סיפורה של הכלה מתחיל למעלה מ-35 שנה לפני כן כאשר סבתה יפה (שם בדוי) נישאה לערבי מדרום הר חברון. "האינתיפדה הראשונה" שפרצה תקופה קצרה לאחר מכן הרעה מאוד את מצבה; הוריה נפטרו משברון לב על מה שקורה לבתם בכפר הערבי העוין, והבעל הערבי מצידו הפך להיות אלים יותר ויותר.
משך שנים היא חיה כך, משלימה עם מר גורלה. בתקופה הזו ילדה 4 בנות, ושנים אחר כך אולצו שתי בנותיה הגדולות להתחתן בגיל צעיר עם קרובי משפחתו של אביהם הערבי. היא הייתה יכולה להישאר שם לנצח, אבל בתה השלישית שראתה את הסבל שעברו אמה ואחיותיה, חיפשה פתרון למצב והגיעה ליד לאחים.
במבצע מורכב במיוחד חולצו לפני 10 שנים יפה, שתי בנותיה הנשואות, שתי בנותיה הרווקות וחמשת נכדיה.
במשך זמן ארוך הן שוכנו בדירת מסתור רחבת ידיים ומוגנת היטב, שכן החשש במקרה שלהן היה משולש: בעלה של יפה ושני חתניו שילבו ידיים בחיפושים אחרי נשותיהם...
המשפחה כולה שוקמה בעזרת ליווי מלא של אנשי יד לאחים המסורים, וחמשת נכדיה של יפה נתמכו בידי חונכים וחונכות שתמכו בהם לכל אורך הדרך. הם החלו ללמוד בבתי ספר יהודים, עלו על דרך המלך, ואחרי כמה שנים אף אחד בסביבתם לא היה יכול לזהות את עברם.
השבוע כאמור ארעה סגירת מעגל מרגשת כאשר נכדתה הגדולה של יפה, בתה של בתה הגדולה, הקימה בית נאמן בישראל עם צעיר תלמיד חכם, בוגר אחת הישיבות הטובות בארץ.
בסיום החתונה ניגשה יפה אל אחת העובדות הסוציאליות של יד לאחים שהשתתפו בשמחה ואמרה לה: רק עכשיו אני מרגישה סגירת מעגל. כל העת פחדתי שאולי נכדיי שגדלו בכפר הערבי, ירצו לחזור לשם, אבל כעת אני רואה שהם שלמים עם היהדות שלהם. הם ממשיכים את שרשרת הדורות שכמעט נקטעה בגללי".