מעמד 'ברכת הבנים' בכל ליל שבת, מבחינתי הוא אחד מרגעי השיא ואולי תמצית האושר והנחת מעמל כל השבוע. כל עדה מקיימת את זה לפי המנהג והמסורת שלה, אצלנו זה בשלב שבין שירת 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' לפני קידוש של ליל שבת.
לפני תקופת הקורונה כמעט ולא הייתה שבת שלא עשינו אותה בצוותא עם לפחות משפחה נוספת שזו להם חוויית השבת הראשונה עם קידוש וסעודת שבת וכו'. אם זה בשבתות סמינר ואם זה באירוח אצלנו בבית. כמעט תמיד כשסיכמו את חוויות השבת הם סיפרו על הרגע המרגש הזה שבו הילדים ניגשים אל האבא לפי סדר מהגדול אל הקטן, והוא מניח את ידו על ראשם ומאציל עליהם את הברכה. ביטוי מרגש להמשך שרשרת הדורות מאב לבנו, כאשר שלשלת זהב זו מקשרת אותנו באופן רציף לאבותינו אברהם יצחק ויעקב!
•
נוסח הברכה שמברכים בה את הבנים – "יְשִׂמְךָ אֱלֹוקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" – מקורו בפרשת השבוע מברכת יעקב לבני יוסף טרם מותו ובכך קבע אותה לדורות: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹוקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה” ומפרש רש"י: הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה'.
המפרשים עומדים על הנקודה המיוחדת של ברכה זו שנקבעה לדורות, מדוע דווקא 'כאפרים וכמנשה'? ומדוע לא יברכו את הדורות הבאים שיהיה כמו האבות הקדושים, "כאברהם כיצחק וכיעקב". ואכן את הבנות אנו מברכים " יְשִׂימֵךְ אֱלֹוקים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה " ואם כן מתעצמת השאלה מדוע את הבנים מברכים "כאפרים וכמנשה"?
•
בחרתי להביא את תירוצו המיוחד של בעל "בני יששכר" (בספרו אגרא דכלה): "הנה יעקב אבינו כאשר שם את אפרים לפני מנשה, ראה באפרים שלא נתגאה בטובה, רק אדרבה - - - וראה במנשה שלא נתקנא באפרים, על כן בירכם 'בך יברך ישראל ישימך אלוקים כאפרים' מבלי גאות, 'וכמנשה' מבלי קנאה על טובת חברו".
ובמילים שלנו: במהלך ספר בראשית – אותו אנו מסיימים בשבת זו – מצאנו כמה וכמה ריבים בין אחים, בתחילת החומש כבר מצאנו ריב שפרץ בין שני האחים הראשונים בבריאה – קין והבל – שהגיע עד כדי רצח! וכן בהמשך החומש מצאנו עוד מריבות כואבות בין אחים.
לעומת זאת אפרים ומנשה מלמדים לדורות הנהגה מופלאה של אחים שגדלו יחד בניכר ולא זכו לגדול בביתו של הסבא הגדול יעקב אבינו, התמודדו בגבורה בתוך עולם מצרי אכזר ואנטי מוסרי, ובתוך כך שמרו על אחווה מושלמת, ללא התנשאות מצד אחד, וללא קנאה מצד שני.
את האחווה הזו מציין יעקב אבינו בברכתו, והוא קובע לדורות כי הברכה שרויה דווקא במקום של שלום! רק מתוך אחדות זוכים לסייעתא דשמיא.
•
וכאשר מברכים את הבנים על שולחן השבת אנו מברכים אותם בברכת יעקב: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. אם תשכילו להיות מאוחדים ביניכם, ללא התנשאות וללא קנאה, או אז תחול ברכת השם עליכם: " יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ "!
ניתן להוסיף, כי את הבנות אנו כן מברכים בברכת האמהות "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה", ואכן, אנו מוצאים לא אחת אצל האימהות את מידת השלום והוויתור, כך רחל מסרה את הסימנים ללאה אחותה ביום פקודה, ועוד.
אגב ישנו מנהג שגם האימהות מברכות את הילדים, אולי נבחן בעז"ה את מקור המנהג, ונשקול לאמץ אותו גם אצלנו...
הבה ניקח לעצמנו את המסר הזה לחיי המעשה, כי הברכה שרויה דווקא במקום של שלום ואחדות, מתוך ענווה וויתור.