ברא העולם והוא שלו והוא נתן לנו את א"י, אנו מכריזים לכל העולם שיש בורא עולם ויש תורה, והקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו התורה ונתן לנו את א"י, ובגלל זה אין אנו ליסטים, וא"כ יוצא, שזה שכיבוש א"י נעשה באופן כאילו אנו ליסטים, זה שמביא להכרזה שיש בורא עולם, ושבחר בעם ישראל.
וכן ע"י שמירת שביעית אנו מכריזם אותו יסוד שארץ ישראל שייכת להקב"ה, ע' (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. אולם הכרזה זו לא שייך למי שעושה היתר מכירה בשמיטה.
הנה ידוע שמרן החזון איש זצ"ל מסר נפשו על מצות שביעית והתנגד בתוקף להיתר מכירה מהרבה טעמים, וטעם אחד הוא בגלל איסור של לא תחנם, המבואר בגמ' ע"ז כ. כ"א. ומתוך הביאור שלו בנושא לא תחנם, למידים גם דעתו שצריך ליישב כל א"י, ואסור לתת קרקע לגוי, שכולל גם ישמעאלי, אף שאינו עובד ע"ז, ע' לקמן הציטוט מספרו.
הנה יש בכלל ישראל כמה חוגים שלוקחים חלק אחד של ענין א"י וענין לא תחנם, ולא חלק השני, והכוונה שיש שצועקים ובצדק נגד היתר מכירה, אולם כשמגיע נושא ויתור על שטחי א"י והסכמים עם גוים או בלי הסכמים, לתת להם חלק בא"י, מוכנים לוותר, ומאידך יש שצועקים כל הזמן ובצדק נגד כל ויתור של א"י והסכמים, אולם כשמגיע שנת השביעית, מוכנים למכור את א"י לגוי כדי להפקיע שביעית.
אולם באמת שלימות הארץ בצורה האמיתי ועי"ז להכריז שהקב"ה ברא את העולם ונתן לנו את א"י, הוא שייך רק מי שבכל צורה ואופן לא מוכן לוותר על חלק א"י, לא בשש שנים ולא בשנה השביעית, לא חלק הגשמי ולא חלק הרוחני. ואחד מגדולי ישראל שפסק על שני הכיוונים היה מרן החז"א זצ"ל.
ומסיבה זו קמה בית המדרש "חזון איש" בגבעת ספר, שנבנה ע"י "אגודת חלמי"ש" (חרדים למען מתיישבי יהודה ושומרון) שמטרתו למחות נגד הקפאת בניה, מכח ציבור החרדי. ואין כאן הכוונה שיש עוד ציבור שמצטרף למאבק באותה צורה כמו שנאבקים בתוך הציבור הדתי שנאבקים על שלימות הארץ, אלא יש כאן מאבק יותר רציני ואמיתי, והיינו שהמאבק בא מתוך שלימות הארץ האמיתי שכולל כל חלקי א"י הגשמי והרוחני, בשש שנים ובשביעית, והכל כדי להכריז שהקב"ה ברא את העולם ובחר בעם ישראל, ולא רק כשמגיעים לוויתורים בנושא בתים ושדות מוחים, ואילו כשמגיע שביעית מוכנים למכור את א"י לגוי.
וע' בסוף פ' לך לך בענין א"י ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לא-לקים: ומבואר מזה שכתוב לאחוזת עולם שכולל גם שנת השביעית, וכן עיקר תכלית נתינת א"י לישראל הוא כדי להתחבר עם הקב"ה, וזה לא שייך אם מוכרים חלק של הקב"ה בא"י לגוי.
וכיון שהמחאה היא מכח הבטחת הקב"ה לתת א"י לעם ישראל, לכן המחאה נגד גזירת איסור בנית בתים, הוא מחאה בכל א"י, ולא מתייחד רק לאיסור בניה לחרדים, כי אין נפקא מינה בזה באיזה חוג מדובר או איזה יישוב או מאחז, אם זה מודיעין עילית או ביתר או יצהר או קרית ארבע, או מאחז קטן בכל מקום בא"י, והכל נתן לנו הקב"ה באותן ששת הימים מכ"ו אייר עד ב' סיון תשכ"ז בניסים גדולים.
