לקראת השעה אחת וחצי אחר הצהרים יצאה היום (רביעי) לדרכה הלווייתו של זקן חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס, הגאון רבי שמעון בעדני, שהלך הבוקר לעולמו בגיל 94. הלווייתו יצאה מבית מדרשו - כולל 'תורה וחיים' ברחוב רבי עקיבא בבני ברק.
ראשון המספידים היה הגאון רבי משה מאיה, חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס. הרב מאיה, יבדל לחיים, דיבר על דמות התורה של הגרש בעדני זצ"ל. "הוא נתן לנו אהבה לתורה, שאיפה לתורה, שאיפה לגדלות בתורה", אמר. "כל מה שבן תורה צריך הוא נתן לנו. לא רק בדיבור אלא גם באישיות שלו". הגר"מ מאיה הוסיף: "ולכן נבקש ממנו שגם היום ידאג לנו שנהיה דבוקים בתורה והכל פרות שלו".
בהמשך ספד הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, יבדל לחיים. "בכל פעם שמרן האבא היה מכנס את מועצת החכמים, הוא היה הראשון שהגיע", סיפר הראשל"צ. "הוא הבין מה החשיבות של תורה, להנחיל אותה לדורות הבאים".
עוד סיפר הרב יוסף: "לא פעם הייתי איתו מחוץ לארץ, ראיתי את הענווה שלו, איך מדבר עם כל הגבירים שיעזרו לישיבות ולתלמודי התורה, לא לעצמו היה מבקש. היה אכפת לו מעם ישראל".
לאחר מכן ספד הגאון רבי ניסים בן שמעון. "אני מכיר את הרב ארבעים שנה", פתח. "הייתי בחתונה שלו. אחר כך הלכתי עם הרב יעקב בלויא בשבע ברכות שלו לישיבה שלו בקטמון. היה חשוך. הלכנו לבית. יצאה אשתו ואמרה שהוא בבית המדרש. לא הבנו. היה חשוך. נכנסנו לשם וראינו שישב לבד בחושך ולמד. זאת היתה דרכו".
הרב בן שמעון הוסיף ותיאר: "עשרות שנים מכירים אותו. לא צעק. הכל במאור פנים. לא עשה מלחמות. אם רוצים לעילוי נשמתו להרבות בלימוד ומאור פנים. צאו וראו מה הבריות אומרות עליו. לא המספידים. כל הבריות. היה אדם נוח. בין אדם לחברו. זה היה המוטו. כך אמר גם לחברי הכנסת".
גם הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר יבדל לחיים ספד לרב בעדני. "שר וגדול נפל היום בישראל. שר בתורה וגדול במידות", אמר הרב עמאר. "דיברו ועוד ידברו רבות בדמותו של הענק הזה. ועם כל גדלותו תמיד נצמד לגדולי הדור. עמד לימינו של חכם שלום. כיבדו זה את זה בצורה שאין כדוגמתה. וגם שניהם עם מרן הרב עובדיה.
"נהג כבוד באחרים והתייעץ עם אחרים למרות גדלותו. מרן הרב עובדיה, חכם שלום והרב שמעון בעדני תמיד הלכו ביחד. ועכשיו הלכו שלשתם למנוחות. עזבו אותנו לאנחות".
גם הגאון רבי מסעוד בן שמעון ספד. "מיום שאיבדנו את בית המקדש יש לנו רק קורבנות ציבור כמו המנוח. איזה קרבן ציבור. איזה קרבן", פתח ואמר.
רבי מסעוד הוסיף ואמר בין היתר: "כתוב בירושלמי שכשנצטרך רבי שמעון ספד לו רבי לוי. אמר דברים תשמישו של עולם. כסף זהב ונחושת. לכולם יש תחליף אבל לא לרבי שמעון. גם לרבי שמעון בעדני אין תחליף. קשה להספיד את גודל האבדה".
הרב יהודה דרעי ספד גם הוא: ""ויגדל משה" - וכי לא ידענו שיגדל? אלא שיצא וראה בסבלותם. זה אדם גדול. רבינו הגדול ראה בסבלוציהם של ישראל לא רק הפיזי אלא גם בסבלותיהם הרוחניים. כולם מכירים את הגמרא שעתידה תורה שתישכח מישראל. עמד רבי שמעון בר יוחאי ואמר חס ושלום שתישכח תורה מישראל שנאמר כי לא תישכח מפי זרעו עד עולם.
