1.
"להיות בצד הנכון של ההיסטוריה".
המשפט הזה הפך למעין סלוגן לא רשמי במאבק להפלת הממשלה היוצאת. להיות בצד הנכון של ההיסטוריה זה לא להיבהל מתגובות און-ליין על מה שאתה אומר או כותב. זה לא להתרגש אם מכנים אותך "שורף אסמים" ו"מפיץ שנאה". לא קל לספוג כינויים מהסוג הזה. אבל מי שבוחר בצד הנכון של ההיסטוריה, בוחר במודע לקחת בפרופורציות את תגובות הבטן של קלי המקלדת במדיות השונות. ההיסטוריה אף פעם לא מגיבה מהבטן.
דוגמה בולטת ומעודדת לכך, היא דווקא בהיסטוריה הלא רחוקה: תוכנית ההתנתקות. התנגדות קולנית לעקירת יהודי גוש קטיף, נחשבה באותה תקופה להזויה ומסוכנת שתוביל למלחמת אחים. מי שטען שאסור להפקיר חבל ארץ פורח לידי אויב, הואשם בחוסר אכפתיות כלפי לוחמי צה"ל שמסתכנים בציר פילדלפי עבור דיונות חול. כבר היום, כל אדם מפוכח שתמך בתוכנית הזאת, מתבייש או מנסה לטשטש את תמיכתו. להיות בצד הנכון של ההיסטוריה היה להגיד כבר אז, בקול, שהגירוש הוא לא מוסרי, ולא ירחק היום שהפצמ"רים קצרי הטווח יהפכו לטילים ארוכי טווח שיגיעו עד אשקלון ובהמשך גם לגוש דן. כיום, זה הסבר הגיוני. אז, זה היה בניגוד גמור לעמדת מערכת הביטחון.
2.
"אזרחי ישראל, אני מבקש להודות לכם על בחירתכם בי. בתום חמישה סבבים של מערכות בחירות, הצלחנו להביא יחד להכרעה שתתן לנו ממשלה יציבה לארבע שנים. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי בשבת האחרונה, כשנסעתי יחד עם רעייתי שרה לטייל לאורך רצועת החוף הנהדרת שלנו. פגשנו בצהריי היום אזרחים טובים שלא הפסיקו לחזק אותנו ולהגיד לנו כמה הם חפצים בשינוי. המפגש איתם בשבת האחרונה הזכיר לשרה ולי פגישה שהייתה לנו בעבר עם אזרחים מודאגים בתפוצות. זה היה כשישבנו במסעדת שרימפס במנהטן. בעוד אנחנו עוברים על התפריט העשיר בפירות ים ומתלבטים מה להזמין, ניגשו אלינו אזרחים אוהדי ישראל שביקשו מאיתנו לחזק את הביטחון. לחזק את ההתיישבות ולהביא עוד ועוד הסכמי שלום עם העולם הערבי. אזרחי ישראל, אני רוצה לומר לכם: הממשלה בראשותי תדאג שלא יהיה מגזר שלא ישלם מיסים, נ-ק-ו-ד-ה".
טוב, לא משנה כמה אלטש את הפייק-נאום הזה, קשה לייצר מתח בקרב הקוראים כאילו מדובר בנאום אמיתי. אבל האמת, אורח חייהם של בני הזוג נתניהו - חילול שבת ואכילה במסעדות טרפות - לא רחוק מהתיאור פה. ועדיין, זה אפילו לא נאום גנוז. זה פשוט תיאור מפוברק שנמצא מחוץ ללקסיקון של ראש הממשלה. נתניהו ממותג, בצדק לדעתי, כסמל של הציבור המסורתי בישראל. ההפרדה בין חייו האישיים לבין חייו ושותפיו הציבוריים, ברורה בעיקר לו עצמו, ומחלחלת גם לתומכיו. כשפעם יצאה הודעת דוברות שלו בשבת, הוא מיהר להתנצל ולהסביר שמדובר בתקלה טכנית, למרות שברור לכולם שנתניהו לצערנו, לא שומר שבת.
3.