ומי שבא לומר שאין זה מתנת ה' אלא כל השטחים הם התגרות באומות, יגיד אותו דבר על כל היישוב מודיעין עילית, כי הקב"ה נתן לנו שטח יישוב זה באותו זמן, ומאידך הערבים מתנגדים על הכל, אבל באמת אין גמרא כזו של איסור התגרות באומות בא"י, ויש בתורה רק איסור להתגרות בעמון מואב ואדום מפני שקיבלו חלק של א"י, וכ"ש שאסור להתגרות בעם ישראל שהקב"ה נתן להם את א"י, ולכן לאסור ליהודי לבנות בתים בא"י או להחריב יישוב או מאחז כדי להשליט את הגוי כאן, הוא התגרות בעם ישראל, ואין אנו מתגרים ע"י יישוב שלנו בגוים, שזה היה שייך אם אנו מתגרים בארץ שלהם ולא נותנים להם לבנות שם, וכאן בא"י הוא של עם ישראל ומי שלא נותן ליהודים לבנות כאן, הוא מתגרה בנו.
וכן מי שבא לטעון שיש לזה שייכות עם הג' שבועות שהוזכרו כתובות קי"א. שלא למרוד באומות העולם, אין לזה שום שייכות וכן נתבטלו השבועות כבר כמה פעמים, ע' מה שכתבנו בזה במאמר 'ארבע סוגי מנהיגים'. (ס"ק ה' אות ז' ואילך.)
ויסוד של מחאה נגד וויתורים בין בחלק הגשמי ובין בחלק הרוחני, ניתן גם להסביר באופן הזה, שהרי ידוע שחיבור הקב"ה עם כנסת ישראל נמשל לחתן וכלה, כמו שנאמר (ישעיה סא ה) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך א-לקיך, וכן יסוד של אני לדודי ודודי לי, והמקום של החיבור זה הוא בא"י, וזה תכלית נתינת א"י לעם ישראל, בגדר חופה שהחתן מכניס את הכלה לביתו, שהקב"ה מכניס עם ישראל לביתו שהוא א"י, ומי שזורק יהודי מא"י או שלא נותן לו לבנות בית, הוא זורק את הכלה מן החופה, ומי שעושה היתר מכירה, הוא זורק את החתן מן החופה, וממילא שלימות החיבור והייחוד הוא רק כשלא מוכנים לוותר על שום חלק מא"י, ונותנים לבנות בכל מקום ליהודים, וכן לשמור שביעית כהלכתו ולא למכור את א"י לגוי בתור היתר מכירה, ורק אז מתקיים הייחוד השלם של חתן עם הכלה, של הקב"ה עם כנסת ישראל.
וכעת נצטט דברי החז"א. ע' בחז"א (שביעית ס' כ"ד ס"ק א' בד"ה ומבואר), כשרצה להוכיח שאיסור לא תחנם ואיסור לא ישבו בארצך, שייך גם על שטח שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל, ואינו כפוף לקדושת הארץ לענין מצוות, מבאר שם את מצוות יישוב א"י שרצון הקב"ה ליישב את כל הארץ, ואת האיסור של לא תחנם, וזה כולל גם שטח של עולי מצרים.
וז"ל: אבל הדבר מוכרע מסברא שדין זה בכלל הרצון שתהי' הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי ע"ז, וארץ ישראל הוא גם בגלותינו, והרי אנו מחויבים בישובה ולדור בה גם בגלותינו, וכמו שהאריך הר"מ פ"ה מהל' מלכים וכמש"כ הרדב"ז פ"ד מהל' סנהדרין ה"ו, והדבר מבואר בהדיא בר"מ פ"י מהל' ע"ז ה"ג שכתב ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל מפני שאינו ארצנו, ואילו הדבר תלוי בקדושת הארץ לא שייך למיהב טעמא על היתר חו"ל, אלא לפי שאיסור ליתן להם חני' בקרקע הוא מפרטי מצות ביעור ע"ז והיה ראוי למיסר אף בחו"ל אלא שאי אפשר להזהיר בכל העולם ולא הוזהרנו אלא בארצנו, אבל ביעור ע"ז מארצנו הוא בכל זמן, וזה שדקדק הר"מ שלא נפטרנו אלא מחו"ל לפי שאינו ארצנו, והנה נתבאר שמכירת בתים ושדות לעע"ז אף בזמן הזה מן התורה, והלכך כל הארץ שכבשוה עולי מצרים בכלל האיסור וזה דלא כהמנ"ח מצוה צד.
