למרות שזה מה שמתבקש לכאורה, אך נדמה לי הפעם שאין זה ראוי לאיש תקשורת להסתכל בראי הסיכום של תש"ע, במשקפת התקשורתית דווקא. יהיה זה מבט צר ואישי בהצבעה וניתוח השנה החולפת דרך הנושאים ה´בוערים´ שתפסו את העין התקשורתית. שכן זווית ראייה זו אינה תמיד מבטאת את המצב האמיתי, עד כי יצדיק לומר – "זה מה שעשה לנו את השנה כי אלו היו כותרות העיתונים", ובמילים אחרות: לא תמיד הנושא שהעסיק אותנו תקשורתית, זה מה שבאמת העסיק אותנו בפועל.
לא חסרים נושאים שטלטלו השנה את הציבור החרדי - חלקם אמנם ליוויתי מקרוב, קרוב מאוד - בכדי לסכם בהם את השנה. כותבי הטורים שלצידי אף יידעו לעשות בהם שימוש רב, עד לזרא, במחילה על הביטוי. מפרשת אסירי עמנואל, סערת ברזילי, תלאות ובשורת רפורמת השיניים, אלקטרה, פרשת מוות המוחי והילדה בשניידר, דרך אסון הרכבת, ההסתה המתלהטת, מסמך גלנט, ועוד ועוד ועוד ולא נגענו בקצה קציהם של האייטמים ששימשו את אנשי התקשורת בתש"ע.
ברור גם שמה שהופיע בתקשורת ובאמצעי המדיה השונים כבר דובר ונלעס, וכי מה לנו כי נשוב ונסקר ונסכם אותם, בעודם ידועים ונהירים לכולם. דווקא הנושאים השקטים, שיד התקשורת לא נגעה בהם, הם אלו שבעצם ´עשו´ את השנה. את השנה שלי, לפחות.
בעיני עשו את השנה, שנת תש"ע, שעברה עלינו לטובה, אלפי מלאכי החסד, אישי ועסקני הרפואה בציבור החרדי. שבשקט בשקט קידשו שם שמים במסירות נפש ושלא ע"מ לקבל פרס.
גם אם זה נשמע נדוש וכולם כבר שמעו ויודעים מזמן כי ה-ד.נ.א. של הציבור החרדי מורכב מחסד, עדיין אדבוק בגרסא שהם אלו שעשו את השנה. הם עשו אותה מחדש לאלפי אלפי אנשים, חלקם הקטן אני מכיר אישית וחלקם הגדול אני מכיר מבעד לפלטי הפקסים, המיילים ואלפי הטלפונים הבהולים בכל שעות היממה שמגיעים יום יום שעה שעה ללשכת סגן שר הבריאות. ושוב, לא שמענו מהם ולא ראינו. לא כבשו את עמודי החדשות ולא יגיעו כנראה לעולם לידיעת הציבור.
השתתפתי השנה, וגם הייתי שותף בארגון אירוע מכונן, בהם חברו למפגן כוח עוצמתי מאות נציגים של ארגוני חסד הפועלים במסירות יומיומית בקרב הציבור החרדי ובכלל. אין אחד שלא היה באירוע התקדימי שלא התרגש, שלא חש גאווה יהודית, שלא ראה לנגד עיניו את דברי סניגורן של ישראל.
ביום יום, כשכל ארגון וגוף ציבורי מחפש ייחודיות ועצמאות, זה נראה אחרת. אבל בשטח, בין מסדרונות בתי חולים, מבעד לאפרכסי הניידים של עסקני הרפואה, הכל נראה אחרת. הכל שונה בתכלית. כאן אין תחרות, כאן יש מסירות. ללא שעונים, ללא זמנים וללא שאלות או דחיות.
בחרתי לסכם שנה עם אלפי מקרים קשים בהם הייתי עד להתרחשותם, כצופה מן הצד, במסגרת תפקידי, לצד צוות פניות הציבור בלשכת סגן שר הבריאות. זר לא יבין את זאת. כאן יש הכל, חוץ מתקשורת. אודה ואף אבוש, שישנם מקרים בהם, כאיש תקשורת, אתה מזהה פוטנציאל בעל היבט ציבורי נרחב, כזה שיכול לעשות רעש תקשורתי מצוין, אך כאן הכללים שונים. פניות הציבור הן קודש הקודשים של משרד הבריאות והעיסוק התקשורתי מהן והלאה, בקפידה, ברגישות ובזהירות.
זוהי ההזדמנות שלנו לראות איך נעלמים המחיצות והקהילתיות ומופיעה האחדות ומסירות הנפש ממש במלוא עוזה וגאוותה. מול סיפורי חיים ומוות, רגעים של פחד ואימה, לחץ ותקווה, מהווים סיפורי הגבורה של האנשים שזכו בחייהם מחדש, אודות מסירותם של אנשי החסד המופלאים שהוזעקו לעזרה ברגע הנכון ובמקום הנכון. ´בדיוק´ תפסו את הרופא שקיבל את האישור המיוחל והורה את מה שצריך, תוך סייעתא דשמיא גלויה ומרגשת. כל סיפור הוא סיפור חיים, אך הכמות הבלתי נתפסת של צרכי עמך המרובים, מביאים אותך למחשבה מחודשת על שליחותם של אנשים שאין להם בעולמם כלום אלא לגמול טובה לזולתם. מפעים לראות זאת מקרוב ועוד יותר מרגש להיות חלק לעיתים ממקרים מעין אלו.
בימים של שקט של אחרי סערות תש"ע, נתמקד בשקט שהחליפה את הסערה. אלו שבשקט בשקט, ללא פרסום או קרדיט, זכו להצלת חייהם של אלפי אנשים, עזרה למשפחותיהם, סיוע לפרט ותמיכה לזולת. כן בשקט בשקט, קיימו שוב ושוב עולם מלא. עוד עולם ועוד עולם.
ששששש....ששששש.... תש"ע. כאן מצילים חיים. בשקט.