המאבק של המטפלים החרדים: "המקצועיות תרד, נפשות ייפגעו"

בניסיון לשפוך אור על הפרשה שמסעירה את עולם בריאות הנפש החרדי, יצא 'כיכר השבת' בסדרת ראיונות נטול כפפות עם מטפלים ומטפלות חרדיים בעלי הכשרה אקדמית, כאשר הנושא המרכזי הוא שאלת הפיקוח על מסלולי ההכשרה אותו מבקשים מנהלי סמינרים לפתוח עם התיקון המוצע לחוק מקצועות הבריאות המתגבש.

בהמשך המכתב הוסיפו קלינאיות התקשורת החרדיות וכתבו ש"על כן, אנו מביעות את התנגדותנו לתיקון המוצע לחוק מקצועות הבריאות, כיוון שהוא יאפשר לעסוק בתחום ולטפל במקצועות הבריאות גם לאחר לימודים לא מלאים. התנגדותנו תקפה גם אם הטיפול האמור יהיה במסגרת החינוך החרדי ובקהילה בלבד. פגיעה בלימודים האקדמיים תפגע במקצועיות הטיפול ותגרום לכך שהילדים במגזר החרדי יופלו לרעה ויקבלו טיפול סוג ב'".

כשהפניתי את מכתבן לחה"כ יצחק פינדרוס הוא טען כי "במסגרת הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית נשמח להסתייע בהן בפרטי החוק ובמשמעויות", ואף הוסיף כי "ככלל, מדובר על 4 שנות לימוד ולא רק השנתיים שהן מכירות מהסמינר, וברור שנסתייע באנשי מקצוע, והאחריות המקצועית כפי שכתוב בהסכם תהיה על מומחי משרד הבריאות"

• • •

בכדי לברר את נכונות טענותיו של חה"כ פינדרוס, פנינו לכמה אנשי מקצוע חרדיים בכירים, והם התראיינו תחת שמם המלא - והסבירו את סכנת החוק כפי שהם רואים בעיניים מקצועיות, וזאת גם אם החוק של יהדות התורה יעבור בתנאים ובהגבלות שציינו חברי הכנסת.

יצחק יונה, מטפל באמצעות אומנויות, בוגר ישיבות קדושות, אשר לאחר נישואיו פנה ללימודים אקדמאים במכללת מבח"ר (אוני' חיפה),טוען בריאיון ל'כיכר השבת' כי העברת החוק תהיה נזק לדורות.

אומרים חברי הכנסת אשר ופינדרוס, אנחנו לא מתכוונים להוריד את הרמה. אדרבה, תקבעו לנו אתם את הרמה ואנחנו נעשה כל מה שתבקשו, רק שזה לא יהיה בפיקוח מעשי של המל"ג. מה אתה עונה על דרישה כזו?

"אני מאמין לחברי הכנסת שהם מעוניינים שההכשרה תתקיים בצורה טובה וראויה", אומר יונה, "אולם הבעיה היא לא בכוונות שלהם, הבעיה תהיה אחרי שזה ייצא מתחת ידיהם, והחוק יחוקק, כאשר למעשה כל הלימודים האלו יסתמכו על המפקח מטעמם (שיוכר על ידי המדינה כמובן), מרגע זה אין לדעת מה קורה בתואר הזה.

"כדי שזה לא יקרה, נדרש פיקוח אחד ואחיד לכל מי שרוצה לעסוק במקצוע הזה. צמד המילים בהן משתמשים מנסחי הצעת החוק, לפיו 'המדינה תפקח על התכנים', מסתיר עיוות גדול. המשמעות של פיקוח מטעם המדינה הוא שיהיה גוף שהמדינה תעניק לו אוטוריטה בכל מה שקשור להכשרת מטפלים.

"הפיקוח מטעם המדינה הזה לא היה מספיק לכל תושבי המדינה כאשר מדובר בלימודים אקדמאים, וזו בדיוק הסיבה שהמדינה לא סמכה על עצמה והסמיכה את המל"ג לפקח על התכנים הנלמדים ולשדרגם כל העת לפי התפתחות המחקר בתחום, כי כדי לפקח על תכנים ועל הכשרה אקדמית בענייני נפשות, נדרש גוף מקצועי שלא בונים ביום אחד".

אני מבין את החשיבות של פיקוח, אבל מדוע אנשי המקצוע נחרצים בדעתם שרק המל"ג יהיה זה שיפקח?

