דווקא בתקופה אשר משנאי התורה נשאו ראש, וקריאות ההסתה כנגד האברכים ובני הישיבות מתקבלות בחדווה גלויה בעיני ההמונים, סיפקו השבוע קומץ אנשים חסרי אחריות, את חומר הבערה העדכני, עמו יוכלו אנשי התקשורת והמסיתים הסדרתיים להמשיך וללבות את האש, כמיטב המסורת האהובה עליהם. אם עד עתה נאלצנו להתמודד עם אברך אנונימי וקל דעת אשר הוציא את דיבתינו רעה ב"עיתון של המדינה", ועם תלמיד סורר המבעט ברבותיו ומביע השקפות זרות ודעות כפרניות תוך שהוא פוער את פיו כנגד גדולי ישראל, הרי שהשבוע נאלצנו לעמוד מול פרשייה מביכה במיוחד, שבמרכזה עמדו כוללי האברכים.
עשרות שוטרים, פשטו השבוע בו זמנית על מספר כוללים בערים חרדיות ברחבי הארץ, כשהם מלווים בכח יס"מ, חבושים בקסדות, מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות ומכוסים בכובעי גרב.
לרגעים נדמה היה כי הכוחות המתוגברים התפנו מכל עיסוקיהם וקפצו לביקור על מנת ללכוד פושע מסוכן המסתובב ברחובות במסווה של חרדי עטור זקן, אולם אט אט הלכה והתבהרה התמונה האמיתית: חקירה מקיפה שערכה היחידה הכלכלית של משטרת ישראל בחודשים האחרונים, חשפה כי ישנם לא מעט סתירות, בלשון המעטה, בין הדיווחים שהגיעו מאותם כוללים, לבין המציאות בתוככי בית המדרש. בבת אחת נפסקה המיית הלימוד של מאות אברכים, שערי הכוללים נסגרו, אין יוצא ואין בא, והשוטרים החלו לערוך בדיקה מקיפה של הנוכחים. התוצאה? נו, לא ממש מרנינת לב.
מסע הסתה חדש
על פי החשד, ייצרו אותם גורמים בעזרת מכונות למינציה, תעודות זהות מזויפות של חרדים המכונים משום מה ´קיצוניים´, שאינם מכירים במדינה ואינם מקבלים ממנה תמיכה, ופנו למשרד החינוך בבקשה לקבל תמיכות כספיות עבור אותם אברכים שכביכול לומדים אצלם. הציוד המשוכלל והתעודות המזויפות הוחרמו לאלתר ועמם נעצרו מספר אנשים החשודים כמעורבים בפרשה.
בכך, ניתן האות למסע הסתה חדש כנגד לומדי התורה, אוכלי החינם, החיים על חשבונה של המדינה ועוד מעיזים לשדוד את הקופה הציבורית במסווה של לימודים תורניים.
יחסו של הציבור החרדי למדינה ולמוסדותיה, היה מאז ומתמיד מעורב ומורכב. מצד אחד, בלתי אפשרי להתעלם מכך כי תחת חסותה של המדינה התפתח עולם התורה למימדים חסרי תקדים שלא שיערום אבותינו. עשרות אלפי בני ישיבות ואברכים מסולאים בפז, שוקדים על תלמודם יומם ולילה ומשפיעים במידת מה על זהותה של המדינה כמדינה יהודית. אולם מאידך, זוהי אותה מדינה אשר לדאבון הלב, חרטה על דגלה יסודות של כפירה בקב"ה ובתורתו, את הצרת צעדיהם של בני התורה, ואת רמיסת כל הקדוש והיקר לבני העם היהודי מדורי דורות. יעידו על כך אותם הזויים, ששלחו השבוע לרבנים ונציגי ציבור, אבקה לבנה מלווה במכתבי נאצה.
דווקא משום כך, מוחם הקודח של קומץ מפוקפקים, פועל שעות נוספות, בנסיון נואל לחפש אחר תחבולות שונות ומשונות ותרגילים מוזרים ומלוכלכים, על מנת לנצל את קופת המדינה עד תום ולמשוך ממנה כספים שלא כדין.
באמתחתם הם נושאים שלל של טענות וק"ן טעמים מפוקפקים כדי להכשיר את מעשיהם, אך טעמה המר של ההסתה החילונית הנוצרת בעקבות מעשיהם, עולה על כולם. הציבור הכללי מביט במעשים המיוחסים לאותם אנשים, ועיניו הולכות וכלות. אין הוא מבדיל בין איש לאיש ובין מגזר זה למגזר אחר. לדידו, השחורים כולם קרוצים מחומר אחד ועושקים את המדינה במידה שווה.
עדר זאבים מאחורינו
עם ריבוי המאבקים עמם מתמודדת היהדות החרדית בשנים האחרונות, נדמה כי לעיתים שוכחים חלק מאנשי שלומנו, אלו הנאבקים בחירוף נפש על ישיבה נפרדת באוטובוסים ומנהלים קרבות כנגד חיטוטים בבתי קברות של גויים, כי גניבת המדינה בתחבולות, תעלולים ודברי בדיה, חמורים הרבה יותר. מעבר לחילול ה´ האיום הנוצר בעקבות מעשיהם של אותם פוחזים, הרי שאין לתאר את ההשלכות ההרסניות העשויות לצמוח מכך, לכלל הציבור החרדי היושב בארץ הקודש.
למרבה הצער, בני ישיבות רבים מכירים מקרוב את הסיטואציות המביכות, אליהם נקלעים לעיתים מנהלי הישיבות כאשר מופיעים בפתחם פקידי משרד הדתות. אין בכוונתנו להאריך בתיאורים אודות המתרחש באותה העת, אולם כאנשים האמונים על ערכי התורה ויסודות ההלכה, חובה עלינו להקפיד על צעדינו ולהזהיר גדולים על הקטנים, לבל תצא חלילה תקלה תחת ידינו ונגרום להבאיש את ריחו של הציבור כולו. מוכרחים אנו לזכור, כי אנו עומדים בכל רגע נתון מתחת עיניהם הפקוחה של עדר זאבים המצפים בכליון עניים לכל מעידה וחריגה, אפילו הקלה ביותר.
רק בשבת האחרונה קראנו בפרשת השבוע על טענתו של יעקב אבינו בפני שמעון ולוי, לאחר שהרגו את שכם בן חמור וכל יושבי עירו. "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ, ואני מתי מספר, ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתו". יעקב אבינו מתאונן על שביישו אותו וקילקלו את יחסיו עם יושבי הארץ. אולם לא פחות מכך, מבכה יעקב על החילול ה´ שגרמו בניו במעשיהם.
החובה לקדש שם שמים בהליכותינו והנהגותינו, מוטלת על כל ירא ה´ באשר הוא. כל איש מאיתנו משמש כשגריר ליהדות הנאמנה ומייצג במעשיו את הכלל כולו. ידועים דברי חז"ל (יומא פו.) על הפסוק "ואהבת את ה´ אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט): "ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה. ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו. אין ספק כי ככל שנדע יותר את כובד האחריות רבה רובצת על כתפינו, כך נזכה יותר להאהיב את התורה ולקדש שם שמיים ברבים. בידינו הדבר.
(המאמר פורסם לראשונה בעיתון "יום ליום")