נשאלת השאלה, הרי כל החכמים הכירו את הפסוק, מה חידש רשב"י? אלא התשובה היא שחכמי ישראל ידעו את ההבטחה שלא תישכח, אבל לא ידעו מה עושים כדי לממש את ההבטחה הזאת כשהצורה מתמעטת."
עוד ספד: "ענה להם רבי שמעון שזאת לא רק הבטחה זה סוד המימוש של ההבטחה. כי לא תישכח מפי זרעו זה סוד ההבטחה שנדאג לילדים שלנו. ככה לא תישכח מישראל זה רבי שמעון של הדור ההוא וזה רבי שמעון של הדור שלנו. כבר 60 שנה ו70 שנה. להעמיד תלמידים ותלמודי תורה בכל מקום ומקום. לקרב את אחינו לאביהם שבשמים."
בנו, רבי דוד בעדני ספד לאביו: "נח נפשיה דרב. ואנחנו עדיין לא יודעים. אם נצטרך לקרוע על כל מה שלא הספקנו ללמוד, כמה קריעות נצטרך לקרוע? לקחת הכל. בהירות בתורה ועמקות. את חובת הלבבות. כולם הזכירו את זה אנחנו ראינו את זה בחוש איך הכרת את היצר הרע. ערב פסח אמרתי לך שצריך לעשות מצות אחרי חצות. אמרת שאי אפשר כי אנחנו עסוקים בלבער את היצר הרע.
הרבה דברים הסתרת. חלק דברים הזהרת אותי באזהרות חמורות לא לספר. פעם טחת פלטת מהפה שיש סערה ציבורית גדולה וזה הפריע לך להתרכז בלימוד הדרך."
עוד ספד בן הרב: "יעקב אבינו לא מת. אם זרעו בחיים אז הוא בחיים. התכוננת לגאולה. הקמת כוללים להלכות טהרות כי התכוננת למשיח. נשתדל להמשיך את זה. נצפה לביאת המשיח. תתפלל להשם בשמים שאנחנו משתדלים להיות מוכנים לגאולה.
אני מבקש מחילה בשם המשפחה. לא אם פגעתי. אני יודע שפגעתי. אנחנו גם מודים לכל אלו שבחודשים האחרונים עזבו הכל ובאו לטפל באבא. היטיבה השם לטובים ולישרים בליבותם נמשיך בעזרת השם את כל הכוללים שלך והמפעלים שלך."
יו"ר ש"ס אריה דרעי ספד: "דוד המלך זועק כי רבי ואמי עזבוני. חכם שלום לפני חמישה חודשים ועכשיו רבי שמעון. על מי עזבתם אותנו.
בלוויה של חכם שלום, רבינו, אמרת משפט. צעקת "חכם שלום למה הלכת לפניי... אני יותר מבוגר ממך". והנה הלכתם ביחד. הלכתם למנוחות ועזבתם אותנו לאנחות."
עוד ספד: "מי ינחה אותנו? מי יראה לנו את הדרך. בנו ישראל צאנה ובכינה על רבי שמעון. מי דאג לספרדיות לסמינרים? מי דאג לתלמודי תורה? כשהיה במצב קשה הגיע לכנסים גם בירושלים במערכה האחרונה שהיתה לנו. זעק בכנסים במסירות נפש.
אני לא יכול. אין לי כוח. רבינו הקדוש. אני מבטיח לך בשמי ובשם כל חבריי. למרות שקשה לנו מאוד לי באופן אישי קשה לי ביותר. אבל אני מבטיח לך רבינו שאנחנו נמשיך בכל כוחינו את מה שהקמת. את מה שהקמתם גדולי ישראל הרב עובדיה חכם שלום ואתה. החוט המשולש. הקדוש ברוך הוא יעזור לנו. כשל כוח הסבל. זה קשה לנו מאוד."
בהמשך ספד בבכי: "רבינו, ראינו החוש במשך כל השנתיים האחרונות שאתה סובל את כל הסבל של עם ישראל. את המשא של עם ישראל אין ספק שזה עם ישראל. עם ישראל זקוק לישועה. הגיע הזמן לגאולה. מסרת את הנפש על כלל ישראל. תאחזו בכסא הכבוד אתה והרב עובדיה וחכם שלום ותתפללו עלינו."