ובענין זה כלול גם ישמעאלים אף שאינן עע"ז לכל הענינים, ע"ש ס"ק ג' וז"ל אף לדעת הראב"ד דוקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג מצות ובן נח בז', אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדיעותיו, אף שאין בהן ע"ז ממש, וגם הוא שומר ז' מצות מצד היושר, שאינו ראוי לקבלו לגר תושב, (ע' רמב"ם ס"פ ח' מהל' מלכים) הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהו פן יחטיאו בכפירותם, ואע"ג דלענין יין בעובד ע"ז תלוי, וכמש"כ הר"מ פי"ג מהל' מאכלות אסורות הי"א , והט"ז יו"ד סי' קכ"ד ס"ק ד' , הכא לענין לא תחנם אין חילוק.
וע"ע בפאר הדור (ספר על החז"א זצ"ל) (ח"ב עמוד מ"ב בשם מ. שנפלד), כאשר התלקחה - בשנים הבאות – המלחמה בין היהודים לערבים, אירע שפנה אליו יהודי המתגורר במושבה שנמצאת בחזית האש ושאל: כלום יעקור עם משפחתו למקום יותר בטוח? והוא השיב לו: - הגע בנפשך, אם כן ינהגו כל האוכלוסין שבמקומך, הרי יזוז הגבול לפנים הארץ ושטח ישובנו ילך ויצטמצם....
ומבואר מזה שלא חשש כלל לסכנת הדיירים, ולא לג' שבועות, והדבר מוכרח שהרי יש חיוב לצאת למלחמה אף בזמה"ז, אף שבכל מלחמה יש סיכון. ואדרבה, העזיבה מסכן את כל עם ישראל ע' ס' שכ"ט, וכ"ש שאסור לעקור ישוב.
וכעת עושים גזירה על א"י שלא נותנים לבנות בתים ביהודה ושומרון, כדי לפייס רצון ארה"ב ואירופה והערבים, והמטרה הסופית של השמאל ושל ארה"ב להחריב חלק גדול של יהודה ושומרון ולתת לערבים ולהקים מדינה פלסטינאית, וכמו שאומרים זה מפורש זה מטרה שלהם, וכבר איסור בניה הוא לא תחנם, שנותנים בעלות לגוי שהוא יקבע שלא יבנו, (ע' חז"א שם ס"ק ד') וכן ההמשך יש בו איסורים חמורים של לא תחנם ולא יישבו בארצך, וחורבן יישובים ובתי כנסיות ובתי מדרשות ואיסור מוסר. וכן הסכנה העצומה שהערבים יבנו מדינה כאן להחריב כל א"י ח"ו, (או"ח ס' שכ"ט סע' ו'.)
וצריך לדעת שאין לנו לפחד מן הגוים, שאם אנו לא מוותרים על מה שהקב"ה נתן לנו, ונצטרך ללחום עבור זה, אנו צריכים לסמוך על הקב"ה שיעזור כמו שעזר תמיד בדורינו בנסים, כשלא וויתרנו, (ע' דברים א' כט- לג, דברי הימים ב' ט"ז ז') וע' בזה במאמר 'בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם' באריכות ואכמ"ל. וכל החורבנות היו אך ורק כשעם ישראל בעצמו נתן חלק א"י לגוים, וכל הוויתורים הביאו רק צרות.
ומה שאנו סומכים על הקב"ה שיעזור לנו אם לוחמים כשצריך ללחום, וזה לא בצדקתינו ולא בכוחינו אלא למען כבוד שמו, שהגוים לא יאמרו שהקב"ה לא יכול לעזור, וכמו שנאמר למעני למעני אעשה, ולמען ברית אבותינו.