מסתמן: בקרוב שוב בחירות בעיר אלעד

במלאות שנתיים לקיומם של הבחירות, הגיעו הגורמים הפוליטים הרלוונטים להבנה, ואף להסכמה, כי יש לערוך בחירות חדשות לראשות העיר אלעד, מוקדם ככל האפשר. כאשר מהלכים מעשיים בעניין צפויים להתבצע כבר בימים הקרובים. מדוע? על כך בהמשך.

סימנים ראשונים

הרמז הפומבי הראשון לבחישה הנעשית מתחת לפני השטח, רמז שהרים גבות רבות אצל אלו שאינם בסוד העניין, היה ביקורו הרשמי (והממלכתי) של צביקה כהן בבית הגראי"ל שטיינמן, בחול המועד סוכות האחרון.

כהן, שכיהן כזכור כראש העיר אלעד בקדנציה הקודמת, נותר כאוב ופגוע ממהלך ההדחה שבוצע כנגדו, כאשר לדבריו, נחסמה גישתו לחצר הגראי"ל, "עשו לי אמבוש מבלי שאפילו נתנו לי לדבר ולהציג את הצד שלי" התבטא, ניתק את הקשר עם אנשי החצר, וסירב לכל ניסיון ´סולחה´.

אלא שבחול המועד האחרון, הורמו גבות רבות בפליאה, כאשר דווח על ביקורו של כהן בבית הגראי"ל, ביקור שלא למותר לציין, היה ביקור משפחתי מיוחד של כל "שבט כהן" על בניו ובנותיו, נכדיו ונכדותיו, שנכנסו כולם באורח חסר תקדים לחדרו של הגראי"ל, והתברכו מפיו אחד אחד באופן אישי.

מאחורי הביקור הרשמי, עמד סיפור רקע, מעניין לא פחות: בין כסה לעשור, נפגש צביקה כהן לפגישת פיוס חשאית עם דוד שפירא - נכד הגראי"ל, האיש המושך בחוטים בחצר חזו"א 5, ומי שנחשב כאיש שהביא להדחתו של כהן. הביקור החם של משפחת כהן בבית הגראי"ל, היה תוצאה של הצלחת פסגת הפיוס בין שפירא לכהן.

אבל בחצר הגראי"ל לבדה - אין די: יום למחרת הביקור בבית הגראי"ל, נצפה צביקה כהן בתפילת שחרית בביתו של הגר"ע יוסף. על טיב היחס לו זכה שם כהן, אין צורך להכביר מילים, לאחר שזכה לקבל עלייה על פי הוראתו האישית של הגר"ע.

מאחורי הקלעים

מה שעומד מאחורי המהלכים הללו, הינה התובנה המחלחלת אט אט, כי ראש עיריית אלעד יצחק עידן, לא יצליח להשלים את הקדנציה הנוכחית בראשות העיר, ומכיוון שכך, עדיף ליזום את המהלך, לתזמן אותו ולשלוט בו, מאשר להיגרר אליו מחוסרי שליטה.

הסיבות למסקנה הזו, אינן רק המצב הקסטורפלי בעיריית אלעד ומריבות הבכירים בה, דבר המעסיק רבות - ברצונה או שלא ברצונה את המערכת הפוליטית החרדית, אלא גם החקירות הרבות - החל ממבקר המדינה ועד ליאח"ה, אלו שעל פי הדיווחים, עוסקים שעות נוספות בנעשה בעירייה.

התמהיל הבעייתי הזה, שמסקנתו כי רבים הסיכויים להפסקת הקדנציה באמצעה, הביא את מושכי החוטים לחישוב מצבם "ביום שאחרי".

מצידה של ש"ס - הסכנה ברורה: לש"ס אין כיום רוב במועצת אלעד. כל השעייה של ראש העיר מתפקידו, משמעותה באופן אוטומטי העברת העיר לידיים אשכנזיות ושמיטת האחיזה הש"סית המסורתית בעיר.

אם מדובר בהשעייה זמנית בגין עילה משפטית, אזי המצב יימשך לפחות חצי שנה - עד להתבהרות המצב. אם מדובר בהתפטרות/פיטורין סופיים, המצב סבוך לא פחות: בשנה שלפני הבחירות לא יערכו בחירות כלל, וממלא המקום (האשכנזי, במקרה דנן) ימשיך לכהן כראש העיר עד לבחירות. במידה נותרה יותר משנה, ייערכו הבחירות בתוך כ-60 יום, כאשר בזמן הזה נותר המ"מ על כסא ראש העיר, נקודת זינוק מצויינת לכסא באופן קבוע, ולאיבוד סופי של השליטה הש"סית באלעד.