"צריך להבין שכשמדברים על פיקוח אקדמי, אין הכוונה רק לפיקוח על מקצועיות המרצות ועל אופן העברת התכנים והמבחנים. מדובר בעיקר על ליווי אקדמי-מחקרי של התחום כמקצוע. כמו בכל תחום מקצועי, ישנם חידושים ומחקרים אשר משפיעים על התכנים הנלמדים לאורך השנים.

"רק לשם הבנה, המל"ג קיבל את המנדט שלו עוד בשנות ה-50, ומשרד הבריאות בעצמו הצהיר באחת הוועדות כי אין לו את המנדט לפקח על לימודים כאלו. אז עם כל הכבוד למפקחים מטעם, קצת צניעות לא תזיק לאף אחד בעניין הזה. ביום שהתואר הזה ייצא מיד המל"ג, לא יהיה פיקוח אחיד למקצוע וכל מפקח מטעם יעשה מה שליבו חפץ עם התכנים, ובהמשך אולי אפילו עם דרישות אחרות הקשורות להכשרה.

"קראתי ראיון של אורה מלכי שפי, ראש התוכנית לתרפיה באמנות בסמינר בית יעקב, באתר 'מעריב' ולדבריה 'לא מדובר בניסיון להוריד את הסטנדרט של המקצוע. התוכנית נמצאת בפיקוח אקדמי והיא עתירת הכשרות מעבר לנדרש במסלולים אחרים"'. ואני שואל, מה זה פיקוח אקדמי? אם לא מדובר בפיקוח ישיר של המל"ג, זה בעצם אומר שאת התכנים בקורסים השונים יעבירו מרצות שלמדו באקדמיה, ואת הפיקוח יקיים מישהו שלמד באקדמיה. אז אם נלך עם המשוואה הזו, אזי פיקוח רבני יכול להתקיים על ידי כל אדם שלמד בישיבה?! ברור שזה לא מתקבל הדעת.

"פיקוח אקדמי הוא פיקוח של מי שמכשיר אקדמאים, הוי אומר המועצה להשכלה גבוהה. בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת לדרוש שלימודי רפואה ייצאו מתחת ידי המל"ג ויפוקחו מעתה על ידי גוף אחר כלשהו, רק כי למישהו לא מתאים ללמוד את כל האנטומיה של גוף האדם כפי שנדרש מכל אדם שמבקש לקבל הסמכה כרופא".

אז בעצם אם אתה קובע מי יפקח על התעודה, אתה יכול כמעט לפקח מה יהיה החומר...

"אגב, מעניין להזכיר מה ענו על הדברים הנ"ל של אורה מלכי שפי במשרד הבריאות: 'בחוק נקבע כי על מנת להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים בתחום יש להשלים תואר שני בתוכניות המוכרות. לימודי תעודה, טובים ככל שיהיו, אינם נותנים מענה לתנאי הכשירות שנקבעו בחוק. התוכנית הנדונה נבדקה על ידי אגף רישוי במשרד ולא נמצאה שוות ערך לתוכנית הלימודים שנלמדת במוסדות אקדמיים'.

"ראש התוכנית בבית יעקב טוענת שהתוכנית שלה עתירת הכשרות מעבר לנדרש במסלולים אחרים, ואילו משרד הבריאות מצא שהיא לא עומדת בתנאי הסף של דרישות ההכשרה. ניתן לראות בחוש איך הנושא נזיל, ושכל אחד יכול להפריח מילים באוויר. מה צריך יותר מזה בכדי להבין שנדרש פיקוח אחיד, מקצועי ונטול אינטרסים על התחום?!".

• • •

חשוב לציין, שלא רק המל"ג דורש להשאיר את האחריות על הלימודים אצלו, אלא שגם ממשרד הבריאות שאמור לקבל את האחריות על הלימודים עלו קולות דומים.

בדיון סוער שהתקיים בוועדת הכנסת אמר בנחרצות פרופסור שאול יציב, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות: "אני רוצה להגיד לכם, עמדת משרד הבריאות ללא שום צל של ספק עומדת על כך שזאת תהיה טעות חמורה לכלול בתוך חוק מקצועות הבריאות אנשי מקצוע שלא למדו במערכת אקדמית מוסדרות ומפוקחת על ידי המל"ג". עוד הוסיף יציב: "יש השלכות רוחב בלתי רגילות ומסוכנות ביותר. זה מקרין על כל מקצועות הבריאות. כלומר, זה אומר שגם במקצועות אחרים, לא רק באומנויות, בכל מקצוע אחר ששייך למקצוע הבריאות, יוכל לבוא מישהו ולטעון 'למדתי במקום זה בקורס זה או קורס אחר, ואני גם רוצה להיכלל'. ואני רוצה לראות איך נוכל להגיד אנשים האלה שאנחנו מתנגדים משום שמדובר פה רק בהשכלה אקדמית, כאשר יש כבר גופים ואנשים שיושבים שם ללא השכלה אקדמית. זאת אומרת, יש לזה השלכות רוחב בלתי רגילות ומאוד מסוכנות".

