קראתי את תגובתך בה יצאת להגנת כבודו של הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א, מהתקפתו משולחת הרסן של הפסבידון המכונה "יתד", הפועל למעשה בחסות וברשות רבני החוגים הליטאים. אמנם אתה משיב ליתד, ומתעלם מהעומדים מאחריו, שניכסו לעצמם "מעמד על" של קובעים ובלעדיים לדעת תורה ולקביעת פסק הלכה, כאילו להם בלבד ניתנה התורה, התבונה וההלכה.
דברי ההבהרה שכתבת כמתנצל, וכ"מתרץ" את דברי הרב עמאר כ"מסולפים" ע"י יתד, לא יועילו אצל האנשים אשר הספרדים ותורת רבניהם אינה שווה כקליפת השום בעיניהם.
די כבר לגלגל עיניים ולכתוב ולדבר בלשון דו משמעית, "חכמות בחוץ תרונה, ברחובות תתן קולה" (משלי א,כ).
אינני יודע אם ראית את ספריי "זרע ישראל" ו"מקור ישראל" על הגרות, אם תעיין בהם תראה שכל דבריהם של יתד והנמשכים אחריו מהבל ימעטו, ואין להם כמעט על מה לסמוך, ובודאי בטלה דעתם, אצל רוב ככל הפוסקים אשר אנחנו נשענים עליהם, ובספרי, ראה תראה על מי נשענתי.
הרב עמאר יודע כל זאת, ספרי היה למראה עיניו. מעניין רק שלפני חודשים אחדים כשיצאו הליטאים וגרוריהם עמי הארץ, בעידוד מקהלה של מלחכי פנכה מקרב הספרדים, כולם שתקו. אז לא קמו ומחו, לכבודה של תורה והלכה, להשיב להם כגמולם ולומר, די לכפות פסכתר על האמת, אז לא חשו לעלבון תלמידי חכמים [עיין (בבא מציעא דף פ"ד ע"ב) על ר´ אלעזר בן רשב"י ששמע עלבון תלמיד חכם ולא מיחה] והנה עתה עלו דרגה ומשמיצים בפומבי וריש גלי את הרב עמאר הרב הראשי, ואין זו הפעם הראשונה.
אינני חלילה שמח מזה, נהפוך הוא ואדרבה, לפי דעתי שתיקתו עכשיו היא טעות, עליו להשיב כדרכה של תורה, וכל תלמיד חכם שאין בו אחד משמנה שבשמינית אינו ת"ח (סוטה דף ה´ ע"א), לשתוק עתה, מטעמי ענוה הוא טעות גמורה וענוה פסולה, כענוותנותו של ר´ זכריה בן אבקולס (עיין גיטין נ"ו).
דבר נוסף, יש להבהיר חד משמעית: המבטל גרות למפרע בגין אי קיום מצוות ומוציא אשת איש לשוק בלא גט (כי הרי היא "גויה") דינו כטועה בדבר משנה, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ועלול להרבות ממזרים בישראל (אם תחיה עם יהודי בלא גט, כי גויה אינה צריכה גט) ועתיד ליתן ע"ז את הדין.
ולכן אין שום אפשרות בעולם לבטל גיור שנעשה כדת וכדין, בין בצה"ל ובין מחוצה לו.
אגב אני בטוח שהגאון הרב עמאר קיבל יותר אומץ בכל גישתו, דוקא אחרי שהוא ראה את ספרי על הגיור, ואת פרוטוקול דברי מרן הרב עובדיה, המתייחס גם לגיור חיילי צה"ל ע"י רבנים צבאיים. ובכלל מסורת הפסיקה של הרבנות הראשית לדורותיה מאז הקמת המדינה וגלי העלייה במהלך השנים שהביאו עמם בעיות שונות של נשואי תערובת וערב רב של גויים הלכתית, הקלה וגיירה למעשה בדרך זו או אחרת אותם, אע"פ ולמרות זעקות החמס של החוגים הידועים דהיום, אלא שבניגוד להיום, הרבנים דאז היו בעלי חוט שדרה ועמדו על דעתם לקולא בתוקף, ולא נמנעו מלהשליט את דעתם למרות המחאות, אפשר לראות זאת בתשובותיהם של מרנן ורבנן הגרמ"ח עוזיאל, הגרא"י וולדנברג, הגרא"י אונטרמן, הגריא"ה הרצוג ויבדל"א מרן הגרע"י שליט"א.
נמצאת בידי גם תשובה של הגאון הרב בארי זצ"ל רבה של נס ציונה שמעיד גם הוא על גישה זו. ורק עתה לצערנו שיש ירידת הדורות וחוששים מהעיתון הידוע לשמצה פן יציגם ככלי ריק, הרי הם חוששים להציג את דעתם ברמה, וחבל.
בידי עוד להאריך בזה, ואני מתכוין לכתוב מאמר מקיף בנושא זה שיציג את מסורת פסיקת הרבנות הראשית לדורותיה בנושא אקוטי זה, בדור זה של קיבוץ גלויות, ועוד חזון למועד.
אני מנצל הזדמנות זו על מנת להבהיר כל זאת בצורה חד משמעית, ב"ה אינני חושש מהם ומהמונם, ואמשיך לומר את דברי ולא ירחק היום ויכירו כולם באמיתה של תורה.