בשבועות האחרונים אנו עדים להפגנות סוערות ומלחמה רבתי על אופיה של מתא-קדישא, קרתא דשופריא, ירושלים עיה"ק תובב"א.
כרגיל בציבור שלנו, אנו שומעים דעות שונות ומשונות, שחלקן תומכות בריש-גלי בהפגנות וחלקן קובלות על עצם העובדה ששלומי אמוני ישראל בני ציון המסולאים בפז הרימו ראשם כנגד השלטון הציוני שהחליט להרחיב את השתלטותו על ארץ-הקודש ולהעצים את חילול ה´ וחילול שבת-קודש.
נראה, שאותם יפי-הנפש הקובלים על-כך לוקים בתסמונת הפושה בציבור שלנו, אותה תסמונת שמתקרבת לציבור הכללי ואומרת "כמונו כמותכם", "עמי עמך ואלקייך אלוקיי".
(ולהסיר לזות שפתיים – מאמרי הקודם בנושא אוטובוסי המהדרין, קבל על האלימות שישנה שם, ותו לא מידי, להוציא מדעת הטועים).
נראה ששכחנו למה אנחנו יושבים בשקט ומקבלים כביכול את השלטון הזה. לא רבותיי, השלטון הזה איננו לגיטימי. לא רק לדעת אחינו נטורי-קרתא או חסידי סאטמאר, תתפלאו.
האם תדעו להגיד לי מי אמר את הדברים הבאים?
"כאן אנו נמצאים בגלות בידי אומות-העולם, בארץ-ישראל אנו נמצאים בגלות בידי יהודים, וקשה יותר להיות בגלות אצל רשעי ישראל מאשר אצל רשעי אומות העולם. הגלות בידי הגויים טובה יותר מאשר הגלות בידי יהודים. הגוי מחזיק את הגוף היהודי בגלות, אך עם הנשמה היהודית אין לו עסק. ואילו הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומחפש לטמא את הנשמה.
חלק מסוים מרשעי ישראל, שהתאספו בארץ-ישראל, מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות, לטמא את קדושת הארץ, לטמא את לשון-הקודש...
...אלה שנמצאים כאן (בארה"ב) יכולים להיות שבעי-רצון על שלא נמצאים שם בארעא דישראל הגלותי, שהאנשים היראים הגרים שם הם עבדין תחת ידי פריצי עמך".
אתם מתארים לעצמכם, שאת הדברים הללו אמר בנאום חוצב להבות אולי כ"ק הרה"ק רבי יואל טייטלבוים זי"ע מסאטמאר באחת ממשאותיו על נושא הציונות?
או אולי נאום שנשא בזמנו מי שכיהן כגאב"ד ה"עדה החרדית" בירושלים?
אז זהו, שלא. את המילים הללו אמר לא אחר מאשר האדמו"ר הקודם של חסידות חב"ד-ליובאוויטש, הרי הוא חותנו של הרבי האחרון, כ"ק הרה"ק רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זי"ע מליובאוויטש בליל-הסדר השני של שנת תש"ג.
קצת חידוד לרקע הדברים – את הדברים הללו הוא אמר בשעה שיהודים נעקדו על קידוש ה´ במספרים בלתי נתפסים באירופה הבוערת, כולל גם בתו ובעלה הי"ד!
אז נכון, אמנם יש חלקים בציבור החרדי שלקחו על עצמם למשוך את הציבור הכללי בחבלי עבותות אהבה וקירוב. וזה חיובי, וזה טוב, וזה פועל ישועות בקרב הארץ ורבים מעמי-הארץ חוזרים ושבים אל צור ישראל וגואלו, בורא עולם ומנהיגו.
אך יחד עם זה, נראה שחלקנו שכחנו באיזה עולם אבסורדי אנחנו חיים. תארו לעצמכם, יושב יהודי שגדל בבית של פורקי עול מלכות שמים, יהודי שלא קרא ולא שנה, חומש עם רש"י בקושי יודע ומה שכן יודע מעט מפרש בעצמו בעיוות נוראי, יהודי שגידל אולי ילד, ילדה, וכלב – והוא זה שיחליט אם אישה ממאה-שערים ממשפחה של יראים ושלמים התנהגה עם ילדה כראוי או לא?
מבלי הבט על עצם השאלה – מי הוא שיחליט בנושא? האם הוא יודע מה זה לגדל ילדים? הוא יודע מה זה להוריד דמעות להצלחה בחינוך הילדים בהדלקת נרות שבת קודש? האם הוא ראה אימא יהודיה רחמניה אי-פעם, בכדי שידע לזהות כזו אחת כאשר תעמוד לפניו?
הרי רחמנות עליו ועל שכמותו, תינוק שנשבה לבין הרשעים וגדל ללא תורה וללא יראה.
האם עובדת-סוציאלית שגדלה כמו היהודי שתיארתי לעיל, יש לה זכות להחליט על עתידה של אם בישראל ועל אפשרותה לגדל את ילדיה?
האם יהודים מסכנים שרחמנות עליהם ועל נשמתם, יחליטו כיצד תיראה העיר אשר נקרא שמך עליה?
אז נכון, אנחנו בגלות איומה ונוראית, ואם עד עכשיו נאלצנו להישפט ולהיות כפופים לחוקים בארצות אירופה והמזרח, למשפטם של הנכרים, היום אנו כפופים בגלות לחוקים נבערים מדעת תורה ויראה שלא גויים קבעום, אלא יהודים שמרום. אבל לשכוח שזה מלכתחילה לא לגיטימי?
אמרו כבר חז"ל (קידושין פב עמ´ ב) "אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי".
נכון, יש מי שבחר להיות הבסם בעולם ולהתעסק עם הטוב שבזולת, לקרבו ולהצילו מחבריו ומעצמו.
אבל עד אשר יצליח הבסם להציל, אין ואסור לעולם להישאר בלא הבורסקי שיפשיט את העור, ועל-אף הריח הלא טוב איתו הוא מתעסק – אי אפשר לעולם בלעדיו. צריך מישהו שיעשה זאת גם-כן.
אסור לנו, הבסמים, לשכוח מי הם אחינו לעבודה מן הצד השני. אסור לנו להתבלבל ולהזדהות עם הצד אותו אנחנו מצילים. אסור לנו להתבלבל ולחשוב שהמסכנות בה הם שרויים הינה לגיטימית.