יושב ראש הכנסת הנבחר הוא בן להורים שעלו ארצה ממרוקו והתיישבו בבאר שבע. לאחר שירות ארוך ומשמעותי בצה"ל ובשב"כ, הוא הפך לעורך דין ובהמשך גם לפוליטיקאי שהביא הישגים לא מבוטלים, חלקם מתאימים לאיש ציבור שגדל בבאר שבע. כך למשל ניתן למצוא ברזומה שלו פעילות פרלמנטרית שנועדה להקל בקריטריונים לנשיאת כלי נשק ומאבק נחוש בפשיעה החקלאית. היו לו גם הישגים חשובים במלחמה במסתננים ובתנועות המבקשות להחרים את ישראל. רשימת ההישגים הזאת לא הייתה רלוונטיות לבחירה בו כיו"ר הכנסת. יודעים מה, ודאי לא הייתה רלוונטית לחגיגות סביב הבחירה בו. אורח חייו הפרטי הביא שוב ושוב לאקט החריג של מחיאות כפיים סוערות במליאה. כפיים? על מה? אם חייו הפרטיים הם לא עניינם של שומרי התורה והקריטריון לתפקידו הוא ההישגים שלו, אז למה אתם מוחאים כפיים על פרט כל כך לא מעניין? אתם מבקשים שלא נבחן אותו לפי אורח חייו - אז בבקשה: אל תמחאו כפיים לאורח חייו. החגיגות המבישות סביב הכתרת יושב ראש הכנסת נראו כמו שנתניהו מחלל השבת היה נואם את נאום הניצחון שלו בצהריי יום השבת במליאת הכנסת. ברור ששותפיו הדתיים לא היו מסתפקים בהרכנת ראש, אלא היו מפרקים את השותפות איתו.
4.
חילוני שקורא את המילים האלו (על אף הפרגון לעברו המקצועי של יו"ר הכנסת), יאשים אותי בפרימיטיביות ושנאת אדם. מה עם "חביב אדם שנברא בצלם"? הוא ישאל. אגב, שימו לב שאחרי "שורפי אסמים" בקדנציה הקודמת, "חביב אדם שנברא בצלם" זה מאמר חז"ל המדובר ביותר בקדנציה הקרובה. ועוד אגב: רק השבוע שמתי לב שהמשך הפסוק ממנו למדו חז"ל את חביבות אדם שנברא בצלם, זה "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". להיות מוצג כשונא אדם זה לא נחמד. אבל להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, זאת לא בחירה בצד הנחמד. זאת בחירה בפרספקטיבה אחרת. להיסטוריה יש מערכת תגובות משלה.
5.
את הנאום המביש שלו סיים יו"ר הכנסת במילים הבאות: "הכנסת הזאת, בראשות היושב ראש הזה, לא תפגע באף ילד ואף משפחה, נ-ק-ו-ד-ה. ואם יש נער או נערה שמסתכלים היום על ההשבעה כאן, דעו שלא משנה מי אתם או מאיפה אתם, בכוחכם להגיע לאן שתרצו". התרגלנו לכך שהקהילה המושמצת ביותר היא הקהילה החרדית (ומי שלא מבין שבמילים האלו יש השמצה, לא מבין מה זה השמצה). אתה יכול לומר על הקהילה החרדית הכול-הכול ובסופו של דבר להסביר שהתכוונת רק ל"עסקנים" - ולצאת בלא פגע ובתוספת "תודה על ההבהרה החשובה". בטרלול הפרוגרסיבי אין מקום להפרדת העסקונה מהקהילה. אמרת משהו, ברמז, נגד סתימת הפיות הדורסנית של העסקנים הפרוגרסיבים? פגעת ב"קהילה". ומי רוצה לפגוע בקהילה חלילה?
סתימת הפיות בחסות ה"קהילה" תוליד פה דור שלא ידע להבחין בין התפקידים השונים של שני המאורות הגדולים בחיי כל ילד - אבא ואמא. כשהשגעון הטופסולוגי שנראה לנו לפעמים סימלי בלבד יחדור לכל פינה, אנחנו עוד נדשדש מאחור בניסיון לתת דין וחשבון על העדר מקצועות ליבה בתלמודי התורה שלנו. ננסה למצוא פתרונות מקומיים כיצד לתת פייט בהסברה. יהיה מי שיציע להוריד את הראש בהפגנתיות או להסיט אותו הצידה. יודעי היסטוריה יצביעו על נקודה אחת בזמן שנראית לא קשורה: טבת תשפ"ג. הקמת הממשלה שעל פניו הייתה פרו-חרדית אך דרדרה את מעמד המשפחה היהודית לשפל חסר תקדים.
הפסדנו.