ואכן, לפני כשנה, עוד בזמן בו פעלה הכנסת הקודמת, יצאו אנשי ונשות מקצוע חרדים בקמפיין רחב נגד הניסיון להנמיך את דרישות המקצוע, כאשר הסלוגן המרכזי היה כי אין להפלות בין ילד חרדי לילד חילוני, וכי לכולם מגיע טיפול מקצועי אחיד. מאז התגייסו עוד ועוד מטפלים ומטפלות חרדים במטרה לקיים הסברה לציבור החרדי מתוכו הם באים, בדבר הסכנה הגדולה שמתהווה מתחת לאפם.

• • •

הפנינו שאלה דומה גם לגיטי פיין, מטפלת ותיקה בעלת תואר שני בטיפול באמצעות אומנויות – פסיכודרמה. גיטי היא אנליטיקאית קבוצתית, מטפלת ומדריכה מטפלות בקליניקה פרטית ובמכון "למרחב", חברת ועד בפורום הישראלי לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה התייחסותית, מרצה בתוכניות הכשרה אקדמיות וכן בסמינרים.

את מכירה היטב את שני הצדדים: מצד אחד את מכירה היטב את עולם האקדמיה, ומצד שני את מכירה היטב את עולם הסמינרים - גם כמי שלמדה בסמינר ואף מעבירה קורסים בסמינרים. ואני רוצה לשאול אותך בכנות: על מה הצעקה הגדולה? מה הבעיה שנשים חרדיות ילמדו במסלול מותאם, עם אותם תכנים ואותו מספר שעות הכשרה, רק ללא פיקוח המל"ג?

"לכאורה נשמע אידיאלי – לימודים מקצועיים שווים באיכותם ללימודים אקדמאים, באווירה שמורה בתוך הסמינר, לא נותנים ליד זרה לבחוש בתהליכים ובתכנים וממנים פיקוח חלופי. אבל כדי להבין את הבעייתיות, צריך להבין מהו המל"ג ומדוע כל חלופה הינה בעייתית: המל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) הוא רשות פיקוח, גוף ממשלתי עצמאי שנועד לפקח על מתן שירות חיוני לציבור, על מנת להבטיח שהשירות ניתן באיכות/כמות/מחיר מתאים.

"כמו רשות המים ורשות החשמל, כך המל"ג הוא הגוף היחיד במדינת ישראל שיש לו את המשאבים לרגולציה. לפיקוח אחיד ובלתי תלוי, על תכנית לימודים אקדמאית. בשונה ממה שניתן לחשוב, אסור למל"ג להגביל את חופש הדעה והמצפון, להתערב בקביעת תוכניות לימודים ולהתערב במינוי הסגל האקדמי ובדרכי ההוראה. אין שום אפשרות סבירה, לקיים תכנית לימודים מקצועית, ללא פיקוח ובקרה של גוף עצמאי, מנוסה ובלתי תלוי".

תרשי לי לשאול אותך. בוועדת הכנסת נשמעו אמירות לפיהן המטפלים והמטפלות בעלי תואר אקדמי מעוניינים לשמור על 'הגילדה' באמצעות החמרת הדרישות, מה דעתך על הטענה זו?

"זו טענה לא עניינית שמסיטה את הדיון מהבנה של מהות הטיפול באמצעות אומנויות ומשמעות הפיקוח ותנאי הסף ההכרחיים לפתוח תוכניות כאלו, לפסים אישיים של קנאה, תחרות וצרות עין.

"באופן אישי, כמי שמקדישה שעות רבות ובהתנדבות מלאה על מנת לפתח את תחום בריאות הנפש במגזר החרדי, וכמי שעובדת גם בשירות הציבורי בטיפול ובהדרכת מטפלות, וכמי שפוגשת נשים בחיבוטי נפש, מתלבטות האם וכיצד ללמוד טיפול באקדמיה על כל משמעויותיה, כשלפעמים הן מחליטות ללמוד ולפעמים נאלצות לוותר. וכמי שערה למצוקת הנשים החרדיות בהיעדר תעסוקה הולמת, אהיה הראשונה לשמוח ולברך על תוכניות מקצועיות שתיפתחנה לפי כל ההידורים, הן הערכיים והן המקצועיים. אולם כאמור, רק פיקוח המל"ג, למידה מלאה של כל התכנים, תנאי סף בקבלה ללימודים וכל מה שכבר הוזכר".