הניתוח המבהיל הזה - מבחינתה של ש"ס, מבהיל באופן מפתיע גם את אנשי חזו"א 5, וכל כך למה? בעוד כחצי שנה (לערך) מסתיימת על פי הסכם הרוטציה, תקופת הכהונה של "איש החצר" זעליג אורלנסקי בתפקיד מ"מ ראש העיר.

אבל עזיבתו הצפויה של אורלנסקי את התפקיד (מה יהיה אם ההסכם לא יקויים? עדיף שלא תשאלו...), היא רק חצי צרה: החלק המדאיג יותר עבורם, הוא שמו של המחליף, יו"ר דגל התורה באלעד צביקה הרבסט, יריבם המושבע של אורלנסקי ודוד שפירא, מי שנתן זה מכבר גט כריתות לאנשי חצר חזו"א 5 והחל לפקוד בקביעות את מחוזות חנן 10.

ואם מבחינתה של ש"ס העברת ראשות העיר לידיים אשכנזיות, הוא תרחיש בלהות, הרי שלדידו של דוד שפירא, תרחיש בו צביקה הרבסט מתיישב בכיסא ראש העיר, הינו תסריט אימה בלתי נסבל.

אחוות האינטרסים

וכך, חברה לה אחוות האינטרסים, לקשר השוטף הקיים ממילא בין לשכתו של יו"ר ש"ס אלי ישי לחצר הגראי"ל, ויחד נולדה לה המסקנה הנחרצת, כי יש לפעול לעריכת בחירות מקומיות באלעד באופן יזום, מוקדם ככל הניתן, בחירות בזק שייערכו תוך 60 יום מרגע עזיבתו של ראש העיר הקיים את תפקידו.

עבור ש"ס, בחירות יזומות מתוך הסכמה עם חזו"א 5, יבטיחו את המשך השליטה הש"סית בעיר. עבור חזו"א 5, תפקודו של אורלנסקי כראש עיר למשך 60 יום יהווה שדרוג ומתנה בפני עצמה, ואולי אף יהווה עילה לביטולו של הסכם הרוטציה המעיק עם הרבסט, שהרי זה נחתם בקדנציה של ראש עיר אחר...

אלא שהבעיה הקשה לא פחות, הינה שאלת המועמד המחליף. הפעם, בניגוד לבחירות אשתקד, מדובר בבחירות בזק מיוחדות, שייערכו על בסיס ספר הבוחרים הקיים! המשמעות: לא ניתן לייבא מועמד מחוץ לעיר.

הואיל וכך מצטמצם מספר המועמדים האפשריים למינימום, כאשר על הפרק ניצבים בעיקר 2 שמות: ראש העיר הקודם צביקה כהן, ומנחם שם טוב, איש עסקים מצליח ומקורבו של רב העיר הספרדי הגר"מ מלכה, שמועמדותו לתפקיד נדחפת מדי מערכת בחירות בידי הגר"מ מלכה.

יתרון הניסיון

מבין שני המועמדים הללו, בולטת לכאורה כריאלית יותר מועמדותו של כהן, לא רק בשל העובדה כי הוא זה בעל הניסיון המונציפאלי מבין השניים, וש"ס שנכוותה כעת באדם חסר ניסיון, לא תהמר שנית, אלא גם בשל גלי ההתנגדות הרחבים שמועמדותו של שם טוב, הנחשב באופן מובהק ל"איש של" המרא דאתרא הספרדי, עשויה לעורר.

כהן, יש לציין, השכיל לא לשבור את הכלים בעת הדחתו בבחירות האחרונות, הוא נמנע מלהתבטא בחריפות באופן פומבי, ויתירה מכך, בתגובות לעיתונות אף "קיבל עליו את הדין באהבה", התנהגות שהביאה לו נקודות זכות רבות להמשך.

במצב הנוכחי - סבורים כולם, צביקה כהן הוא השם המוביל למחליף. הפיוסים האחרונים, הם הביטוי המעשי והפומבי למסקנה המשותפת.

ומה אומר צביקה כהן עצמו? בניגוד לשם טוב המפעיל לובינג כבד למועמדותו, הרי שכהן המתפקד כיום כראש הועדה המרחבית גליל, מצהיר בפומבי כי אינו מעוניין בתפקיד, "מה רע לי כיום, בשביל מה אני צריך את הצרה הזו" הוא אומר.

"ומה יהיה אם גדולי ישראל יורו לך לחזור, האם תסרב להם במפגיע?" נשאל כהן בימים האחרונים, "אני מקווה מאוד שזה לא יקרה" הוא השיב לאחר שתיקה.