השבוע זכה שר הפנים למחמאות רבות. מעולם לא חיבקה התקשורת נציג חרדי במידה אוהדת כל כך. בזמנו, רק למען חרדי המחמד הידוע, מרחיים, התלכדו כל העיתונאים כאילו היה הסופר טאנקר בכבודו ובעצמו.
בימים אלו זה קרה לשר הפנים. כל אבירי הצדק והתקשורת געו עד כלות נשמתם כשהם מאבחנים באבחת הגיונם הצרוף את הפלא הפוליטי: "כששר הפנים מוסר נפשו למען מטרה נעלה הקרובה לציפור נפשו, הוא מצליח ומגשים במאת האחוזים את רצונו".
בדרך כלל. וזה דבר מופלא, כי שאר השרים והח"כים לא רק שאינם מוסרים נפשם, אלא שכנראה אין להם גם מטרות נעלות הקרובות לציפור נפשם שעליהם יוכלו למסור את נפשם. אגב, אף אין להם סיבה למסור את נפשם וזה גם לא יעזור להם. נניח למשל שצערם של התרנגולות או חיות השטריימלים קרוב לנפשה של ח"כית פלונית, ונניח שהיא זקוקה לתקציב כלשהו כדי ליישם את זה. הלא חבל לה להצטער צער בעלי חיים מיותר, שהרי השאלטר מצוי אך ורק אצל נערי האוצר. והם חוץ מחשבון לא מבינים כלום. נאדה, זה מה שתכנתו בליבה שלהם, אולי כשיגדלו יבינו הללו עוד כמה דברים טובים.
ככה זה בישראל, מאז שהכול שפיט והכול בגי"ץ אין איש אשר יהין להרים את ידו ולפעול למען המדינה העם והארץ ללא שקופה של ניירת תלויה על גביו. אחרת, בין ינהג לטוב או למוטב אחת דינו לעבודת פרך במדבר האינסופי שבמסדרונות בתי המשפט. רק מי שניסה יודע. עשית טעית, לא עשית גם טעית. אם לא עושים לא טועים, ואם עושים טועים, כאשר העשייה היא עצמה הטעות הראשונה. העשייה הנכונה בישראל היא הררי ניירת, ישיבות, ועדות, בירוקרטיה, ושאר מרעין בישין.
תוכלו לשאול כל שר נמרץ בממשלת ישראל, הוא יבהיר לכם כיצד ניתן היה לסדר את המדינה בתוך כמה ימים, אך מה לעשות כי קצרה ידו. כך המחדלים והכשלים המרכיבים את המדינה חוגגים מאז מלחמת יום הכיפורים. אוי לו למי שיתקומם נגד השיטה. התוצאות ידועות.
כל נציג חפץ חיים, מבין את העניין ומיישר קו. החרוצים שבהם נאלצים לעשות נפשות לרצונותיהם במסגרת השיטה הארכאית הזו.
נוכל לתפוס לדוגמא נאום מתחנן של אחד משרי הפנים בשנת 2002 היה זה כאשר התכנסה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הבולדוזר, לדון בנושא הכבאות. הפרוטוקולים מעידים כי מילותיו של השר הממונה על מערך הכבאות דאז היו כדלהלן: "אני רוצה באמת קצת תשומת לב, כי מדובר פה באמת בחיי אדם ובהחלטה מאוד חשובה. הייתי מבקש, באמת, תשומת לב בעניין הזה", נשמע מתחנן, הא?! למה הוא לא כרע ברך בפניהם?! עד היום לא ברור הדבר, מכל מקום הוא סיים במילים הבאות: "אני בעד הסדר עם קק"ל, עם האוצר, כדי למצוא ביחד אופציה ודרך איך מכבים שריפות מהאוויר.
זה נהוג בעולם. אם היום, באופן לכאורה שרירותי או חד-צדדי לא מכבים מהאוויר, ובעוד שעה, חס וחלילה, תפרוץ דליקה, כולנו נתכנס לראות מה עושים. לכן אני מציע להשאיר את המצב הקיים עד שיימצא סידור אחר". להשאיר, זה אומר אפילו לא לנקוף אצבע. גם לזה הם לא היו מוכנים. תשאלו את נערי האוצר למה.
מעניין לציין כי סיכומו של אותו פרוטוקול היה במילים הבאות: "ראש הממשלה מנחה את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לטפל בסוגיית כיבוי שריפות בסיוע אווירי". עד הרגע הזה הוא כנראה עדיין מנחה את מנכ"ל ראש משרדו לטפל בסוגיה הקשה. הם כנראה מטפלים בזה גם עד עצם היום הזה. תשאלו את ביבי.
אגב, אנשי מקצוע המצויים בסוד העניינים, כמו רב טפסר שמעון רומח נציב כבאות והצלה, העומד בראש מערך כיבוי האש בישראל, או מנכ"ל משרד הממשלה כיום אייל גבאי, מעידים כי האיש שהתמסר יותר מכל ושדרג את מערך הכבאות בישראל ככל יכולתו הוא אותו שר הפנים משנת 2002 ששלושת שרי הפנים שהיו מטעם סיעת קדימה בין שתי הקדנציות שבהן כיהן כשר פנים לא עשו אפילו אלפית ממה שהוא עשה בכל אחת מאותן קדנציות. לא לחינם מפוזר עשן סמיך, נטול חומרים מעכבי בעירה, מכיוון לשכותיהם של הקדימאים הללו. אין הרי אש ללא עשן. גם הם יודעים זאת, לפחות מאז שעל ראש הדברן בוער הכובע.
זה למה אין סיבה בישראל למסור את הנפש על שומדבר. חבל על הזמן, כל עוד אינך עובד במשרד האוצר כמובן. גם אם זה נושא חשוב כמו הצלת חיים או מרחיים, אפילו אבירי התקשורת מבינים זאת, לכן חוץ מלעשות פיניש עם אלי בארץ נעדרת הם לא מבזבזים זמן על כאלו נושאים. במילא אין להם השפעה על יותר חצי העם שאינו חושב כמותם.
זו גם הסיבה שלפיה יו"ר תנועת ש"ס ושר הפנים ר´ אליהו ישי מוסר נפשו אך למען נושאים הקרובים אל ציפור נפשו, נפש האומה. לא בשביל שיצא מזה משהו, אין מצב מול נערי האוצר. הוא מוסר נפשו ברמת העיקרון ובלי קשר לתוצאות.
כי ככה היו יהודים בכל הדורות מאז ימי אברהם אבינו שקפץ לכבשן האש. על יהדות יהודים מוסרים את הנפש. לאש כזו יהודים מתמסרים בשמחה. בשביל זה הוא בעצם נמצא שם בממשלה, בשביל ציפור הלב היהודית של האומה. כדי שלא ישרפו צמרות העצים שעוד נותרו לה לקנן עבור הדורות הבאים.
(מתפרסם ביום ליום)