מצד שני, טוענים חברי הכנסת שאין מספיק מטפלות חרדיות בעלות תואר שני אקדמי, ושכתוצאה מכך ישנם ילדים חרדים שאינם מקבלים טיפול רגשי מתאים. האם לא האם לא עדיף להגמיש מעט הדרישות בכדי שהילדים יקבלו את מה שמגיע להם?

"בגוף השאלה יש כמה טעויות", מבהירה גיטי, "ראשית, לא חסרות מטפלות באומנויות חרדיות. ביחס לאוכלוסייה הכללית, במגזר החרדי יש 6% יותר מטפלות באמנות (בגלל ההנגשה היחסית נוחה של לימודי המקצוע במכללות חרדיות). כך ניתן למצוא בכל יישוב חרדי מטפלים ומטפלות בהבעה ויצירה, חסידיות, ליטאיות, מזרחיות וגם דוברות אידיש לא מעטות. שנית, אומנם קיים חסר – אבל לא במטפלות באמנות, ובוודאי לא כאלו שעברו הכשרה שאינה מקצועית. חסרים מטפלים שעברו הכשרה ארוכה, רבת שנים".

גיטי מבקשת להאיר נקודה נוספת: "התואר השני הנכסף בתרפיה באמנות, הוא רק בסיס להמשך למידה והתמקצעות. הוא מאפשר להתחיל לפגוש מטופלים, אך זוהי רק תחילת הדרך. קיימים מסלולי הכשרה והתמקצעות נוספים רבים על מנת להפוך למומחים בתחומים ספציפיים.

"בראש הרשימה נמצאים בתי הספר לפסיכותרפיה המלמדים בתוכנית הכשרה מקיפה של 3 שנים, התוכנית עוסקת בפרקטיקה ותאוריה של המפגש הטיפולי. עד לשנה האחרונה, בכל בתי הספר לפסיכותרפיה המוכרים לאיגוד המקצועי, התקיימו לימודים מעורבים מגדרית. כך נוצר מצב שמטפלים שלמדו את התואר השני בהפרדה מלאה, לא עברו הכשרה בפסיכותרפיה.

"בעקבות החסר עבדתי ביחד עם קבוצת מטפלים מהמגזר החרדי שללא מטרות רווח, נרתמו ליצור קשר עם בית ספר מוכר ('הרי ירושלים', לשעבר 'בני ברית') ובס"ד נפתחה שלוחה מקצועית בהפרדה מוחלטת, לנשים ולגברים. במקביל גם במבח"ר נפתחה תכנית לנשים בלבד, כך שכבר כעת אין תקרת זכוכית בתחום הזה למטפלים שחשובה להם הקפדה על כל גדרי ההלכה והצניעות.

"האפשרות שבנות תלמדנה לימודי תעודה מקבילים, לא תאפשר להן להמשיך להעמיק בתוכניות המשך מקצועיות, שכן תנאי הסף הבסיסי הוא תואר שני קליני ממוסד אקדמי מוכר, ושוב - תקרת זכוכית שמשמרת מטפלות שאינן עוברות הכשרה מספקת, אז איזה נשות מקצוע ייצאו מתוכניות פרווה שכאלה?!".

ושאלה אחרונה: הזכרת את המורכבות של לימודי האקדמיה - הרבה אנשים שואלים אתם עצמם מדוע לא עדיף לסנן את התכנים וללמד רק מה שבאמת מתאים למגזר שלנו?

"הבחירה לעסוק במקצוע הטיפול הנפשי, זו בחירה להסכים לפגוש ראשית כל את עצמי, על כל חלקיי ובהמשך את המטופלים, על כל חלקיהם הנפשיים המודעים ושאינם מודעים. לא, זו לא עבודה "נקיה" או "אסתטית", ועל מנת להגיע להתפתחות וצמיחה נפשית יש צורך ללוש יחד את ה"בוץ" הזה בטיפול.

"כפי שאין "התאמות" ו"סינונים" של מטופלים לגבי החומרים הנפשיים שהם יביאו איתם לחדר - כך לא תיתכן התאמה מסוננת בהכשרה. יתכן שזה יגרום לנשים שיש להן יכולות וכישורים לעבור הכשרה בתחום לסגת ולוותר וזו זכותן, כפי שיש שבוחרות שלא לעבור הכשרה בהייטק כדי לא להיחשף לאינטרנט או לא לעבוד שעות רבות מידי מחוץ לבית עם ילדים.

"כל אחת וסולם ערכיה, סדר עדיפויותיה והתייעצויותיה עם רבניה. אך צנזורת חומרים בתהליך הכשרה לטיפול נפשי עומדת בסתירה למהות הכשרת הלומד לעסוק בתחום. אופי הכשרה מתאים מתקיים כבר היום, ובמשך שנים במכללות החרדיות: לבוש המרצים, בצורת השיח, בטרמינולוגיה, ברגישות תרבותית, במעורבות של פוסקי הלכה בשאלות מורכבות ועוד. אבל ודאי שלא מדובר על צנזורה של חומרים שהם קריטיים להיותנו מטפלים".

• • •

אז אנשי המקצוע טוענים שאי אפשר ללמד חומרים שלא בפיקוח המל"ג, אולם האם המכללות החרדיות המפוקחות על ידי המל"ג מנסות לשמר את הצביון החרדי של הסטודנטים? שלום ויצמן, מטפל מוסמך באומנויות בעל תואר שני מאוניברסיטת חיפה (מכללת מבח"ר), מציג תשובה מורכבת:

"צריך להבין שבבסיס האינטרס של מרצה, כזה הבא במגע ישיר עם קבוצות סטודנטים חרדים, בפרט אלו שמגיעים למכללות חרדיות, הוא הקניית ידע בלבד ולא להעבירנו על דעתנו או להמיר את דתנו.

"עם זאת ראוי לציין כי התכנים לא תמיד סטריליים, ולפעמים יכולים להיות נוגדים את תורתנו הקדושה, מניסיוני, התואר הראשון שלי הוא בחינוך במגמת מדעים ממכללת אורנים בקרית טבעון - תואר שכשלעצמו יכול להוות בעיה לגבי תכנים שיש בהם מן הכפירה רח''ל, כגון זמן קיום העולם ועוד (למרות שגם לזה נמצא הסבר בחז''ל).

"המרצים כולם היו חילונים למהדרין, וכולם לא לימדו ולא נכנסו לנושאים הידועים כרגישים לתורה ובכלל לציבור החרדי. אוסיף כי שכני בבניין ד''ר אלי ברודמן הינו אחד המרצים המוערכים לתואר שני במכללת אורנים, לתומו הוא סיפר לי באחד מערבי השבת כי אם סטודנט אחד חרדי יאבד את דרכו בגלל הלימודים, הרי שהוא יצטער על כך מאוד. למעלה מעשור אני בלימודים אקדמיים, ומעולם לא חשתי שתוכן הלימודים בא בסתירה להווי הישיבתי עליו גדלתי והלך הרוח החרדי לפיו אני חי".

בשנות לימודיך באקדמיה, האם קרה שהרגשת אטימות כלפי הצרכים שלך כאדם חרדי?

"ההיפך הוא הנכון! מרצים, אוניברסיטאות ומכללות עשו התאמות רבות כדי לאפשר לי כסטודנט חרדי, לחוש בנוח. זכור לי שבשנות התואר הראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ביקשתי מהמרצים שלא יבדקו את הבחינות שלי בשבת, וכן שלא יזכירו שם ה', אלא ב ק' - ''אלוקים''. לא היה מרצה אחד שלא נענה לבקשתי. יתרה מזאת, גם ההנהלה וגם הסגל תמיד אפשרו הפסקות לצרכי תפילה גם כאשר היה ניתן לקיים תפילות בשעות לפני או אחרי הלימודים, אז אטימות זו מילה רחוקה ממה שקורה בשטח".

• • •

סטודנטים אחרים ממגוון מכללות שעימם שוחחנו הציגו תפיסה דומה: התכנים לא סוננו, היו תכנים שלא תמיד נעמו לאוזנם של הסטודנטים, אולם המרצים והמכללות השתדלו מצד אחד לא לפגוע ברגשות הסטודנטים ומצד שני לשמור על רמת הלימודים ככל האפשר מבלי לסנן תכנים.

כך סיפר אחד הסטודנטים כי במכללה שבה הוא לומד אסור ללכת עם מכנסיים קצרים, ושסטודנטים רבים מגיעים עם חליפות חסידיות ארוכות, אך מנגד, ואת זה חשוב לציין - חלק מהתכנים שהם חלק מהמקצוע לא תמיד עולים בקנה אחד עם רוח ההשקפה החרדית, ובחלק מהמקרים סטודנטים כן משנים תפיסות עולם מסויימות בעקבות הכניסה לשערי האקדמיה.

• לפניות ולתגובות: israel@kikar.co.il